ברגלי אדירות רוקעת את אדמת היער יחפה עורי חידודין רחשי החושך לוחשים לי ברוח הטובה אמירים שולחים בי זרועות של עץ ואור מירח נחבא צליל פרסות מהדהד תשובות של הלב עם שחר יבואו שוב מילים
אמא שלך?! אני אמא שלך קוראים לי ציפי לוין ואת ביתי תיהי דוגמנית על ועל. הלו סיגלית זאת אני אמא, ציפי אמא שלך ארנבי את לא תברחי יותר שפנפנית של הממ צדיק ג'ו שכל יום נהרג בעירקים כדי שלך תיהיה עמבה טריה. תשתי עד תום כל מה שהדוד במשקפים השחורים והחליפה המיסתורית ועניבת הקברנים ופרח השושן נעוץ בדש מקטורנו תשתי את השיקוי ילדתי אם את לא רוצה שאני יהפוך אותך למטקה. אם יש לדוד של כל הדודות לימוזין ואם הוא יבטיח לתת לך סוכריה אם תסכימי להכנס איתו למושב האחורי של הלימוזינה אז אל תהססי ילדתי, כנסי.
[לקחתי חלק מהקטע הנ'ל מאיזה סטנד שוודי אלן עשה בשנות השבעים.]
אמא שלך?! אני אמא שלך קוראים לי ציפי לוין ואת ביתי תיהי דוגמנית על ועל. הלו סיגלית זאת אני אמא, ציפי אמא שלך ארנבי את לא תברחי יותר שפנפנית של הממ צדיק ג'ו שכל יום נהרג בעירקים כדי שלך תיהיה עמבה טריה. תשתי עד תום כל מה שהדוד במשקפים השחורים והחליפה המיסתורית ועניבת הקברנים ופרח השושן נעוץ בדש מקטורנו תשתי את השיקוי ילדתי אם את לא רוצה שאני יהפוך אותך למטקה. אם יש לדוד של כל הדודות לימוזין ואם הוא יבטיח לתת לך סוכריה אם תסכימי להכנס איתו למושב האחורי של הלימוזינה אז אל תהססי ילדתי, כנסי.
[לקחתי חלק מהקטע הנ'ל מאיזה סטנד שוודי אלן עשה בשנות השבעים.]
הקוסמולוג היה קוסמופוליטן והמתימטיקאית היתה מבולגריה והיה לה מפעל של עפרונות.
יופי לא רק נולד. לפעמים היופי נרכש, בקיוסק של אברם. כולם נולדים יפים, רק אחר כך צומחות שערות שממאנות להסתרק לכיוון הרצוי ונקבוביות שחורות מופיעות ויתושות את העור. בהתחלה אף אחד לא חייב להראות כלום חוץ מפתק זיהוי שנראה כמו אזיק פלסטיק על הרגל הפעוטה של הרך הנולד.
החוקים שלך חוגגים באיפריה הבריטית?
הו.. פריסבי זה טובמאד, בעיקר לצלילי בית-הובן ואם אפשר בתוך בטן של מקרוספאלוס, כי שם יש אקוסטיקה מצוינת והרבה מקום לקוסמים ולקוס(מ)יות. וצריך להיזהר עם הצמידים מפלסטיק האלה כי הם נוטים להתקע בעיניים של המקרוס ואז הוא יכול בטעות לתת ביס ברגל של איזו קוסמטיקאית וכל הישמעאלם ירצו גם שזה בעצם מצוין, כי אז הם לא יצרחו לי אללה הוא אכבר לתוך האוזן בכל ארבע בבוקר, שזה אמצע תנומת יופי שלי (יש עוד סוד יופי, אבל הוא עסוק כרגע באיזה פרוייקטים עצומים..), ובכלאוםן אפשר יהיה סופסופ לשבת בשקט ולכתוב ספר חוקים הגון בקוקנית תקנית, שהמתימטיקאית שלך תתרגם לאחוזי המלח בגבינות שלה, כדי שמלכתחילה הכבשים תאכלנה פיסטוק ובייגלה כי גם ככה הכינרת מתייבשת וצריך להביא סודה מקוסטה ריקה לכבוד שבת.
נקסט.
נקסט, יש לי הצעה: סרט של פיטר גרינווי, "כרס של ארכיטקט," מכירה?
