אברום בורג
אקטואליה, פרשת שבוע, לנצח את היטלר, אלהים חזר.
פוסטים פופולאריים
-
פרשת ניצבים וילך
7/9/07 | 2948 צפיות
-
רוני בראון - כי זה בריא
2/7/07 | 1958 צפיות
-
הפרדוקס היהודי
10/9/07 | 2851 צפיות
-
קולות חנוקים - תגובה לתגובות מתוך "הארץ"
27/6/07 | 885 צפיות
-
פרשת נח - הקמח של נוח ותורתו של אברהם
23/10/09 | 1820 צפיות
-
פרשת כי תבוא
30/8/07 | 1371 צפיות
פוסטים אחרונים
- פרשת נח - הקמח של נוח ותורתו של אברהם 23/10/09
- פרשת בראשית 16/10/09
- לזכרו של מרק אדלמן 4/10/09
- ראש השנה 12/9/07
- הפרדוקס היהודי 10/9/07
- פרשת ניצבים וילך 7/9/07
הגיע הזמן לתקוף
 שיטת "האיזון הקדוש" היא דרכה של ישראל לשרוד ולהרגיש נורמלית. אם קורה משהו בשמאל, מיד צריך לבטל אותו באמצעות אירוע מימין - ולהירגע. המשוואות האלה יוצרות אשליה של שפיות ופוטרות את הרוב הדביק, המחפש את המרכז החמים וחסר הדעה, מכל התייחסות עניינית. משם, ממרחבי הקונסנסוס חסר הערכים והתוכן, יבוא חורבנה של ישראל, כי אם הנושא מאוזן ומתבטל, לא צריך לנקוט עמדה ולא צריך לעשות כלום. אין פלא איפא, שישראל מרובת המשוואות אינה יכולה להכריע בעניינים ערכיים ומדינתיים. המשוואה האחרונה היא זו הנוטה גשר בין המשתמטים משירות צבאי לחיילים שסירבו לפנות בתים בחברון. כביכול, מצד אחד ניצבים ה"משתמטים" - מלה נרדפת לשמאלנים יפי נפש מתל אביב רבתי; ומאידך, ישנם סרבני הפינוי - לאומנים ואידיאליסטים, אבל "קצת" קיצונים, פטריוטים ודתיים מדי. ואנחנו באמצע: גרים מחוץ לתל אביב, אבל אין לנו בית בחברון, רוצים שלום, אבל לא מוכנים לשלם לערבים את מחירו. במקום שגל דאגה ישטוף את המדינה נוכח העמדה המתמשכת של רבנים וקנאים, שחדרו כתאים מחתרתיים לרקמות הממלכתיות של ישראל, יצרנו משוואה, רתחנו יומיים, גינינו - והמשכנו הלאה. הכל מאוזן, ברוך השם. אחרי שיעברו גלי הדמגוגיה, הספינים והאופורטוניזם התקשורתי, יסתבר שהמשוואה הזאת מסוכנת מאוד, משום שהיא פוטרת אותנו מהתמודדות עם מה שנמצא במחוזות הפרא של ישראל. ככל שההתעלמות מסרטן הלאומנות הרבנית גדלה, סכנת החיים קרובה ומוחשית יותר. המשוואה האמיתית היא בין סרבני חברון ושורשיהם התורניים לחמאס, חיזבאללה, הפונדמנטליזם הנוצרי ולשאר אחיהם בעולם הקנאות. מה שמתחולל בישראל אינו ייחודי, אלא חלק ממערכה עולמית. נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, קיבל בשטחיות נוראה את "תמונת העולם" שצוירה על ידי סמואל הנטיגנטון, לפיה מלחמות העבר על אינטרסים כלכליים, לאומיות וטריטוריות פינו את מקומן למלחמת תרבות חוצת גבולות. מתחוללת לנגד עינינו, טען הנטינגטון, התנגשות ציוויליזציות - הנצרות נגד האיסלאם וקנאותו. זו טענה נוראה, לפיה העולם נחלק לשני ממדים בלבד - מצד אחד כולנו בוש, ומצד שני "הם" כולם, אוסאמה בן-לאדן. כך, באחת, נדחקו לפינת הרעים המוחלטים כל הטורקים שהם גם מוסלמים וגם דמוקרטים, מאות מיליוני אזרחי הודו המוסלמים והדמוקרטים, הערבים-ישראלים, מאות אלפי הדמוקרטים החדשים בפלשתין ורבים אחרים בעולם. לעומתם, אנשי זדון רבים מקבלים "הכשר" רק משום שהם נוצרים או יהודים. הגיע הזמן להציג תמונת עולם אחרת. ההתנגשות האמיתית היא בין אזרחי הציוויליזציה הדמוקרטית, לבין אזרחי הציוויליזציה התיאוקרטית. הראשונים מקבלים כל אדם, ללא אפליה, כמקור הסמכות השילטונית; האחרונים לא מוכנים לראות בבן תמותה סמכות מחייבת וכל יהבם נובע מהאל ונשען על תורתו, שליחיו וקנאיו. הקרע הזה חוצה את הנצרות ואת האיסלאם וקורה גם אצלנו, ביהדות. למרות השמאלץ הדביק והעמום "אחדות ישראל", אין מנוס מהשאלה האם אכן יש, או צריכה להיות, אחדות כלשהי עם האנשים האלה. לדעתי התשובה היא "לא" - הם אינם אחיי, אלא אויביי. אין הבדל תיאולוגי בין רבנים מסוימים מחברון למנהיג חמאס הקודם השייח אחמד יאסין, או למטיף אוונגלי המייחל למלחמת גוג ומגוג על אדמת מגידו שלנו. אלה שאומרים "חוק אלוהים תחילה" אינם שונים זה מזה, בין אם הם לובשים כיפה רבנית, טורבאן של חיזבאללה, או גלימת "רועה רוחני" מצפון אמריקה. אלה ואלה נלחמים נגדי באכזריות, הם אויבי החופש והדמוקרטיה ויריבי החירות, השוויון ומעמד האשה. בעולם כזה הקואליציות חייבות להיות שונות ממה שהורגלנו אילו. התיחום בין "לנו" ל"צרינו" אינו רק לפי קווים לאומיים, משפחתיים, אמוניים וגנטיים. העולם נחלק לקואליציה בין חלק מהיהודים, חלק מהנוצרים וחלק מהמוסלמים לחלקים האחרים בין ובתוך האומות והאמונות. הדמוקרטיה נגד התיאוקרטיה. לא מדובר בוויכוח "רך", אלא במלחמה אמיתית - הרב נגד הריבון, "היהודית" נגד "הדמוקרטית", ההלכה והשריעה נגד החוק, הכנסייה נגד המדינה. הן לא יכולות לדור בכפיפה אחת והן נלחמות היום את המלחמה העתיקה והמודרנית ביותר - הדת נגד המדינה. ובמלחמה כמו במלחמה: דינו של הרב המסית כדינו של השייח המדיח, כי שניהם עוינים באותה מידה. זה רוצה את מותי האישי וזה רוצה את מותי הערכי והדמוקרטי. מאחר שאני מתנגד לעונשי מוות באשר הם, איני יכול לבקש את העונש הזה לאויבים מבית. אבל צבא המדינה הדמוקרטית, כמו גם מערכות השלטון שלה, חייב לעבור "טיהור" מכל האויבים מושתלי התיאוקרטיה. אסור לתת ל"צבא האלוהים" להשתלט על גורם הכוח והעוצמה המדינתי ולעשות בו כבתוך שלהם. המדינה חייבת לנתק את כל צינורות ההחייאה, ההנאה וההטבה לאותם הגורמים שחותרים נגדה. הדמוקרטיה חייבת להפסיק להתנצל ולהתגונן - הגיע זמן היוזמה וההתקפה. מלים רפות ונוסחאות מעורפלות לא יועילו כאן. בהכרעה בינם לביננו, אני בעדנו - בעד הדמוקרטיה ונגד כל אויביה, מחוץ ומבית. |
תגובות אחרונות
-
יוסף פרידמן עו
בתגובה על הפרדוקס היהודי
-
שושנה13
בתגובה על ראיון עם ארי שביט מ"הארץ"
-
xzxzxzxzxz
בתגובה על לזכרו של מרק אדלמן
-
לואיס קרול
בתגובה על פרשת השבוע - "דברים"
-
קרמר מאמנים
בתגובה על פרשת נח - הקמח של נוח ותורתו של אברהם
-
^ ^
בתגובה על פרשת בראשית
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מר בורג היקר,
מאד אהבתי את המאמר הזה ואת נחרצות דעותיך והאומץ שלך להביע אותן בפומבי ולהכעיס את כל אותם מנהיגים דתיים ואינטילגנטים שכוחם בא מתוך ניצול הכח האלוהי שהם משוכנעים שניתן בידיהם ובניית קבוצות של אנשים שתחום מחשבתם וחופש פעולתם נתחם ע"י "נציג האל" המנהיג אותם והוא מגדיר את גבולות המחשבה.
אכן זוהי לא בעיה של דת ספציפית אלא בעיה של כלל ההנהגות הדתיות שמקדשות ומנצלות את בורות האדם הפשוט ובכל מקום בו הבורות והיעדר ההשכלה רחב יותר כך קבוצות גדולות יותר של אנשים הם כחומר ביד היוצר בדרכם לקיצוניות שאינה מצריכה הסברים או אחיזה במציאות.
הדרך היחידה שאני מצליח לראות על מנת לשנות מצב זה בתהליך של כמה דורות היא מלחמה תרבותית, הקמת מיסיון של השכלה שיעודו יהיה לחדור למעוזי הבורות ולתת כלים מחשבתיים בידי האנשים הפשוטים, לא לנסות להנחיל בהם את התרבות המערבית אלא לנטוע בהם את הכלים לניתוח,למחשבה,לויכוח ולהחלטה. בחזוני אני רואה קבוצה של אינטלקטואלים מכל התרבויות הידועות מנסחים וכותבים את "התנך" החדש שמקדש את ההשכלה ואת דעת היחיד, מה שבעצם התנ"ך הישן ניסה לעשות לפני שאותם מנהיגים ואינטרסנטים לקחו אותו ועיצבו אותו על מנת שישרת אותם בדרכם לשליטה בדעת היחיד והפכו אותו לסמל המחשבה הקולקטיבית והמוחלטת.
כיתות מסיון אלו שתפקידן יהיה להפיץ את אותו "תנך חדש" יתפקדו בדיוק כמו כיתות המסיון העתיקות, יקימו מוסדות ויחנכו דורות של אנשים לחשוב בעצמם תוך שימוש במשאבי העולם המשכיל שיהיה מחוייב להשקיע את אותם משאבים על מנת שיוכל להמשיך ולהתקיים.
ישר כח !
שלום רמי,
הצפת המוחות באבחנות השטחיות שהעלה כאן כותב המאמר, דיון הסרק בהן ובחינת אופציות הפעולה (1- לתקוף, 2- ?...), לא מובילות לשום מקום כפי שלא הובילו עד עתה. כותב המאמר לא הציע שום רעיון חדש חוץ מתקיפה ישירה, שגם היא לא רעיון חדש.
בועות האוויר ממלאות את מוחנו באוויר, חונקות אותנו ומונעות מאיתנו לבחון את המציאות באופן עמוק, ישיר וברור.
ההזדמנות היא עכשיו, נא פרט במילים ברורות ופשוטות את האג'נדה שלך.
המוח שלנו כבר יבש, ואושיות ציבור כמו כותב המאמר הולכות ומייבשות אותו יותר ויותר בזה שהן שהן מנפחות אותו בתובנות הילדותיות שעולות במוחם, מבלי לסנן ולו פסיק מההארות הילדותיות הללו.
מקווה שתרגיש טוב.
יואב נעים מאוד,
הצעה לפתרון - אם זה היה כל כך קל, לא היינו מקיימים דיון, פשוט היינו ניגשים ליישם אותה. חד וחלק. כשאתה מנתח את ההיסטוריה, הפתרון הקל היה ברוב המקרים נחלתם של הקיצוניים. עבורם יש שחור או לבן. לתפיסתי הטקסט כאן מנסה להצביע על העובדה שהן המצב והן הפתרונות לא כל כך פשוטים. לצרפתים לקח הרבה זמן עד שהבינו שיש להפיל את המלוכה. למושבות בארה"ב להשתחרר מעול המלוכה הבריטית. הקומוניסטים מהצאר, ולהבין שמה שעשו הייתה גם היא טעות. גם הקמת המדינה הייתה זקוקה לבסוף לבוסטר רציני, כדוגמת שואת יהודי אירופה. פתרונות קלים יש בדרך כלל רק לפשיזם.
לגבי חופש. האם אנחנו חופשיים, הכל יחסי. תאונות דרכים וודאי - הייתי כבר שם, כמעט קטלנית. מחלה קשה - אני כבר נמצא שם - גם איידס, פעמיים סרטן, פעם אחת עם כימו. ובכל זאת אני עדיין חי, מחייך, מרגיש חופשי. בגלל זה אני חי בתל אביב ולא בירושלים.
יש בעולמנו כל כך הרבה בעיות. הדרך להתמודד איתן, זה קודם להציפן, לדון בהן, לבחון אופציות פעולה ואז לצאת לדרך. מנסיון, זה עובד. תרצה, אפרט בהזדמנות. אין דבר יותר חזק מבועות אויר, הן מעבירות לנו חמצן. בלי הבועות הללו המוח שלנו היה מתייבש.
ברכות וסוף שבוע מאושר!
מה ההצעה שלך לפיתרון? יש לך הצעה לפיתרון חוץ מ"לתקוף"?
לאיזה חופש אתה זועק, מה זה בשבילך חופש? חשבת פעם על המושגים האלה ברצינות?
אתה באמת חופשי? אתה יכול לצאת לרחוב ולסיים את החיים שלך תוך כדי חציית כביש, או לחטוף מחלה ממארת בוקר אחד, חס ושלום....
יש שאלות הרבה יותר עקרוניות שעליהן "לוחמי החופש" הנ"ל לא נותנים את דעתם...
אגב, דמוקרטיה פירושה שלטון העם. האם דעה של רוב דמוגרפי כזה או אחר היא בהכרח הנכונה? אם כך הוא הדבר, לא נותר לנו אלא לעודד את ילודת ה"נאורים" ולזכות באופן דמוקרטית בשלטון....
עם בעיות קיומיות עמוקות כפי שעולמנו ועמנו חווה כיום, אני מתפלא שיש עוד קונים לתכנים מלאי בועות אוויר כמו הטקסט שלמעלה...
אברום, תודה על הפוסט!
הניתוח מאוד נכון, ואני רוצה לקחת אותו עוד צעד.
המאבק הוא בין העולם שרואה באדם את שיא הביטוי של הקיום האנושי. לבין תפיסות הרואות באדם כלי לקידום רעיון כלשהו. הם גורסים שהאדם הינו בסך הכל פסיק באיזה משוואה. חלק מקבוצה גדולה יותר של אנשים, שהם כולם יחדיו באים לקדם את אותו רעיון. רעיון של אדמה, רעיון של אמונה, רעיון כלכלי. המטרה שלהם לשעבד את הפרט לרעיון. לא מדובר במאבק חדש. אפשר בהחלט להתייחס אל אותם גורמים פונדמנטליסטים כמשעבדים של המאה ה-21. הפונדמנטליזם הזה הוא לא רק פוליטי או דתי, הוא גם כלכלי. האדם ככלי שרת בידי אותם עריצים. השאלה היא - האם האימפריה והעריצות הם מעל לכל או האדם מעל לכל. הפרט מול הקולקטיב. המאבק בין הפשיזם על כל צורותיו (מימין ומשמאל) והשעבוד, לחופש על כל צורותיו. הגורמים של העולם הישן (גם אם הם באים בתחפושת עדכנית ומודרנית) רוצים להמשיך ולשעבד אותנו, ואנחנו זועקים לחופש. חופש לא רק לנו, אלא לכולם. הסוגיה המעניינת בכל הפרשה שהמשעבדים מצליחים לגייס צבא של עושי דברם שמאמינים ברעיון השעבוד. גם של עצמם וגם של אחרים, לאותו רעיון שהם רוצים לשמר. המאבק הוא בכל זאת בין הטובים לבין הרעים, רק שהחלוקה קצת שונה.
ועדיין לדמוקרטיה צריך שיהיו מנגנונים להגן על עצמה כדמוקרטיה.
מנגנוני על כאלו שלא ניתן לשנותם (חוקה / חוקי ייסוד קשיחים).
אין דבר כזה דמוקרט קיצוני - דמוקרטיה היא דמוקרטיה וחלק מכללי המשחק הם קביעת המסגר החוקתית בה הדמוקרטיה מתנהלת ומי שחוצה ויוצא מהמסגרת יפלט החוצה ( או יכנס פנימה לכמה שנים טובות).
ניסיתי לבדוק במיקרוסקופ ואחר כך בטלסקופ ולא מצאתי את "העומק האינטלקטואלי" שאתה מצאת.
אני מצאתי רדידות וקלישאות ופתרונות אינסטנט שהכותב מעולם לא ניסה להטיף להם, כאשר היה מחובר לעטיני השלטון וחלק בלתי נפרד ממנו.
העובדה שהאיש "ראה את האור" אחרי שלקחו לו את הג'יפ, יוצרת אצלי משבר אמון "קל". הרבה יותר קל היה לי לקבל את דעותיו של אברום בורג אילו ויתר בזמנו על מנעמי התפקידים של יו"ר הכנסת ויו"ר הסוכנות היהודית, על כל הטבותיהם הכיבודיות והכלכליות, באמירה שאינו יכול להיות חלק מן הממסד השלטוני של הציונים הישראלים או היהודים. אילו זה היה המצב, הרי שלמרות שאני חלוק על דעותיו, לא הייתי מפקפק במניעיו.
הפתגם היפה לענין זה הוא "יופיטר (אברום בורג - לצריכים רמז) אתה כועס, משמע אינך צודק".
מסכימה עם הניתוח. לאחרונה ראיתי ביס דוקו סרט מעורר חלחלה שנקרא "קייטנת ישו" על מחנה התעוררות נוצרי לילדים שהמחיש את עוצמת שטיפת המוח ותחושות ההתעלות שהקנאות הפונדמנטליסטית מספקת למאמיניה. השאלה היא רק, איך להגיב, איך להילחם. מי שאיננו שטוף אידיאולוגיה קיצונית הוא מטבע הדברים רך יותר, פחות נוטה להתאגד ופחות מרגיש חלק ממחנה גדול ורב שיוצא למאבק. על כל המחנה "שלנו" מצטיין יותר בלנתח ולדאוג.
מדויק
אין מה לעשות? הדמוקרטים לא ילחמו באנשים דתים רק בגלל שהם דתיים.
צריך להתמודד איתם בכלים הדמוקרטים שיש לנו.
מי שמאיים עלינו - ולא משנה מאיזה רקע - יש להילחם בו.
ללא קשר לאמונותיו
יש בעיה בעצם הגדרת מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית כי מה היא יותר? איך מגשרים על הפער המטורף בין תאולוגיה ודמוקרטיה?
אני מסכים עם הניתוח כי חייבים לטפל בקיצוני המתנחלים ובייחוד ברבניהם המסיתים במיוחד, בדיוק כפי שאנו מתייחסים לאיומי האסלאם.
לצערי הרב, אני חש כי הימין הדתי אינו דמוקרטי אך מנצל היטב את כללי המשחק ואף מותח אותם עד לקצה על-מנת להשיג את מטרותיו.
המאבק אינו בין דמוקרטים ופונדמנטליסטים.
המאבק הוא בין אזרחי ישראל העממית, לחטוטרת האליטיסטית שהם נושאים על גבם.
האליטה שאתה חלק ממנה גוזלת תקציבי עתק מן הציבור ומחלקת אותם למקורביה ולעצמה.
זו קבוצה שיש לה התרומה המכרעת ביותר להתפוררות המדינה הישראלית.
כל הקמפיינים הפופוליסטיים האלה- "משתמטים", "סרבנים", "דתיים חילוניים", "שטחים או לאו", כולם תכליתם להסיט את תשומת לבנו כציבור מהעובדה שגונבים לנו את המדינה מתחת לידיים- כלכלית וערכית.
ישראל דהיום מהווה שתי מדינות- מדינת אזרחיה ומדינת האליטה. עם כלכלה נפרדת, מערכות שירותים ציבוריים נפרדות ואפילו סטנדרטים משפטיים שונים דה פאקטו.
זהו סופה האמיתי של מדינת היהודים.
מעבר להבדלים המוסריים בין סרבנות מימין וסרבנות משמאל
מעבר לשאלות על תפקידה של החברה ואחריותה
ישנו גם צד חשוב לא פחות של ההשלכות המעשיות של התנגדות הימין הדתי להתפנות והסרבנות של חיילים חובשי כיפה לקחת חלק בפינוי יהודה ושומרון.
