בשלושת החודשים הארורים שחלפו מאז פיטרו אותי מהעבודה בגלל שתי כלבות חובבות סכינים בגב הספקתי לעבור המון טלטלות. על רובן שמעתם כאן בפוסטים משתפכים, מקטרים וסמי-מעצבנים שהעליתי.

אבל השבוע דברים החלו להשתנות. התחלתי לעבוד. לעבוד באמת. אני עדיין כותבת בנענע ועכבר ונהנית מכל רגע אבל חזרתי ללו"ז של אדם נורמטיבי. חזרתי לשעון מעורר, לקפה של בוקר (ועכשיו הבוקר הוא לא שתיים אחרי הצהריים), סביבת עבודה, משכורת בבנק.

יש אנשים שמקיאים מזה. אני כל כך התגעגעתי. ואחרי כיתותי רגליים באמת משפילים (ומאוד מיוזעים) בניסיון לשכנע איזו נשמה טובה שתקבל אותי כשותפה, מצאתי אותה. את הנשמה הטובה ואת הדירה שלה. אני עוברת בחודש הבא ואני מתרגשת כמו ילדה קטנה. אולי בגלל שאני שונאת כל רגע בדירה הנוכחית שלי. רבקה עזבה, נשארתי לגור עם הבוגד שמכר אותי לבעלת הבית שלנו ועם תחליף רבקה זול שמתנהגת איתי בקורקטיות של ספרנית על אף כל ניסיונותיי להתחבר.

על הזין שלי... אני עוזבת את מאורת הנחשים הזו ועל כן מעניין לי ת'תחת מה היא חושבת עליי. האמת, יש לה אינטרס להיות אליי קרה. בעלת הבית שונאת אותי כל כך שהיא אשכרה מעיפה אותי... היא הולכת להישאר כאן אחריי... למה לה להתחבר עם האויב?

עבודה, יש

דירה, יש

אהבה? היא תגיע. והיא לא תעטה דמות  פאסיבית-אגרסיבית, היא לא תנסה לנהל אותי, היא לא תרגיש מאוימת ממני, היא לא תחשוב שאני in your face כמו ששמעתי ממישהו השבוע...

לא. היא תעשה לי מסאז' ברגליים אחרי יום ארוך בעבודה, היא תזמין איתי סושי ותעשה איתי מרתון צפייה בסרטי ג'ק ניקולסון, היא תשרוץ איתי בחוף הילטון בימי שישי, היא תרד איתי על בירה ופיצה כשיש משחק של מכבי.

היא תאהב אותי כמו שאני. צינית, מעצבנת, עסוקה מדי, עייפה מדי. ככה היא תאהב אותי.

ואז.....כשהיא תגיע....

טוב, אז אני אצטרך למצוא משהו חדש לקטר עליו.