שני הדברים היחידים שאכן קרו במציאות, היו מעורבותו של עורך חדשות נתניה, בבחירתו של פולישוק ואת זה אני יודע ממקור ראשון, ויעיד על כך גם הלוגו שלנו "חדשות נתניה" שהתפרסם לראשונה לפני הציבור בארץ, בעת שידור הסדרה בטלוויזיה. והסיפור השני הוא על המישהו הזה שאיים להחטיף לפולישוק מכות אם הוא רק יעז להראות את פרצופו בשוק של נתניה, עם או בלי שומרי הראש שלו, שזה גם סיפור אמיתי, שאני גם כן מכיר ממקור ראשו האמת שלא היה עוד מישהו בשלושים השנה האחרונות שעשה כל כך טוב לנתניה כמו פולישוק. הקסם של ששון גבאי, הוא כל כך מדבק, שמאז מוטל'ה שפיגלר לא היה כאן עוד מישהו ששם אותנו על המפה בצורה כל כך מכובדת חביבה ומשכנעת כמו פולישוק. ואני לא מבין מהיכן נובעות כל התלונות הקובלנות ומורת הרוח משידור הסדרה. פולישוק לא מעיד על הפוליטיקאים המקומיים שלנו שהם מטומטמים ורפי שכל ותנוח דעתם של כל אלה שחושדים שיש דברים בגו. משום מה ראש העיר שטורחת לשנות לנו את התדמית של "עיר פשע בע"מ" עדיין לא הפנימה שהדבר היחידי שמשנה תדמית של עיר זה האומנות וחיי תרבות פעילים. לא יעזור שום דבר, יארגנו כאן אלף תחרויות ביום של כדורגל חופים ולא יהיה בכך כדי לשנות לנו את התדמית, כמו הסדרה המוערכת "פולישוק" ועובדה היא שאפילו בני אפרים מנכ"ל ההיכל העיד שמאז שהתחילה הסדרה עלה מספר המינויים שהצטרפו לרשימת המינויים של ההיכל בעשרות אחוזים. ליברפול התפרסמה בעולם לא בגלל קבוצת הכדורגל שלה אלא בעיקר בגלל ה"ביטלס". רומא לא התפרסמה בעולם בגלל ה"דולצ'ה ויטה", אלא אך ורק בגלל מיכאל אנג'לו. ולמה צריך בראיון עיתונאי להביא נתונים סטטיסטים כדי להוכיח שהתקשורת עושה לנו עוול? נכון שבהרצליה ובתל אביב יש יותר מעשי פשע מבנתניה, אבל ברור שזו לא הבעיה. בהרצליה ובתל אביב יש יותר פשע זה נכון, אבל בתל אביב יש גם תיאטראות ויש מוזיאונים ויש גלריות ויש אופרה ויש חיי תרבות פעילים. ובהרצליה יש מוזיאון פעיל ויש מרינה ויש גלריות פעילות ויש צרכני תרבות. וזה שאותו עבריין מפורסם מתגורר בעצם בהרצליה ולא בנתניה לא משנה את העובדה הזו. מפני שבנתניה מלבדו אין לנו שום דבר אחר בעל ערך וזה מה שעושה את ההבדל. לפני כמה זמן פגשתי באקראי את חובב גבעתי האוצר הקודם של "הגלריה על הצוק" שהביא לכאן את תומרקין ואת לאה ניקל ועוד אמנים גדולים ומוערכים ושם אותנו על מפת התרבות בארץ, אבל משום מה בעיריית נתניה החליטו להיפטר ממנו. "אני שיגרתי לראש העיר כמה מכתבים וביקשתי להיפגש איתה" הוא אמר לי "אבל היא בכלל לא טרחה לענות לי" וזה היה משהו שממש ציער אותי לשמוע. אם הניסיון לשווק את נתניה כמותג ספורט נועד לצרכי תדמית. אז יש כאן בחירה מוטעית ושגויה. כשאומרים ספורט לא מתכוונים לברסה או לריאל מדריד. כשאומרים כאן "ספורט" מיד מצטיירת בתודעה דמותו של אוהד בית"ר ירושלים או דמותו המופרעת של החוליגן המצוי שנוהה אחרי קבוצתו מעיר לעיר ומארץ לארץ ובכל מקום שהוא מגיע אליו הוא ממלא את הברים ובתי הזונות ובמובן הזה המותג "בירת הספורט" לא יכול לשנות לנו את התדמית. הנה בדיוק עכשיו נשלח אלי מאייל על קונצרט קיץ שמארגנת עיריית נתניה בכל יום שלישי ברחבה שלפני "הגלריה על הצוק" הנה לכם סיפור שמשנה תדמית. בעירייה התחילו את הסיפור הזה לפני כמה שנים. ועכשיו בכל יום שלישי מגיעים למעלה ממאתיים וחמישים איש ואישה להאזין למוסיקה קלאסית. אם העירייה הייתה פונה לערוץ הרדיו המקומי ומבקשת לתת חסות לשידור הקונצרט ברדיו. זה היה משהו שהיה מצייר אותנו כעיר שוחרת תרבות. ראש העיר שלנו סיפרה איך לאחר שהיא שמעה את יאצפן מתלוצץ בטלוויזיה על חשבון נתניה היא הזמינה אותו לכאן כדי להוכיח לו שנתניה היא לא מקום כל כך נורא כפי שהיא מצטיירת בבדיחות התפלות שהוא תקע. והרי זה עלבון לאינטליגנציה. מיהו בכלל יאצפן סתם ליצן זניח שעושה מג'יבריש קריירה. זה פשוט מעליב לחשוב שאם יאצפן יחשוב שנתניה היא עיר נחמדה זה ישנה לנו את התדמית משמע, אם במקום להשקיע בתרבות אנחנו צריכים לכרכר ולפזז מסביב לבדרנים בפרוטה כדי לשכנע אותם שאנחנו נחמדים אז כנראה יש משהו נוגע ללב ועצוב בתדמית שנדבקה לנו. ואיזה מזל יש לנו שאספרי המציא לנו את פולישוק |