לגבי הענין השני שמטריד אותי, ים המלח גם הוא מתייבש בקוקנית קוראים לזה נטו - סוכר איך את היית מתרגמת את זה לקוקנית תיקנית? ג'וקוג'וקו?
הקוסמולוג היה קוסמופוליטן והמתימטיקאית היתה מבולגריה והיה לה מפעל של עפרונות.
יופי לא רק נולד. לפעמים היופי נרכש, בקיוסק של אברם. כולם נולדים יפים, רק אחר כך צומחות שערות שממאנות להסתרק לכיוון הרצוי ונקבוביות שחורות מופיעות ויתושות את העור. בהתחלה אף אחד לא חייב להראות כלום חוץ מפתק זיהוי שנראה כמו אזיק פלסטיק על הרגל הפעוטה של הרך הנולד.
החוקים שלך חוגגים באיפריה הבריטית?
הו.. פריסבי זה טובמאד, בעיקר לצלילי בית-הובן ואם אפשר בתוך בטן של מקרוספאלוס, כי שם יש אקוסטיקה מצוינת והרבה מקום לקוסמים ולקוס(מ)יות. וצריך להיזהר עם הצמידים מפלסטיק האלה כי הם נוטים להתקע בעיניים של המקרוס ואז הוא יכול בטעות לתת ביס ברגל של איזו קוסמטיקאית וכל הישמעאלם ירצו גם שזה בעצם מצוין, כי אז הם לא יצרחו לי אללה הוא אכבר לתוך האוזן בכל ארבע בבוקר, שזה אמצע תנומת יופי שלי (יש עוד סוד יופי, אבל הוא עסוק כרגע באיזה פרוייקטים עצומים..), ובכלאוםן אפשר יהיה סופסופ לשבת בשקט ולכתוב ספר חוקים הגון בקוקנית תקנית, שהמתימטיקאית שלך תתרגם לאחוזי המלח בגבינות שלה, כדי שמלכתחילה הכבשים תאכלנה פיסטוק ובייגלה כי גם ככה הכינרת מתייבשת וצריך להביא סודה מקוסטה ריקה לכבוד שבת.
הקוסמולוג היה קוסמופוליטן והמתימטיקאית היתה מבולגריה והיה לה מפעל של עפרונות.
יופי לא רק נולד. לפעמים היופי נרכש, בקיוסק של אברם. כולם נולדים יפים, רק אחר כך צומחות שערות שממאנות להסתרק לכיוון הרצוי ונקבוביות שחורות מופיעות ויתושות את העור. בהתחלה אף אחד לא חייב להראות כלום חוץ מפתק זיהוי שנראה כמו אזיק פלסטיק על הרגל הפעוטה של הרך הנולד.
אני קוסמטיקאית של אילמים. אילמים מכל רחבי הארץ באים ואני קוסמטיקאית להם.
גם חרשים.
מה רציתי להגיד לך? אה. אולי תכניסי את הכמה שהשתיקה יפה להם אצלי לטיפול יופי? לא אחת קורה שהדיבור נפתח והשמיעה נושרת למקומה באוזנים אוי לאוזנים, רק בגלל שברגע הנכון היתה קוסמטיקה באיזור הנכון.
באוויר, זאת אומרת
התחלנו טוב?
אה.. תשמעי,
קוסמטיקאיות לא ממש עושות לי את זה..
(מסתבר שהן חופרות לא רק מתחת לעור שממילא אין לי, אלא גם בשכל שגם הוא במשורה ניתן לי),
תהיי צריכה לחשוב על התחלה אחרת. תתאמצי קצת, מה יש?
אני קוסמטיקאית של אילמים. אילמים מכל רחבי הארץ באים ואני קוסמטיקאית להם.
גם חרשים.
מה רציתי להגיד לך? אה. אולי תכניסי את הכמה שהשתיקה יפה להם אצלי לטיפול יופי? לא אחת קורה שהדיבור נפתח והשמיעה נושרת למקומה באוזנים אוי לאוזנים, רק בגלל שברגע הנכון היתה קוסמטיקה באיזור הנכון.
תגובות (67)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני מקצר לבית האחרון, לשני הבתים האחרונים.
