גירד קצת, הסריח קצת, הגביל הרבה, הגבס מאחורינו, נזרק לפח של האורטופד יבורכו ידיו.
כידוע לכם ארבעת קוראי וחמש קוראותי זה חודש וחצי שאני יושב בביתי או לחילופין בבתי קפה ירושלמים נידחים ו"נהנה" לי מנכות זמנית, רגשי השתתפות בצער של כל רואי ומתשומת לב שראויה לגיבורים ממני ולא לשלומיאל טמבל שהחליק על מי סבון בפתחו של בית קפה.
אז מה היה לנו. חשבון חשמל מהמזגן, יגיע בקרוב.
תיקון חליל הצד ואימונים ביצירת צליל בחליל עם חורים פתוחים, היה ולא הצליח כל כך. עדית... אישרה לי לסגור את החורים ולנגן כמו שאני רגיל אבל מכיוון שאותגרתי, אנסה להמשיך כך בכל זאת. סיימתי לקרא את "הביתה" של אסף ענברי ואני עדיין מעכל את הספר הזה. אני מניח שבני קיבוץ קוראים את הסיפור הזה, סיפור עליתו ונפילתו של הבית הקיבוצי (אפיקים במקרה הזה) בצורה אחרת מאשר אנשים שלא גדלו שם. כתבתי סיפור, "מתחת לסנטר" בשלשה פרצי כתיבה. עזר לי להשכיח את הכאבים בשבוע הראשון של הפציעה. לא יודע אם זה סיפור טוב אבל הוא שימש לי כאופטלגין לעת מצוא. אם היתי מאמין בישתבח שמו, היתי מתפלל אליו ומבקש לסיפור הבא השראה מסוג אחר, מה היה לי רע בפעמים הקודמות שכתבתי? לאט לאט אני מתחיל להבין את הטכניקה בנגינת מפוחית (דיאטונית בינתים) וזה לא היה קורה אילו הצטרכתי לעבוד לפרנסתי. טוטס טילמן ולארי אדלר הזהרו, צפל מאחוריכם......... אה, כן, טיילתי עם זוגת בגרוזיה, טיול מאורגן..... צפל בטיול מאורגן? ההיה כדבר הזה? ולא נפלו השמים וגם זעקת גוואלד לא נשמעה בחוצות ירושלים? ובכן........כן.....היה גם היה. כל חיי אני בורח מבית הילדים ואני ממש לא הטיפוס שאוהב שלוקחים אותו במשאית (אוטובוס ממוזג במקרה הזה) לטיול שנתי אבל כיוון שנתתי את הסכמתי וכיוון שגרוזיה היא לא מקום לטיול יחידים מזדקנים, אלא אם כן אתם דוברי גרוזינית, וכיוון שלפעמים אפילו סוציומאט שכמוני צריך קצת חברה, קצת סיפורים ופרצופים חדשים וקצת כבוד בשל היותי בעלה של... שמתי את נפשי בכפי , עליתי על ה"משאית" ואפילו (אל תגלו לאף אחד....), נהניתי. זה בינתיים. אני מנסה לארגן את הסיפורים שלי בצורה מסודרת, אולי מישהו יסכים להוציא אותם לאור ומחכה בקוצר רוח לצאתו לאור של "כותבים קיבוץ", ספר שהמונולוג "דיתה" נמצא בתוכו והיה אמור לצאת לאור כבר בחנוכה ומאז הוצאתו נדחית ונדחית. "דיתה" יקרה לי ונכתבה כמעין "מצבה" לכל המטפלות הזקנות ניצולות השואה שטיפלו בנו באהבה, שכל ואורך רוח. לזכרו של של הקיבוץ ולזכרו של הטיול לגרוזיה, אני מצרף לכאן תמונה של צפל נשען על שמש העמים יוסף דז'יוגשווילי סטלין. צולם במצלמתי בעיר גורי, עיר הולדתו של הדיקטטור במוזיאון על שמו. מי שמזהה את הדמות שעל החולצת הטי שלי יקבל פרס, שלש גלישות במגלשה האמצעית שבמפלצת של קרית יובל, דקה הליכה מחושתי הדלה. השמרו ממים וסבון, בעיקר בבתי קפה ירושלמיים. |