היום נתקלתי במחזה שהצליח למשוך את תשומת ליבי למספר דקות רב במיוחד....

נסעתי לסידורים שונים בב"ש ועל הדרך נכנסתי לאכול את ארוחת הצהריים בקניון הנגב...(אחרי כמויות האוכל שדחסתי אתמול הצלחתי להתאפק ולא הכנסתי כלום לפה עד לצהריים)...

קומת האוכל הייתה מלאה בשפע אנשים שבאו להשביע את רעבונם ובין כל ההמולה וקולות הצעת השווארמה לחיילים ולכל העוברים בדרך קלטתי אישה צעירה יפת מראה רוכנת לעבר מכונת הדובונים יחד עם ילדיה ומנסה לשלוף פעם אחר פעם שפנפן סורר מאותה מכונה לקולם הצוהל של ילדיה בשעה שהשפנפן נאחז תחת הברזלים ומיד ואחרי רגע שאגות שבר כשהוא נופל משם בחזרה לחבריו..

היא הכניסה שקל תמים וניסתה שוב...הנסיון הנוסף לא העלה בידו דבר אז היא הוציאה עוד שקל ולאחריו עוד אחד....

היא לא התייאשה וכשכמות השקלים שבידה אזלה היא מיהרה למוכר השווארמה וביקשה שיפרוט לה שוב..."בפעם האחרונה" היא התחננה לפניו...

הוא כמובן פרט והיא לא אמרה נואש וניסתה שוב ושוב....

הייתי חייבת להכנס לתוך הסיטואציה ואמרתי לה שהברזלים נפתחים מיד כשמגיעים למעלה ושחבל על המאמץ והשקלים...

היא אמרה שהיא יודעת ושבטח עושים זאת בכוונה.....

חשבתי שזה שהיא יודעת זה רק יסייע לה לחדול מנסיונותיה הנואשים אבל היא בכל זאת המשיכה דבקה במטרה.....

לאט לאט החלה התקהלות סביבנו וכולם היו חכמים והציעו לה ללכת על כל מיני בעלי פרווה ששכבו שם יחד עם השפנפן החמוד...

לפתע השתררה דממה..

אף אחד לא ביקש שקט ובכל זאת לא נשמע הגה.....

ג'ירפה חמודה נלכדה בין קורי הברזל ואט אט עלתה מעלה מעלה....

אט אט הברזלים הגיעו למקום שממנו נחצבו ומשם השתחררה אחר כבוד הג'ירפה היישר לפתח וממנו עברה ישירות לידיו של אחד מבניה...

כל הסובבים התפעלו ונרגשו...הייתה שם התלהבות ענקית והבן צעק לקול חיוך ההמונים "יש! אמא שלי זכתה!!!"

עזבתי את המקום לקול תחינותיה של ביתה הקטנה..

גם היא רוצה דובי ונראה לי שהיא שוב ניסתה "במיוחד למענה"..