נכון, יש דעות שונות, אף מנוגדות לסיבות הרבות לתאונות. אבל דבר אחד לא נתון לשום ספק: אחת הסיבות, ואין טעם להתווכח על משקלה היחסי, היא תשתיות התחבורה. אין גם ספק שיש מידע מדוייק, הנקרא כבישים אדומים, שמראה היכן צפויות תאונות קטלניות. עניין זה אפשר לפתור עם כסף, שכידוע זול ללא אפשרות השוואה עם דם. לכן עבודתו העיקרית של שר התחבורה היא פוליטית: להשיג תקציבים ומהר כדי לחסל את כל הכבישים האדומים. זה לא קל כשבראש הממשלה עומד אדם כמו ביבי שמעדיף לתת כסף לש"ס כדי שתהייה לו ממשלה ולא לחיסול מפגעי התשתיות בכבישים.

אבל שר התחבורה הוא אדם צנוע. הוא רוצה להיות רק שר, לא יותר; לשבת מדי פעם מדושן עונג באחד מאולפני הטלוויזיה ולדבר על דברים שאין להם כל השפעה על בעיות התחבורה, עליהן הוא ממונה. רצונו הצנוע של השר קיבל עכשיו גם המחשה פלסטית. הוא רוצה להוציא את השפה הערבית מהשלטים בכבישים.

אנחנו לוחמים עם הפלסטינים מאתיים שנים על הארץ הזו והם עדיין רחוקים מלקבל את זכותנו למדינה כאן, בדיוק כפי שהיו לפני מאתיים שנים. לא כאן המקום לדון בעניין בלתי פתיר זה. דבר אחד ברור: ציור שלטים רק בעברית לא תשכנע את הפלסטינים לתת לנו לחיות בשלום כאן. לכל היותר זה ישכנע עוד כמה אלפים מהם להיות קיצוניים יותר ולהתנגד לכל פתרון שיאפשר גם לנו לחיות כאן. אין שום רווח, לא מעשי ולא תודעתי, ממשחק ציור השלטים של שר התחבורה. מוטב שימשיך לשבת חסר מעש על כסאו, להנות ממנעמי השלטון ולפחות לא לגרום נזק