
בשבוע האחרון היו היחסים שלי עם האינטרנט מורכבים ודרמתיים. אני נכנסת, הוא זורק אותי החוצה. אני מנסה להעלות משהו, והוא נתקע. אמש, האינטרנט פשוט נעלם לחלוטין. לשאלתי ענה מנהל הרשת, שהשרת הלך לעולמו וישוב לקראת אחר הצהריים למחרת. כך מצאתי את עצמי מנותקת מהעולם. צמרמורת אחזה בי. הרגשתי איך תוך דקות אני הופכת לאי בודד, נווה מדבר יחיד במרכזה של שממה ענקית. דווקא היום, שהוא היום החופשי שלי, אין אינטרנט. מבולבלת, לקחתי את המצלמה לשי ויצאתי לטייל ליד הנחל. אני אמנם אוהבת לטייל, אבל לא בקץ. תוך שלוש דקות, מצאתי את עצמי עצבנית, צמאה, ועקוצה בכל מקום חשוף. חשבתי לחזור הביתה, אבל לא. כי אז הופיע מולי יונק הדבש, קופץ, מרפרף, ונוצץ בכחול. במשך עשר דקות ניסיתי לצלם את הברק הכחול המהיר הזה. בעודי נכשלת במשימה לחלוטין, הופיעה מתחת לגשר ציפור שאיני יודעת את שמה, מלווה באפרוחים קטנים וחביבים. האפרוחים הסתתרו מהר, אך הציפור נשארה לדגמן. בעודי מצלמת אותה, הבחנתי בהשתקפות של עצי אקליפטוס במים. צילמתי. צילמתי וצילמתי וצילמתי. אחרי שעה נגמר הזיכרון בכרטיס ואני הפסקתי לצלם. לא הייתי עייפה. העקיצות נעלמו והרגשתי כמו ביום אביב קריר ונעים. במשך שעה, לא חשבתי על כלום מלבד זווית נכונה, אור, וצילום אחד מושלם. כשהעלתי את התמונות על המחשב בבית, לא מצאתי ולו תמונה אחת שאהבתי, אך זה לא היה לי חשוב. זכיתי בשעה שלמה של אי מחשבה, של ריכוז מוחלט בנקודה בחלל, ברגע הזה, בכאן ובעכשיו. בלי עבר, בלי עתיד, בלי תכנון ובלי תוצאות. חצי שעה מאוחר יותר, יצאתי שוב החוצה, וניגשתי לצלם את העצים הפורחים שליד ביתי. עץ אחד פורח באדום, השני בצהוב. חגיגת הצבע משכה אותי לתוכה, מסחררת, משכרת. נעלמתי לתוך הצבעים, מותכת לתוכם, הפכתי להיות העצים והשמיים והדבורים שבפרחים. כשהעלתי את התמונות על המחשב בבית (רק 140 תמונות), אהבתי את כולן. מצאתי בהן את היופי והחופש שלא ראיתי בתמונות שלי בחודש האחרון. מצאתי בהן שוב את עצמי. אז תודה. תודה לשרת שקרס וניתק אותי ליום אחד מהאינטרנט.
התמונות יופיעו אחת אחת בגלריה (רק דוגמאות, לא כל ה140J ) |
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אסתי יקרה,
המון תודה על התגובה היפה :-)
יבוא גם פוסט המשך, על הפסקת החשמל :-)
ואני מחכה להפתעות הטובות.
ענבל יקרה
איזה כיף לך על היכולת הנהדרת שלך
להפוך את הלימון ללימונדה............
ואנו שותים ולא מרווים....
כל כך יפה כתבת והתמונות, בוודאי מצלחות,
היכולת הנהדרת הזו לא לקטר ולראות את
חצי הכוס המלאה היא מעלה נהדרת בחיים
ותראי איזה יום של כיף הרווחת לך כך סתם על הדרך....
בלי לתכנן....
לא מנסה אפילו לתאר לעצמי יום בלי מזגן/מאורר/חשמל......
ואת.......גדולה מהחיים...
קחי את המודעות הזו לכל התחומים.....
ואז....
יקרו לך הפתעות טובות בלי משים....
חבוק
אסתי
דרך הצבע
נ.ב. אהבתי את התמונה החדשה ששמת, תתחדשי
צריך ללמוד לצאת בלי תרוץ :-)
באמת נפלא להתנתק קצת מהעולם.
