כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מי הזיז את הסטיה שלי?

    התקלפות, בכיינות ועדינות גסה ונשית.

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    0

    ילדה אנוסה

    45 תגובות   יום שישי , 17/7/09, 16:45

    אדי הפחד מובילים מלאכים קטנים,

    יחפים,
    מרגיעים בלילה חשוך פחדים.


    שטן גדול משכר מכורים.
    סכין מקלפת שכבת עור,
    דימום מרווה נחת אווילים.


    צועדת ונספגת אל קינה נוזלית,
    ציפורן נחדרת אל הלב,

    משחררת תבוסה ראשונה.


    עוד כפתור נפרם ודמות חדשה מתיילדת,

    עיניים נרצחות כשהצעקה לוחשת.
    נשל תם נעלם.


    בובה על חוט תיל.
    קרעים של ילדה לוחמת.


    לא מוותרת.

     


    ציור בין גדרות התיל
    מלפף כנפי אמונה
    וניצן קטן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (45)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/4/10 18:34:

      תודה לכולם על התגובות, מתקשה להגיב בפוסט הזה לכל אחד ואחת ישירות, אבל הלב מרגיש את החיבוק והחום.
        28/4/10 23:18:

      כל כך שמח שנכנסתי לכאן !

      הבעה כה עוצמתית של מצב

      הווייה טעון מתח גבוה בגוף הכאב.

      ישועה אמיתית  היא החופש מהפחד

      וממחשבה כפייתית.

      הדהמת אותי ! 

      תודה לך ,

      דויד 

        29/11/09 06:42:

      צריך לקרוא כמה פעמים..
        20/7/09 19:53:


      אאוצ' ...*

      איזו כתיבה }{ !!!

        20/7/09 11:23:


      מקסימה כאישה ומקסימה במילים...  !

        20/7/09 03:53:

      אוייש.... זה כאב!

      *

        19/7/09 16:26:


      טוב, עוד מבט על התגובות לימד אותי שאת לא מתלוצצת.

      לא באמת חשבתי שאת מתלוצצת, חשבתי יותר על ציניות.

      מקווה שלא פגעתי עם התגובה הקודמת.

      בסופו של יום, על הרגעים הכי כואבים צחקתי הכי חזק אבל רק עם אנשים אוהבים באמת מסביבי :)

        19/7/09 16:23:


      אני לא מבינה טוב כתיבה/מילים/שירה וכאלה אבל הרגשתי מזה כל מיני תחושות

       

       

       

      ואז, פתאום, התעדכן העמוד וראיתי את התמונה.

      צ'מעי אחותי, נקרעתי מצחוק!

      זה בטח לא הולם וזה, אבל אם מישהו יכול להבין אותי בקטע זו רק את...

       

       

      השילוב שלהם כבר לא תלת מימדי...

      כבר הרבה מעבר...

        19/7/09 13:07:


      אם רק היית משאירה  קוף של מחט

      שאוכל לעבור דרכה ,שלא תהי לבדך

      ,את וכאבך

      באהבה גדולה

        19/7/09 10:48:


      צר לי על כאבך.

       

        19/7/09 09:12:
      קראתי  וכמעט  נקרעתי
      קראתי  בשנית  ובשלישית
      נחרכתי  והתמכרתי
      *
      אריה
        18/7/09 21:27:

      כתיבה מדהימה!

      בני

        18/7/09 18:52:

      צטט: סי~לית 2009-07-17 20:47:24

      צטט: מיכאל 1 2009-07-17 20:03:34

      סילית יקרה,

      הבאת את התמונה של הקקטוס המזכיר/מזקיר איבר מסויים , והיה כאן פספוס.

      שירך היפה והכואב מדבר על נושא מאד כאוב ואקוטי , והתמונה של הקקטוס שכצמח היא מאד יפה,( אם נתעלם מהקונוטציות הארוטיות) וכך עלולה להוליך את הקורא למחשבה כאילו את מתלוצצת, ואני בטוח שאינך מתלוצצת. שבת טובה !

       

      מיכאל

       

      אני רחוקה לההתלוצץ והקקטוס כמו שהוא בתמונה "מזקיר" אסוצייאטיבית ומתאר מעבר למילים את התחושה.

      סחתן עליך קולטת את החיים מיכל זוית אפילו את המיזדקר מאחורי הגרדחיוך..אין לי תגובה הגבת למעני תודה לך...אחלה תחושה וירטואלית...

        18/7/09 18:11:
      מאד חזק, וטוב ששוחרר לאויר, למרות הלבטים. לא להשאיר במרתף. לשחרר את הכלוא שם.
        18/7/09 18:06:


      עצוב וכואב.

      נשיקות }{

        18/7/09 15:16:
        18/7/09 15:12:


      כתיבה יפה ונוגעת

      אך הכי חשוב לזכור שמעבר לכול כאב יש תמיד תקווה

        18/7/09 12:54:
      כתיבה נוגה ויפה...התצלום של הקקטוס מיותר.....מחבקת
        18/7/09 10:41:

      }{
        18/7/09 10:18:

      *את אשה אמיצה מאוד, וטוב עשית שהחלטת לפרסם.

