ורדית יקרה

 חיזקי ואמצי.

 להרפות, לשלוח אותה באהבה , סליחה וחמלה לדרכה.

לאמר לה שאת אוהבת, שתהיי בסדר.

היא תבין . .

עם כל הקרבה שהיתה בניינו, כשאמא שלי ואני היינו במקום ההוא שספרת עליו לא הייתי במודעות ובתובנות שיש לך ולי היום.

הנחמה הקטנה היא שאולי באמת יש מי שמחכה להם שם ושמאותה נקודה, יהיה עוד מישהו שישמור עלינו משם. משתתפת בצערך. לפחות תתני לו, לצער, להוציא ממך את המיטב.

תנחומיי ורדית. 

 תודה רבה, חברים יקרים.

אמא שלי נפטרה אתמול (יום שישי) בבוקר. הלוויה מחר. 

באופן מפתיע, כשנחתה הוודאות - היתה לי יותר שלווה.

תודה רבה על התמיכה וההקשבה.

ורדית

אלף נשיקות פנימה, לך טמבורינה.

היא מרגישה אותך, גם את הפרידה שאת מאפשרת לה.

חיבוק

לדעתי כן, נשמה ותודעה זה אותו דבר, אבל בעצם מה משנה ההגדרה? העיקר שהסוף הוא רק אשליה, פרידה זמנית ביותר 

(לא שזה מקהה את הכאב).

 חיבוק

יקרה,

אני מחבקת אותך כל כך

ויודעת שאין בכוחו של החיבוק לנחם. 

ואני רוצה לומר לך שאת לא ממש לבד כשיש לך אותך.

(אותך עם כל העושר הזה שאת נושאת בתוכך)

וזה אולי קצת מנחם.

אני איתך גם כשאת לא רואה....

אני בטוחה שהיא מרגישה אותך באיזשהו אופן, שאת בשבילה שם.

חזקי ואמצי

ברוטוס:   תני לי יד, מחבקת וטובה,

נטוס:      תני לי יד מחזקת ושלוה,

.

.

.