0

מנותקת

29 תגובות   יום חמישי, 16/7/09, 22:27

בשבוע האחרון היו היחסים שלי עם האינטרנט מורכבים ודרמתיים. אני נכנסת, הוא זורק אותי החוצה. אני מנסה להעלות משהו, והוא נתקע. אמש, האינטרנט פשוט נעלם לחלוטין. לשאלתי ענה מנהל הרשת, שהשרת הלך לעולמו וישוב לקראת אחר הצהריים למחרת. כך מצאתי את עצמי מנותקת מהעולם.

צמרמורת אחזה בי. הרגשתי איך תוך דקות אני הופכת לאי בודד, נווה מדבר יחיד במרכזה של שממה ענקית.

דווקא היום, שהוא היום החופשי שלי, אין אינטרנט.

מבולבלת, לקחתי את המצלמה לשי ויצאתי לטייל ליד הנחל.

אני אמנם אוהבת לטייל, אבל לא בקץ. תוך שלוש דקות, מצאתי את עצמי עצבנית, צמאה, ועקוצה בכל מקום חשוף. חשבתי לחזור הביתה, אבל לא. כי אז הופיע מולי יונק הדבש, קופץ, מרפרף, ונוצץ בכחול.

במשך עשר דקות ניסיתי לצלם את הברק הכחול המהיר הזה.

בעודי נכשלת במשימה לחלוטין, הופיעה מתחת לגשר ציפור שאיני יודעת את שמה, מלווה באפרוחים קטנים וחביבים. האפרוחים הסתתרו מהר, אך הציפור נשארה לדגמן.

בעודי מצלמת אותה, הבחנתי בהשתקפות של עצי אקליפטוס במים.

צילמתי. צילמתי וצילמתי וצילמתי.

אחרי שעה נגמר הזיכרון בכרטיס ואני הפסקתי לצלם. לא הייתי עייפה. העקיצות נעלמו והרגשתי כמו ביום אביב קריר ונעים.

במשך שעה, לא חשבתי על כלום מלבד זווית נכונה, אור, וצילום אחד מושלם.

כשהעלתי את התמונות על המחשב בבית, לא מצאתי ולו תמונה אחת שאהבתי, אך זה לא היה לי חשוב. זכיתי בשעה שלמה של אי מחשבה, של ריכוז מוחלט בנקודה בחלל, ברגע הזה, בכאן ובעכשיו. בלי עבר, בלי עתיד, בלי תכנון ובלי תוצאות.

חצי שעה מאוחר יותר, יצאתי שוב החוצה, וניגשתי לצלם את העצים הפורחים שליד ביתי. עץ אחד פורח באדום, השני בצהוב.

חגיגת הצבע משכה אותי לתוכה, מסחררת, משכרת. נעלמתי לתוך הצבעים, מותכת לתוכם, הפכתי להיות העצים והשמיים והדבורים שבפרחים.

כשהעלתי את התמונות על המחשב בבית (רק 140 תמונות), אהבתי את כולן. מצאתי בהן את היופי והחופש שלא ראיתי בתמונות שלי בחודש האחרון. מצאתי בהן שוב את עצמי.

אז תודה.

תודה לשרת שקרס וניתק אותי ליום אחד מהאינטרנט.

 

התמונות יופיעו אחת אחת בגלריה (רק דוגמאות, לא כל ה140J )

דרג את התוכן: