יש לי להגיד משו
פוסטים אחרונים
- ריח של חדש 8/10/13
- אין מעבר 7/9/13
- טעם של נייר 2/8/13
- אלוהים 25/6/13
- היה שלום ותודה על המילים 10/6/13
- זוכר הכל 7/4/13
תוכנית ההתנתקות
בכניסה קיבלה אותי דיילת חייכנית שנתנה לי פתק בכתב ידה עם המספר שלי בתור לעמדות התיקונים/שדרוגים/החלפות וכיו"ב. קצת הפתיע אותי... פתק? בכתב יד? עלוב כזה? עם כל מסכי ה-LCD הענקיים על הקירות? בתקופת הדור השישי, מכונות הקפה והמים? מילא. לזכותה ייאמר שהיא היתה מתוקה ביותר וניסתה לתקן לי את הבעיה בעודי ממתין לקבל שירות. אז אחרי חמש עשרה דקות של המתנה מורטת עצבים ("יש קרטיבים טעימים, אתה יכול לקחת לך ולהמתין"), הגיע תורי. נחשו מה? נכון, זה המכשיר. טוב, חוזרים הביתה. הכנסתי בזריזות את כרטיס החיוג אל מכשיר עתיק יומין, ישן וטוב. יוסטון, נחתתי בשלום. התחלתי לדפדף בשמות ו... הפתעה! בערך חמישים מספרי טלפונים שמחקתי במשך השנתיים האחרונות נגלו לנגד עיני. צביטה חזקה, אולי חזק מדי הרגשתי כשראיתי את שמה של ההיא. שבגללה כאב לי, בכיתי, רציתי למות, ואז לחיות ושוב פעם. כעס קל הציף אותי כשראיתי את השם שלה. ושמחה מטופשת גאתה בי כשלחצתי על כפתור החיוג והמתנתי למענה ממנה. מובן שהיא לא ענתה.
אבל הנבירה במחוזות הישנים והכואבים לא נסתיימה. הערב, כשהתקשרתי מקו אחר, הצלחתי לשמוע את הקול שלה ולנתק. ממש כמו שהיינו עושים פעם. ממילא לא היה לי משהו מיוחד להגיד לה. מה, שאני עדיין חושב, כואב ומתגעגע? רק רציתי לשמוע אותה עוד קצת. את ה"הלו" הקצר. רק טיפה. "הלו" ענתה. ניתקתי. הלב מחסיר פעימה וזיעה קרה שוטפת אותי. אכן, קשה היא תוכנית ההתנתקות. גם אחרי שנה ויותר.
©כל הזכויות שמורות לאלעד אקרמן |
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן כך, שי. ותודה על הביקור :)
כן הטכנולוגיה מזמנת לנו אפשרויות משונות, למשל לחוות את ההיסטוריה שלנו מחדש (או לפחות פרטים ממנה).
אין כמוך :-)
וואלה, היה שווה להשאר ערה עד עכשיו.
שםחה על שנפל בחלקי.
לגמרי. ותודה שנתת לי את הכוכב ה-500 שלי.
אאווצ'
םה ש"הלו" אחד קטן עושה לנו...
*
תודה:)
אכן קשה ההתנקות
אהבתי
שרלוט, תודה על ההזדהות והתגובה. אלעד
אני מזדהה בהחלט. אני כמעט סיימתי
את תוכנית ההתנתקות. ולא מתפתה
לשמוע כלום. כי אני יודעת עד כמה
דברים רדומים יכולים להתעורר ולהציף
כאילו לא עברה שנה ויתר.
לפעמים רוצים רגע לרדת מרכבת השדים הזאת.
תודה דרור :)
הנסיעה ב"דרך הלב" האינסופית.
תודה על ההזדהות והכוכב :-)
מכירה...
יש צלקות שנשארות לכל החיים. היא אחת מהן.
האמת? בכלל לא ראויה. אבל חשבתי להתחיל דף חדש, ואולי לנסות לחדש ימינו כקדם.
תמים שכמותי.
לפעמים עדיף להשאיר את הפנטזיה חיה בעולם הדמיון
ולא לראות אותה גוססת במציאות...
היא מסננת אותך. אחרי מה שהיא העבירה אותך...
כמה היא ראויה להתרגשות שלך בכלל???