לא טוב לי.

אני מרגישה את זה עמוק בפנים וכבר המון זמן שלא הרגשתי ככה.

לא רע לי במובן הרחב של המילה אבל המשפט: "ידעתי ימים יפים יותר" מאוד רלוונטי עבורי.

אומנם העצב שלי לא תהומי ובהתאם גם התהום שנפלתי אליה לא עמוקה כל כך, אבל אני מרגישה שיכולת התפקוד שלי השתנתה, לוקח לי שלוש שעות ללמוד את מה שפעם הייתי לומדת בשעה, אני נכנסת למיטה יחסית מוקדם וכשאני מתעוררת אני עייפה. אני בחופשת מבחנים, אז אפשר בקלות להגיד שאומנם, לא טוב לי, אבל התקופה של ה"לא טוב" הזה באה בתקופה טובה,אני מחייכת רק מלכתוב את זה, אבל זה נכון:-)

בודד לי, למרות שאני לא בודדה,אני מרגישה חסך נוראי בחיים שלי ושום שיחה ושום מעשה שאני עושה לא מצליח למלא את החלל העצום הזה שנפער בי.

אני מתלבטת כבר שבוע אם לכתוב את זה בבלוג הזה גם כי זה מאוד פרטי ומאוד שלי וגם בגלל שעכשיו שזה כתוב אני לא יכולה להתכחש לזה.

אני לא יכולה לשים את האצבע על היום המדוייק שזה התחיל אבל אני בהחלט מקווה להצליח לשים את האצבע על היום המדוייק שזה ייגמר ואני מקווה שכמו שזה בא ככה זה יילך.

כמו שכתבתי זה לא תהום עמוקה,אז לא כל אחד יכול להסתכל עלי ולזהות את מה שמרחש בי בפנים וגם לא תמיד שומעים את זה בקול שלי או רואים את זה בפנים שלי. אבל זה שם דופק לו על החלון ומבקש להיכנס, כל פעם קצת, לפינה אחרת להיות הבוחן כליות ולב הפרטי שלי.

לא טוב לי וגם לא רע לי במובן המקובל של המילה

ידעתי ימים יפים מאלו- זה נכון- אבל מקל עלי לדעת עמוק בתוכי שאני עוד אדע ימים יפים מאלו ויפים מכל אלו שכבר ידעתי ובתוך המדבר העכשווי  שלי תצמח לה שושנה.

אחרי הכל, גם עכשיו, גם היום, האופטימיות שבי מנצחת ואין יותר שמחה ממני שכך הדבר.