פיניתי לעצמי זמן היום כדי לשבת עם אמא שלי על כוס קפה,מה שהרבה זמן לא עשיתי ולא בצדק, ונדהמתי לגלות מה רבים הדברים שאני לא יודעת על אמא שלי.

אמא שלי בתור אישה,בתור ילדה, אמא שלי ואבא שלי, על דברים שהיא חושבת על אנשים אחרים, על המחשבות שלה, על הדעות העקרוניות שלה ועל אילו שעקרוניות פחות.

כשסבתא שלי נפטרה, יותר ממה שהצטערתי על המוות שלה, הצטערתי על כך שלא לקחתי את הזמן להכיר אותה באמת, יום לפני שהיא נפטרה אמרתי לעצמי שאני אלך לבקר אותה מחר ולא תיארתי לעצמי שמחר יהיה כבר מאוחר מדי. דברים רבים לא ידעתי על סבתא שלי, גם בגלל שלא שאלתי וגם בגלל שאנשים נוטים לספר מעט מדי לקרובי המשפחה שלהם פן ישתעממו חלילה, פן סיפורם יטריד אותם, פן הם לא יתעניינו. אני מבטיחה לעצמי עכשיו, כשאני כותבת את השורות האלו, שאני לא אעשה את אותה הטעות עם הוריי, לא רק בגלל שאני אוהבת אותם אהבה עזה, אלא גם בגלל שאומרים: עם שאין לו עבר אין לו עתיד, אותו דבר לגבי אנשים בכלל ולגבי משפחות בפרט. אני לא רוצה לעבור על הדברים של ההורים שלי עוד 50 שנה מעכשיו ולהבין כמה מעט ידעתי עליהם, אני רוצה להכיר את השורשים שלי, לדעת באזה עיר אבא שלי נולד בפולין, מי היו החברים הכי טובים שלו בכיתה ד`, מה הוא מרגיש כיום כלפי אנשים, את מי הוא מגדיר כחבר ואת מי לא ואת אותם הדברים בדיוק אני רוצה לדעת על אמא שלי. אני רוצה שיהיו לי שורשים ושאני אכיר אותם והכי חשוב אני רוצה שההורים שלי ידעו שאכפת לי,שהם לא "רק" אבא ואמא בשבילי אלא עולם ומלואו ויותר מזה.  אני רוצה שהם ירצו לספר לי על עצמם שהם ירגישו שהם יכולים. לא נשארו לי סבים וסבתות כדי לעשות איתם תיקון, אבל אני אעשה את התיקון עם ההורים שלי.

הודינג קרטר ג`וניור אמר פעם כי "ישנן שתי ירושות יציבות שאנו מעניקים לצאצאנו. האחת היא שורשים; השנייה היא כנפיים". אני מסכימה איתו לגמרי, לדעתי אין דבר חשוב יותר משורשים. השורשים הם אלו שבסופו של דבר מחזיקים את העץ יציב על הקרקע. אני רוצה לדעת, לא רק בגלל שאני לא מעוניינת שחטא חוסר הידיעה יהיה על ראשי, אלא גם בגלל שאני רוצה להעניק את זה להורים שלי ולילדים שלי, אני רוצה שהמשפחה שלי תמשיך להתקיים ואני רוצה לדעת על העבר כדי שיהיה לנו עתיד. כך אמרתי וכך יהיה.