" וכשפעם ברגע חזק של חלשה אחשוק בך
ואלך בצעדים חפוזים לכוון האגם,
תבוא רוח מקרית בהחלט בריצה ותשרוק בך,
ואת תתפשטי, ויהיה מין רשרוש באגם,
ואמצא את בגדיך בלבד, אזאולי תחרק בך
אהבה ישנה וחסרת- סכויים. באגם
תעגן בלחישה דומיה אבודה, וגם
תפרפר שם אי רוח מקרית שאחרכך תשתוק בך."
טוב שבאת טוּת.
כיף לרכב בחברותא איתך ((:
נכון. מאדמאד יפה. הנה. בכבודו. בעצמו.
כמעט פספסתי את זה..
בבוקר יבואו מילים
בבוקר אנחנו נבוא אליהן
משהו בבקור יפגיש אותנו עם אובדן קסם הלילה.
רוכב לצידך.
נהדר.
סיפור אהבים
"הו כמה ידעתי למות בעדך וכמה
לא ידעתי לחיות בעדך,
וספרו עליך מזמן, שיפה, שמשם את,
שאהבת אותי פעמאד, שאוהבת עודך.
גם אמרו לי אי פעם ששמך כמדומני רוחמה,
ואגב זה הולם לך מאד, כלומר בגדך.
את יודעת, רבות השמועות הבאות משמה,
ובעצם חכיתי היום לבואך.
הו כמה ידעתי למות בעדך וכמה
לא ידעתי לחיות בעדך."
דוד אבידן, מהספר, "משהו בשביל מישהו"
הבית האחרון של השיר, שהוא שיר ארוך, מאד מאד יפה, אם תרצי אכתוב אותו .
נו.. אז למה לא אמרת קודם?
כי פעם, כשהייתי רוקדת עם זאבים על שפת העגם הסיני,
לחש לי ראש הלהקה באוזן, שכדאי לי לעגל קצת את השפיצים,
כן, החידודים האלה של החידות הבלתי פתורות.
ובכיתי נורא כי השפיצים בכלזאת עזרו לי להגן על הכוכבים
של הדגל הירדני. אבל ויתרתי על השפיצים, כי סמכתי על זה שאני
אלופה בחץ וקשת וגם סמכתי על הזאב,
ומה יצאלי מה יצא לי..
לא הספקתי ללקק את הצלקות של החידודים וכבר שיניו היו נעוצות בי,
ואפילו שקראתי לכל אלי הבמבוקים שימשכו לו באוזניים או בזנב,
או ישירו לו שירים, הוא לא הרפה. זאב זאב.
וככה הוא ואני הפכנו דם אחד. ומי העגם הפכו מתוקים,
וכך הברבורים היפים יכולים לשוט הנה והנה ואחרכך מתלוננים שאין מי שרואה אותם.
תגיד הסוכריות ב'לימו' , זה M&M's ?
זיבי שמיבי
גם לי אמרו שאני בחיים לא אדע לרקוד קאזצ'וק ושלא יקבלו אותי להיות דיירת קרקע.
אמרו? שיגידו.
עכשיו אני אקריא לך שיר:
ובכן
פ'ם אחת, לפני הרבה שנים
חיי בסין הרחוקה ראש כפר אלמן
ילדיו בגרו ובגרו ובגרו
בגרו ובגרו עד שגדלו
הבמבוק לא חיכה בשקט
הבמבוק לא חיכה בצד
הבמבוק שחט
בתחילה רק את העשבים הרכים שצומחים בהססנות ליד הבית
ואז ידיו הסוסיות השיגו את העצים המסמנים את גבולות השדה
המסמנים את פיזור המבט מול גבולות החבלי כביסה.
זו היתה שנת הכלב
עשרים שנה אחרי הצום
הרבה ילדים עמדו דום בצפירה לזכר הוריהם
גם ראש הכפר שאישתו מתה
הטבע נקשת לאדם
והבמבוק שחט ונקם
לפני הרבה יותר שנים מכך בסין הרחוקה התלהבה פגודה ממותה הלא
צפוי של אשת ראש הכפר
הפגודה הראתה סימנים שהיא בשלה להיות אשת ראש הכפר
הבמבוק לא שחט אף אחד, למה היא מתה
לא היה את מי לשאול כי זה היה כפר שהיה חיי כפר
לא היה עם מי לדבר
הרבה לפני שהבמבוק שחט כל גבעול שהרים ראש
עכשיו אחי ואני אני ואחי
עכשיו אני אחותו שבגרה בגרה בגרה לאבינו ראש הכפר
לא אשתה שום שיקוי בשום פנים ואפן
מי מפסיד?