      חיבוק ממני, שבת שלום שקטה ושלווה. 

        18/7/09 09:55:

      "לא מוותרת" - זו המטרה היצמדי למילים שלך
        18/7/09 08:42:

      מחבקת בשתיקה מעבירה כוחות במגע.

      אוהבת ומתגעגעת

      אני.

      }{

       

        18/7/09 08:23:


      אופטימיות לא תזיק במקרה הזה...

      שבת שלום...

        17/7/09 23:06:
      עוד כפתור נפרם ודמות חדשה מתיילדת,

      עיניים נרצחות כשהצעקה לוחשת.
      נשל תם נעלם.


      בובה על חוט תיל.
      קרעים של ילדה לוחמת.


      לא מוותרת.

      עד לכוחה אחרון נלחמת

      מצמרר.

        17/7/09 22:44:


      }{

      וזהו לך.

        17/7/09 22:44:


      פתחתי סגרתי  פחדתי

       חשבתי פתחתי עד 

      שראיתי הקקטוס  

      רק אז  הבנתי

        17/7/09 22:41:


      קורע לב...............

       

      אבל יש עתיד והוא מדהים ..............

        17/7/09 20:49:
      יש תקווה
        17/7/09 20:47:

      צטט: מיכאל 1 2009-07-17 20:03:34

      סילית יקרה,

      הבאת את התמונה של הקקטוס המזכיר/מזקיר איבר מסויים , והיה כאן פספוס.

      שירך היפה והכואב מדבר על נושא מאד כאוב ואקוטי , והתמונה של הקקטוס שכצמח היא מאד יפה,( אם נתעלם מהקונוטציות הארוטיות) וכך עלולה להוליך את הקורא למחשבה כאילו את מתלוצצת, ואני בטוח שאינך מתלוצצת. שבת טובה !

       

      מיכאל

       

      אני רחוקה לההתלוצץ והקקטוס כמו שהוא בתמונה "מזקיר" אסוצייאטיבית ומתאר מעבר למילים את התחושה.

        17/7/09 20:39:


      מעולה ומלא כאב.

      אבל מה זה הקקטוס הפאלי הזה :)

        17/7/09 20:39:

      תיאור  מבעת

      למה?

        17/7/09 20:38:

      הי,

      "בובה על חוט תיל.
      קרעים של ילדה לוחמת.
      "

       

      לפעמים גם צריך לחדול ולילמוד גם לינשום ולאהוב...

       

      רק אהבה...

        17/7/09 20:03:

      סילית יקרה,

      הבאת את התמונה של הקקטוס המזכיר/מזקיר איבר מסויים , והיה כאן פספוס.

      שירך היפה והכואב מדבר על נושא מאד כאוב ואקוטי , והתמונה של הקקטוס שכצמח היא מאד יפה,( אם נתעלם מהקונוטציות הארוטיות) וכך עלולה להוליך את הקורא למחשבה כאילו את מתלוצצת, ואני בטוח שאינך מתלוצצת. שבת טובה !


      מילים מדהימות
        17/7/09 19:41:


      I like to see it from u

       

      Shabat Shalom

       

      Ronit

        17/7/09 19:02:

      הרגש הזה יכול להוביל אותך למקומות מאוד מיוחדים

      אפשרי את התבוננות שם .....

      שבת טובה לך יקירה

        17/7/09 18:28:

      את אמיצה מאד יקירתי,

      אוהבת אותך מאד מאד.

        17/7/09 18:17:

      צועדת ונספגת אל קינה נוזלית,
      ציפורן נחדרת אל הלב,

      משחררת תבוסה ראשונה.

       

      משחררת תבוסה ראשונה...נגעת חזק...

       

      נהדר סילית...(:!

      טוב שלא מחקת לגמרי והשארת לנו לשפוט במקום לזרוק ולשכוח את זה באיזו תיקיה נידחת...אי שם צפונה מכונן d   (:

      הרווח כולו שלנו...

      חזק מאוד,דימויים נהדרים....

      כוכב(:*

      אלו היו מילים כמו מים סוערים

      זורמים חזק בשקט

      וחודרים חודרים פנימה

      מפה את נראה מאווווווד חזקה

      תאמיני לי

      תודהחיבכנוף=חיבוק כנפים

        17/7/09 17:52:

      חיבוק*
        17/7/09 17:49:

      איזו תמונה אירוטית חחח
        17/7/09 17:49:
      מילים חזקות.
        17/7/09 17:34:

      אדי פחד משכרים שטנים

      לילדה לוחמת יש תקווה

        17/7/09 17:32:


      אל תפלי לייאוש.

      אל תתמכרי לכאב. הוא לא משחרר.

       

      יש תקווה.

       

      שבת שלום!

      פרופיל

      סי~לית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין