שעות אחרונות של חיים, כעת זו את ואלוהייך אליו פעמיי צעדייך יסבו, חוצה את קו הימים. קטעי נשימות חנוקות, יבבות חרישיות ודמע. היו אלה שנים מלוויי כאב עד מוות. המחלה שאחזה בגופך הקשיחה את ליבך מלא המרירות.. 

כעס העולם כולו אגרת בתוכך, סבל מהול בטינה קרה, אספת את הבלי העולם בריאותיך. דקות ארוכות את לוחשת הברות לא ברורות של תחינה, משוועת בשקט לסוף, טרם נחתמה השעה וזוהר נוגה לא הציף באפך.. 

בסרטים אוספת אם את ילדיה ונפרדת מהם, בטרם כך, יהיו דבריה חקוקים בליבם. בקשותיה בדרכה אל האור ימומשו כצו. הנחיותיה לעתיד לבוא יאחדו בני בית, יציפו רגעי אושר ויותירו זיכרונות ורשמים מחויכים. תובנות יסמנו קווים מפויסים ורכים בחייהם..   

ילדייך סביב ולך אין מילים עבורם. כולם כאן טובלים בכאבך, מסך הדמעות מטשטש את דמותך מולם והשקט מחריד. בימים אחרים הייתי לצידך, רוכנת אליך במיטת חולייך, סורקת שערך הדל וקולעת צמותייך השתיים. דואגת להמתיק רגעים מרים. אחריהם לא זכרת את הטוב ומחית כי לא רב היה. לימדת אותי שתיקה..  

יש בליבי חמלה וחסד גם עבורך, מפזרת אותם כמרבד לרגלייך. משחררת רוחך ומרירותך מליבי, לכי לך לדרכך שובי אל בוראך. פרמי חוטי המשי ממחוך חייך, טיילי במרחבי אין סוף, אספי עדן רוחות של אור, מרקי נשמתך עד כי תלבין. מבעד לעננים פתחי צוהר והביטי במה שתותירי אחריך..  

מים רבים יטהרו שבילים עזובים שאזוב צימח בם, בענווה פלסי נשמתך דרכם. רפאי מכאוב נושן בצמא כמיהותייך, ברכי יקום שורד בפתח שערי שמיים. גלי רחמים מסוכרים בחיך טפל, השיבי זוהר עיניים להתהדר. פרשי כנפייך וצפונות ליבך אל האופק, קרני האל זורחים לקראתך, כי יכופר לך..                  
   

התלבטתי קשות אך גמלה בליבי ההחלטה כי כך ראוי להיעשות. הפוסט הזה נכתב בשעותיה האחרונות של אישה יקרה, שהייתה כ-30 שנה חלק נכבד מחיי. חמותי, לא תמיד שררה בינינו שלווה ורעות, אך תמיד נהגתי באיפוק היאה לכבודה..

ילדיה היו בבת עינה, 10 במספר. 3 בנים 7 בנות, כולם בגרו ונישאו. נכדים לה 32, מתוכם זכתה להיות נוכחת בנישואי 3, נינים לה 2. הנספחים למשפחה הם החתנים והכלות.. 

לכל הדעות משפחה מורחבת. היא לא הייתה אישה שמחה במיוחד, אך אושרה לא ידע גבול כשילדיה דרכו בביתה, אכלו מכף ידה וחיו סביבה. בשעה האחרונה התקבלה בשורה מרה, האישה נאספה אל בוראה. הצטרפה אל בעלה המת מזה ארבע שנים. חמי, איש צנוע ותמים אשר מילת אמת שגורה הייתה בפיו. הנספחים למשפחה היו סביבו..  

כעת שניהם יחדיו, הוא ודאי אוחז בידה והיא ודאי מסיטה ידו הצידה שיניח לה. ואולי הפעם יהא זה אחרת, יתכן והיא תניח ראשה על כתפו וליבה ירווה מנוח, זיכרונם לברכה..