0
חזרתי מיציאה ויצאה נפשי, הנה, נער ערבי אצלי בחדר, נער ערבי מציץ לי מדלת הארון הישן. אני יודעת שהוא כאן, כי הוא חוסם לי את האוויר היוצא מן המזגן.
נער ערבי מכפיל את דמותי, נושם בתוך גופי, ונשימותיו מהירות. הוא מודאג ממשהו, כולו להבה. אח"כ אני רק רוצה לחבק אותו, באיחוד האמירויות יקראו לי סמירה, נראה לי שכבר עדיף אמירה. נער ערבי זוכר את הבית הזה, הוא היה אומנם בנוי מלבנים, אך העצים העתיקים נשארו איתנים, ושירת הציפורים עודנה מסתלסלת.
נער ערבי כבר לא כועס, הוא יודע שזה מה שיהרוג את כולנו בסוף, הוא רק בא לביקור מדי פעם, מלטף את פני, כשאני חצי ישנה... |