
הפרדות הקשות ביותר שלי הן אלו שבחרתי בהן, אבל לא באמת רציתי בהן. הפרדות האלו,הן אולי ההחלטה הנכונה לעשות, אבל בהחלט לא ההחלטה הקלה.הן דורשות הרבה אומץ והרבה כנות והן באות מתוך מחשבה על המקום שבו אתה רוצה להיות ועל המקום שבו אתה נמצא. הפרדות הקשות ביותר, הן אלו שכביכול נבחרו על ידי, אבל מחוסר ברירה, מתוך הרגשה פנימית,שזה לא הוגן להשאר,בחרתי ללכת,אבל האמת היא שהייתי נשארת, רק עוד קצת, רק עוד "חצי נצח אם לא לנצח שלם. הפרדות הקשות ביותר, הן אלו שאני יודעת בוודאות שאני מפספסת. אני מפספסת מה שיכול היה להיות אהבה גדולה או אולי סתם אהבה והרי אין דבר כזה "סתם אהבה". אני מפספסת כי נפגשנו מוקדם מדי, כי אולי אני עסוקה מדי, כי אין לי סבלנות לחכות ולראות מה יהיה, כי אני חייבת סוף והתחלה לכל דבר, גם את הדברים הלא מוגדרים, אני מגדירה לעצמי בראש. אני חושבת לעצמי איך זה אמור להיות, מה אני אמורה לעשות, מה הוא אמור להגיד, איך אני אספר לו את הסיפור ההוא, איך זה מחייב ואיך זה לא. חלק מהפרדות הקשות ביותר שלי, קרו כי נלחצתי, כי לא יכולתי לחכות, כי לא הרגשתי ורציתי להרגיש או כי הרגשתי וחשבתי שהוא לא מרגיש, ואני, בחורה חסרת סבלנות שכמותי, לא הצלחתי לחכות, אז הלכתי והתחרטתי אבל לא חזרתי, גם אם אולי קיוויתי שאחזור. הפרדות הקשות ביותר שלי, הן לא אלו שנעשות בלהט הרגע, הן דווקא הפרדות המחושבות, אם הם לא היו כאלו מחושבות, אם הן היו רגשיות, לא הייתי מצליחה לתת להן לקרות. הפרדות הקשות ביותר שלי, הן אלו שאני לא מרגישה שלמה איתן באותו הרגע ולא ארגיש שלמה איתן גם אחרי כמה רגעים. הפרדות האלו, הן בהחלט נכונות וצודקות, אבל כל כך הרבה פעמים לא בא לי להיות צודקת בפעמים האלו כל כך בא לי להיות טועה. |
אלי943
בתגובה על שורשים
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#