תודה!
כל העולם כולו נדיר ויקר מכל :-)
תודה!
יופי של פוסט יצא לך!!!
באמת קשה לצאת בחום הזה ונראה שבדיוק מה שצריך זה שהרשת תיפול(:
אני לוקחת את הרעיון.....בלי להפיל את הרשת אני גם רוצה כך לקחת את עצמי ככה.....(((:
אהבתי מאד את שכתבת
ולא שום דבר בעולם הזה מובן מאליו
תודה רבה!
חלק מהתמונות כבר בגלריה - מוזמנת לראות :-)
אז הרווח הוא שלנו יקירתי,
כתבת פוסט נהדר, עוד מעט תעלי גם תמונות שצילמת ואז החוויה שלנו תהיה מושלמת*
לכבוד לי :)
אהבתי !
אוסיף את זה לאוסף הציטטות שלי...
תודה על המאוורר!
סדר עושה בלגן חדש.
שבוע טוב!
הווווווווווווווווווווווווווווו בינינו המכורים לאינטרנט
זה כבר יותר רציני בחום הזה בלי מזגן? מאוורר? מקרר?
זה כבר לא בסדר
צריך לעשות סדר בקיבוץ שלכם:))
http://www.youtube.com/watch?v=V3Kd7IGPyeg
עולם נפלא וקסום:-)
הדודבן על הקצפת: היום הייתה הפסקת חשמל, מארבע בבוקר עד שמונה בערב. ניתוק מוחלט!
ככה זה ברשת אינטרנט קיבוצית
מזכיר לי כשגרתי בקיבוץ ותמיד קרסה רשת האינטרנט
קשה מאוד למכורים
ואז מגלים פתאום שיש עולם בחוץ:))))))
*
שבת שלום ענבלרית
}{שטוטית
אכן כן......... :-)מסכימה לגמרי :-)
שבת קסומה!
התמכרויות באות בכל מיני צורות :-)תמיד צריך לזכור שכל מה שנראה רע ונורא, הוא פשוט דלת שנפתחת אל השונה והבלתי מוכר, שמוציא מאתנו
את כל היצירתיות הרדומה...
*
אלומה
סימנים של קריז...
האמת היא שאין לי רגעי ריקנות. גם כאשר התוכניות שלי לא יוצאות לפועל, זה תמיד לטובה, ותמיד יש מה לעשות.
לא מתאים לי לגדל כלב, אני דואגת יותר מדי.
אני מסכימה איתך לגמרי.
אין מקריות.
התוכנית היקומית כל כך מפורטת שקשה לפעמים להאמין
בקיומה, אבל היא קיימת. שום דבר אינו מקרי.
בנתיים השרת עדיין לא מתפקד כראוי, ואני מוצאת את עצמי מנותקת שוב ושוב.
כנראה הגיע הזמן להתרחק קצת מהמחשב.
תודה :-)
תודה :-)
פשוט.. כלב יכול למלא הרבה רגעי ריקנות..
יודעת שזה לא שייך ממש, אבל עלה בי כשקראתי את הפוסט שלך:)
שוב מסתבר ששום דבר לא קורה סתם
אם המחשב התקלקל זה סימן להניח
לו ולהתמקד בדברים אחרים שמחכים לנו
לפעמים אנחנו לא יכולים לעשות סדר בעצמנו
ולקחת החלטות אז היקום מחליט בשבילנו
ואם מקשיבים ולא מתנגדים יכולים לצאת דברים
נפלאים כמו שיצאו לך
בוקר מקסים
יש לך כוכב מאיר....*
שרי
לא, אין.
אל תצחקי, יש לי קטע כזה, שאני לא יכולה לסבול את המחשבה, על הכלב שתקוע בבית ולא יכול ללכת לשרותים כשהוא רוצה. כל הזמן אני מרחמת על הכלבה של ההורים שלי, שדווקא מקבלת טיפול מלכותי, אוכל טוב, ויוצאת החוצה עשר פעמים ביום.
המחשבה על זה, שהיא לא יכולה לצאת כשהיא רוצה (מחשש תופסי הכלבים) פשוט עושה לי רע.
יש לך כלב?