מדהים אותי כל פעם מחדש איך ברגעי משבר קטנים בחיים שלי אני מרשה לעצמי להאסף לזרועותיהם של אלו שאוהבים אותי מכל.

אני, בחורה שלעולם לא מרשה לעצמה ביום יום להראות ולו סימן של חולשה אחד שלא לדבר על דמעות או על בכי, מסוגלת להרים טלפון ולבקש חיבוק, להרים טלפון ולבקש קצת אהבה, לא ביקורתית אם אפשר, לא אהבה בראייה לאחור אלא אהבה חותכת ועכשווית. תאהבו אותי עכשיו אני מבקשת והם אוהבים אותי.

אני מדהימה את עצמי כל פעם מחדש,אני שחולשה קשה לי, שאני מרגישה רגשות אשמה עצומים על זה שאני מרשה לעצמי לבכות, מפגינה אין ספור סימני חולשה ברגעי המשבר הקטנים שלי, אני לא מתמודדת איתם בדרך האופיינית לי, אני לא שכלתנית שזה נוגע לעצמי, כשזה נוגע לעצמי אני כולי רגש.

שאני נעלבת, אני נעלבת באמת, עד עמקי נשמתי, העלבות תהומית שיושבת עלי עמוק, על הדפנות של הלב, והיא לא תעזוב אותי אם אני לא אגרש אותה, היא לא תעזוב אותי אם אני לא אבקש ממנה, היא לא תעזוב אותי אם אני לא אדבר עליה. אני לא אוהבת אותה בכלל ואני רוצה שהיא תלך,אז אני מדברת עליה והיא הולכת אבל לא לפני שהיא לקחה שבויים, ושהיא נתנה לכל אהוביי לראות כמה חלשה אני יכולה להיות, כמה הזדקקות לאהבה עצומה קיימת בי, כמה שונה אני ברגעים כאלו מהיום יום. והם מופתעים תמיד מהעוצמה שבזה ואני מופתעת מכמה הם אוהבים אותי ומוכנים להיות לי לכתף ולאוזן קשבת ואם אצטרך הם יהיו מוכנים גם לסחוב אותי סחיבת פצוע, למרות שאני לא קלה בכלל :-)

מדהים אותי כל פעם מחדש, כמה רואים הכל על הפנים שלי, כמה אני לא מסוגלת להסתיר, כמה שומעים הכל בקול שלי, כמה רכה ורגישה אני מסוגלת להיות, אבל הכי מדהים אותי, ואני שמחה על זה שמחה אמיתית, שמחה עצומה שמתגלה לי רק ברגעי המשבר הקטנים שלי, כמה חזקה אני מרגישה ברגעים הכי חלשים שלי, שאני יודעת בוודאות גמורה, לא משנה מה עומק התהום אליה אני נופלת, לעולם יהיו לי אנשים שירככו אלפי מונים את הנפילה שלי, ישימו לי מזרון אם אזדקק לו, יחזיקו אותי חזק כדי למנוע ממני ליפול, והכי חשוב יאהבו אותי ללא תנאים לא משנה מה.