כשם שלקחו על עצמם גיא מרוז ואורלי וילנאי בתכניתם החדשה
את הפרויקט המבורך והמוערך "מהפיכת רפואת השיניים בישראל",
(באמת כל הכבוד, איך לא חשבו על זה קודם ?) ,
כך אני מציעה שישליטו סדר בתוך הכאוס הזה של
שערוריית מחירי השכרת הדירות התל אביביות והירושלמיות.
אמנם ברור לכל, בכל העולם בערים הגדולות, המרכזיות והפופולאריות,
בהן הביקוש עולה על ההיצע,
ערי מטרופולין עולמיות – פריס, ניו יורק, לונדון, ברצלונה, טוקיו וכו'
- הדיור אכן יקר יותר באופן יחסי מכל פרבר שוליים.
אולם להבדיל,
חשוב לזכור שגם המשכורות ורמת החיים שם בהתאם.
לא כך אצלנו.
ובכל זאת בעלי הדירות הנחשקות בתל אביב ובירושלים
עושקים את הצעירים שמציפים את העיר הגדולה,
מפריזים מעל המשוער בסעיפי חוזה דרקוניים,
בסכומי ערבות שמתרוממים מעל כל גבול המניח את הדעת,
דורשים מחירים בלתי אפשריים, מרקיעי שחקים ממש,
שקשה לעמוד בהם גם אם אתה משתכר לא רע.
בעלי הדירות המוצפים במתקפת שיחות טלפון מכל עבר,
בהן אותן השאלות החוזרות ונשנות,
סבלנותם פוקעת כאשר מתקשר "הנודניק" החמישים ברציפות,
לכן בשאלה השלישית נובחים - "תבוא, תראה, תחליט."
כך יוצא לא אחת שנשללת האפשרות הלגיטימית לבירור ומיון טלפוני. אילו היה מדובר בדירת פאר מפנקת, ניחא.
אולם במקרים כה רבים, מדובר בדירה אשר כמעט שאינה ראויה למגורים:
צפופה/מיזערית,
עתיקה וחסרת חן,
מעופשת,
שורצת ג'וקים,
חשוכה ובעלת מסדרונות אפלים שאורכם אינו נגמר,
חנוקה, מקפיאה בחורף ולוהטת בקיץ (כמובן ללא מזגן),
בקומה שביעית ללא מעלית,
בבניין מוזנח שאין בו חניה פרטית, (גם לא ברחוב)
על הכביש הראשי,
נוף לפחי הזבל/בית הקברות/ לחדר המיטות של השכנים,
(שהמרחק מתעתע לחשוב לרגעים כי הם שותפים בפועל לדירה)
וכל זאת בפינה נידחת - הרחק ממרכז העיר. טרם הזכרתי את המכה הגדולה של השנים האחרונות -
הדירות ה"מחולקות"
(דירה שהיתה גדולה במקורה וחולקה למס' יחידות דיור)
– ריבועים פיצפוניים שגורמים לתחושת קלסטרופוביה גם למי שאין לו הנטייה לכך,
בד"כ מרוהטים בשטנץ אפור, זול, חסר מעוף ואחיד.
ראית אחת - ראית את רובן בשינויים קלים וחסרי חשיבות.
אה כן, ובמקרים רבים גם אסורה הכניסה לבעלי חיים, שלא יזיקו חלילה לנכס המתפורר.
בלית ברירה, ועל אף הגזירות שתיארתי לעיל,
נאלצים מחפשי הדירה הייגעים להסכים לפשרות ולזוועות
ובלבד שתהיה להם גישה סוף סוף למיטה (חורקת) לישון בה בלילה,
אולם אז עומדת בפניהם הסלקציה עמוסת השאלות לעייפה -
ראיון אישי שלא נגמר העולה בפרטיו על ראיון עבודה,
הכולל גם ערבים והמצאת הוכחות וטפסים בדבר סכומי ההכנסה הקבועה שלהם. נניח שצלחו גם את המבחן הזה -
רצוצים מהמרדף תוך כיתות רגליים מייאש בכל תנאי מזג אויר אפשרי,
כעת נותר להם רק להתפלל שיבחרו מבין עשרות המתחרים האחרים שהגישו מועמדות.
וכאן כבר מדובר בקרב הישרדות של ממש,
(ערבי? זוג הומוסקסואלים? אתיופית? מיעוט מסוג אחר?) ,
במזל ובזריזות ולעיתים לא נדירות תוך מתן שוחד כדי להיות הנבחר,
כי הדירה הפנויה של היום כבר מאוכלסת למחרת.
אין זמן להתלבט לרגע, יש להגיע עם פנקס הצ'קים בתיק.
גיא ואורלי היקרים,
אני פונה אליכם בקריאה נרגשת.
אתם תקוותי האחרונה בנושא, בחיי .
אתם הישועה מכיוונו של ערוץ תקשורת חזותית, שכוחו אינו מבוטל על מנת להשפיע על העוול
ועל פושעיו המאוסים,הנצלנים ותאבי הבצע :
עשו משהו על מנת שיופעל פיקוח סביר והוגן על המחירים
בהתאם לרמת הדירה, גודלה ומיקומה בעיר,
שהחוזים יהיו הוגנים לטובת שני הצדדים,
ואם אפשרי - אז גם לא מפלים לרעה מיעוטים כאלה ואחרים.
לפני שיהיה מאוחר מידי,
וכל מי שאין בידו את ההכנסה "הנכונה" ואינו משתייך למעמד הסוציו אקונומי ה"מתאים"
פשוט ימודר מחוסר ברירה
או שידיר את רגליו מבחירה, ויברח כל עוד נפשו בו. |