מימימימי
לאני ולאני
אשת ראש הכפר חזרה לחיים בגלגול הזה מחודדת כפגודה ויפה כברבור
ורק אחי בעלה מת אחרי שהוא
הפסיד בבחירות לראש הכפר
עוגמת נפש סינית
זה לא כמו
עוגמת נפש ירדנית
את לא זואבת זאבים?
א
א
א
זיבּי.
{רשמתי}
אמא שלך?! אני אמא שלך קוראים לי ציפי לוין ואת ביתי תיהי דוגמנית על ועל. הלו סיגלית זאת אני אמא, ציפי אמא שלך ארנבי את לא תברחי יותר שפנפנית של הממ צדיק ג'ו שכל יום נהרג בעירקים כדי שלך תיהיה עמבה טריה. תשתי עד תום כל מה שהדוד במשקפים השחורים והחליפה המיסתורית ועניבת הקברנים ופרח השושן נעוץ בדש מקטורנו תשתי את השיקוי ילדתי אם את לא רוצה שאני יהפוך אותך למטקה. אם יש לדוד של כל הדודות לימוזין ואם הוא יבטיח לתת לך סוכריה אם תסכימי להכנס איתו למושב האחורי של הלימוזינה אז אל תהססי ילדתי, כנסי.
[לקחתי חלק מהקטע הנ'ל מאיזה סטנד שוודי אלן עשה בשנות השבעים.]
אה תודה, אבל אמא שלי לא מרשה לי לטעום שיקויים של שיקולים זרים.
בטח אוהבת לרשום. כל החיים מתרשמת.
את מכלה את כוחותיך יקירתי הנה קחי קצת שיקוי פגז קומפוט טוב ללבלב ולוושט.
ד'ש מהגדוד שעולה מחר לקו
איתן
נ.ב את אוהבת לרשום?
מכירה את הסרט. פויה. זאתאומרת, טוב אבל כואב נורא בבטן.
אבל ג'וקו ג'וקו זו בכלל מילה מג'מייקה שנכון שהוד מלכותה מקננת שם בימות החורף,
זה לא אומר כלום לגבי ים המלח שהקוקנית הכריזה עליו מזמן כעיר תאומה של salt lake city,
אבל זה סוד כי מחכים שיתייבש שם לגמרי לגמרי ואז הבולענים יתחילו להשפריץ בירה בפּיינטים
מדויקים ומערכת ההשקייה של קיבוץ עין גדי תייצר לנו בירה מינרלית שישייה בעשר ולכולם כולם
יהיה מצברוח כזה ג'וקו ג'וקו.
ובכלל אמרתי - שקט עכשיו.
נקסט, יש לי הצעה: סרט של פיטר גרינווי, "כרס של ארכיטקט," מכירה?
לגבי הענין השני שמטריד אותי, ים המלח גם הוא מתייבש בקוקנית קוראים לזה נטו - סוכר איך את היית מתרגמת את זה לקוקנית תיקנית? ג'וקוג'וקו?ברור.
((:
הו.. פריסבי זה טובמאד, בעיקר לצלילי בית-הובן ואם אפשר בתוך בטן של מקרוספאלוס, כי שם יש אקוסטיקה מצוינת והרבה מקום לקוסמים ולקוס(מ)יות. וצריך להיזהר עם הצמידים מפלסטיק האלה כי הם נוטים להתקע בעיניים של המקרוס ואז הוא יכול בטעות לתת ביס ברגל של איזו קוסמטיקאית וכל הישמעאלם ירצו גם שזה בעצם מצוין, כי אז הם לא יצרחו לי אללה הוא אכבר לתוך האוזן בכל ארבע בבוקר, שזה אמצע תנומת יופי שלי (יש עוד סוד יופי, אבל הוא עסוק כרגע באיזה פרוייקטים עצומים..), ובכלאוםן אפשר יהיה סופסופ לשבת בשקט ולכתוב ספר חוקים הגון בקוקנית תקנית, שהמתימטיקאית שלך תתרגם לאחוזי המלח בגבינות שלה, כדי שמלכתחילה הכבשים תאכלנה פיסטוק ובייגלה כי גם ככה הכינרת מתייבשת וצריך להביא סודה מקוסטה ריקה לכבוד שבת.