כל ממשלות ישראל מאז ממשלת רבין לא העזו באמת ובתמים להגיע לכדי הסכם עם הפלסטינאים על החזרת אדמות ופינוי ישובים ותושבים מתוך חוסר אמונה ביכולתם לעשות כן.
אפילו ההצלחה המסחררת של פינוי תושבי רצועת עזה לא הייתה יותר מאשר הצגת תכלית זעירה למה שיתרחש ביום שבו יוחלט על פינוי הגדה. כולם יודעים שזו תהיה אופרה אחרת.
האיום הגדול ביותר או המחסום הגדול ביותר להסכם הוא החשש של כל ממשלות ישראל כי אין ביכולתן לבצע צעד שכזה.
מהבחינה המהותית בקרב על עתיד האזור ועל האפשרות להקים שתי מדינות לשני עמים האמונה והפונדמנטליזים משני עברי הגבול הדמוני הם המכתיבים את סדר היום ושולטים במצב.
נתקלתי פעמים רבות בנטיה של אנשים לפשט את המצב לטובים ולרעים, במקום לנסות ולפענח עולם מורכב יותר.
התרבות התקשורתית, התרבותית והפרסומית השלטת היום, מתמחה גם בהעברת מסרים קצרים וקליטים, שמחזקים את ראיית השחור והלבן שלנו.
כמו שלוק אמר, מהרגע בו נולדנו אנחנו מחלקים לקבוצות: שחורים ולבנים, יהודים וערבים, חילונים ודתיים, אנחנו והם. צריך להבין כי אין לנו ברירה אלא לחלק, ככה המוח שלנו עובד אבל גם צריך להבין כי הכל בראש שלנו, בטבע אין קווים חלקים שמפרידים בין התחומים. בטבע יש מין רצף של השתנות ואנחנו כבני אדם שמים את הקו איפשהו וככל שנעמיק נגלה שבחלק אחד כללנו הרבה יותר ממה שחשבנו כלא שייך ובחלק השני הרבה שלכאורה אמור להיות שייך לצד השני.
זוהי תמצית מהדברים שאמר גון לוק.
וזה בטוח לא כותב המאמר...
אני לא בעד הדמוקרטיה,תראה למה היא גורמת,לכל המצב שדיברת עליו כרגע,זה התולדה של הדמוקרטיה,אלו המנהיגים שהיא מביאה לנו ?
הדמוקרטיה כבר "פאסה",הפוליטיקאים פיצחו את הנוסחא והם יודעים מה צריך לעשות בכדי להיבחר. אנחנו צריכים מנהיגים אמיתיים ולא בובות של יועצי תקשורת למינהם.
איך ששרו בסרט קזבלן - דמו דמו דמו דמו דמוקרטיה...תחפושת של חופש בחירה על הפנים של מקיוואלי.
מנהיג אמיתי לא צריך קלפי,מנהיג אמיתי סוחף אחריו את האנשים - זה המנהיג שאנחנו צריכים !
קיצוניות היא לעולם אינה דבר טוב
אבל אתה צריך לשאול אם במסגרת מלחמת החורמה שלך בקיצוניים דתיים
האם אתה בעצמך לא דמוקרטיסט קיצוני
אדם שמוכן כנגד כל הסיכויים לדבוק בדמוקרטיה ועד כדי מלחמת טיהור של כל מי שאינו נוהג באופן דמוקרטי.
הלא זה פרדוקס!?
הרי הדמוקרטיה מושתת על כך שגם מי שאינו דוגל בה במסגרתה יוכל להביע את דעתו (זה סוג של פרדוקס אינהרנטי שקיים בדמוקרטיה וירייה ברגל שהיא עושה לעצמה, אבל זה מה שהופך אותה לדמוקרטיה)
כלומר לדעתך הפסקת תיקצוב זה הנשק של המדינה במלחמת החורמה שלה כנגד הגורמים הדתיים המחתרתיים??
זהו??
כך תתגונן המדינה מפני אוייביה מבית?
כך יטוהר הצבא?
מעניין אותי לשמוע ממך מה עוד יש בארסנל של דמוקרטיה שלנו כנגד האוייבים האלה, כי אם זה מסתכם בתקצוב אז אולי עדיף באמת לטמון את הראש בחול ולשאת תפילה אל השמיים..