נקסט.
התחלה אחרת: התחלה חדשה
קוסמולוג ומתימטיקאית נפגשו למשחק פריסבי.
הקוסמולוג היה קוסמופוליטן והמתימטיקאית היתה מבולגריה והיה לה מפעל של עפרונות.
יופי לא רק נולד. לפעמים היופי נרכש, בקיוסק של אברם. כולם נולדים יפים, רק אחר כך צומחות שערות שממאנות להסתרק לכיוון הרצוי ונקבוביות שחורות מופיעות ויתושות את העור. בהתחלה אף אחד לא חייב להראות כלום חוץ מפתק זיהוי שנראה כמו אזיק פלסטיק על הרגל הפעוטה של הרך הנולד.
החוקים שלך חוגגים באיפריה הבריטית?
אה.. תשמעי,
קוסמטיקאיות לא ממש עושות לי את זה..
(מסתבר שהן חופרות לא רק מתחת לעור שממילא אין לי, אלא גם בשכל שגם הוא במשורה ניתן לי),
תהיי צריכה לחשוב על התחלה אחרת. תתאמצי קצת, מה יש?
השתיקה היפה
אני קוסמטיקאית של אילמים. אילמים מכל רחבי הארץ באים ואני קוסמטיקאית להם.
גם חרשים.
מה רציתי להגיד לך? אה. אולי תכניסי את הכמה שהשתיקה יפה להם אצלי לטיפול יופי? לא אחת קורה שהדיבור נפתח והשמיעה נושרת למקומה באוזנים אוי לאוזנים, רק בגלל שברגע הנכון היתה קוסמטיקה באיזור הנכון.
באוויר, זאת אומרת
התחלנו טוב?
מה זאת אומרת מה קורה.. מקעקעת צורות בעור.
כמו ענפים-שוטים שמצליפים בצידי הגוף בעת דהרה בין העצים.
כמו רוח שמכה בפנים עד שאין ברירה אלא לעצום עיניים.
כמו עוד כלמיני דברים שהשתיקה יפה להם.
כשחלב רותח, מורידים מהאש או מניחים לקצף הלבן לגלוש ולקחת הת החלב כמו לבה מהר געש, במטבח של עמידר, מחוץ לסיר, לעשות צורות על האמיל של הגז.
כשמים רותחים הם אדים. כשדמך רותח? כשדמך בא? אה, אז כן, מה קורה כשהדם רותח?
כן אה..? סוג של רגיעון ((:
מעולה הלחיצה על כפתור ה"צ'ילאאוט" למעלה
בדיוק. תודה.
תודה נת.
http://www.youtube.com/watch?v=0ZilC3ldN84כי אהבת :)
כתבת מקסים
תחושה של רגע לפני זריחה
תראו מי שמדבר ((:
תודה אסף.
שרון כתב לך שאת משוררת מוכשרת
והוא צודק :)
נו דני.. בחושך חייבים להתחדד כדי לראות איזה אור ((:
חייכתי מאד דודה.
תיארת יפה את המצב המפגר שאני נמצאת בו כרגע.
נהדרת את.
כן. יודעת גם. תודה.
}{
(ואולי זה הדיבור שיש לי עם כל דבר - ששומר עליי)
חידודי חידודין
ומבט ליער
לאור שבין העצים . .
זה מרגיש כאילו הגוף שלך נמצא במקום הטבעי שלו ומחכה ש"השאר" יגיע גם.
שטויות במיץ גזר.
שקט כעת מאד. מאד.
איי הלב הזה. המסכן ((:
והמילים לא באו עם שחר. אינמילים כבר מולי.
וואלה..
את התמונות אפאחד לא יכול לקחת.
תודה חברהטובה.
הכל מסתובב סביב המילים
ההמולה והרעש לא מזיזים אותנו
אנו נמצאים במקום שהמילים שולטות
כמה זה יפה,
והכל בתוכך פנימה
אפילו החושך נשמע מנחם,
והלב שומע ומבין
אפשר לסמוך עליו.
ועם שחר יבואו גם המילים
(אף שהם לא העיקר)
ה'דהירה' הזו לא מותירה רגב על מקומו
הכול יחף עם הכול...
בהשלה הזו עולות התמונות הטמונות...
היי נטוּרל דרור.
וכן, היער בלילה ממסטל יופי.
ותודה גם. מאד.
יפההה
אין, אין על מצבי הרוח הקולקטיבים האלה ((:
עכשיו תעצמי עיניים
תביטי לתוך המילים
כאילו הם שורשים
מתפתלים
זזים
יש תחושה של קסם בחיי,
או שאני סתם מסטול.
את מציירת מילים נהדרת
אניתמר.
ציירת משובחת בהחלט.
קטעים איתך.
בדיוק היום העליתי את זה
תודה מאווווד
אוהב את זה מאווווד
האיזכור של יער, ירח ורוכבת מתיישב אצלי בול במרווחים הנכונים - משלים לי פסיפס מרתק (אולי הזכרון מהפנימיה בצפון ווסטפליה)
Hey, stop, you know me better than that
תודה אחותי ((:
Chief, you are a great poet, sensitive, insightful, colourful, you name it....so well! With all darkness around, you find the silver line.
אחח מארי, יש אגדות שאינן מתבגרות. וטוב שכך.
לא מפחיד ביער הזה, סמדי, מבטיחה לך.
אוהבת אותך גם.
דבש ובינה..? חח.. מאיפה הבאת את זה.. מילא דבש, אבל בינה?
חוצמיזה, זה האוויר שלמעשה עמד (כבכל הלילות האחרונים), והדהרה - היא זו שעשתה לי רוח.. ((:
תודה סאמי.
טוב, נו
סגרנו
רק שתדעי שלי זה עולה יותר
לקחת אותי לסיבוב באגדות ילדות.
גם הפחד גם היופי. גם ההפי אנד.
תמר,
מפחיד הליילה הזה ,
ביער ההוא,
מפחיד שם לבד(-:
עם עלות השחר ,הכל יתבהר..
יראה בטוח ,
הבדל בין אור וחושך ,
והאור יצא גם מהלב הטוב.
אוהבת אותך אישה רגישה .
כן, ככה זה כאן.
קודם תחושה, אח"כ מילים (אם בכלל).
תודה קוונטינו.
אני משוכנעת שתשובות הלב שלך נוטפות דבש ובינה.
חוץ מזה נורא עשית לי חשק לעמוד איתך שם ביער, ברוח, עם זרועות עץ ואור. איזה תיאורים נפלאים....
(מה.. אבל מי הולך לישון ביער?)
וכרגיל, גם הפעם, המחשבות הקשיבו. ללב.
צליל פרסות מהדהד
תשובות של הלב
עם שחר
יבואו שוב
מילים
כתוב נהדר,
התחושה חזקה מכל מילה..
כשסוסת ערבה ומרחבים פתוחים
תועה תוהה
ביער של עצי המחשבות
גם הלב מקשיב להדי הפרסות.
(עכשיו אני מבינה למה לא עצמתי עין הלילה)
אבל..
אצלי ההפך הוא הישג נדיר.
תודה שרון ((:
בטח. שבוע טובטוב.
איי שרלוק, מחפש את מה שאין.
אין פחד. זה מוּלד כנראה. (נווו.. לא גאה בזה טוב?)
הרוח הייתה טובה הלילה, כן. (לא, לא תמיד היא טובה, רק לרוב)
המתנה? הדבר הכי, אבל הכי, מבאס שיש.
אפשר לסגור על נהדר, במקום נעדר?
אמירים שולחים בי זרועות
של עץ ואור
מירח נחבא
מעולה, יא משוררת מוכשרת!
תמיד הכי עמוק לפני פסגת ההר,
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר.
שבוע טוב.
יער אפל וסבוך.
כזה ששולח ענפים אל עבר ההולכת.
תמונה ברורה ציירת כאן,
אבל מה שיותר ברור הוא מה שנעדר.
התיאור נטול פחד, אפילו הרוח טובה.
אין פחד?
הרוח תמיד טובה?
ההמתנה לתשובות היא נינוחה ?
כזו שאינה מוטרדת ומטרידה?