בימים אלו מוצף השוק באין-ספור סדנאות המציעות לקהל הרחב לעבור תהליכים רגשיים דרך התנסויות בכלים שונים. סדנאות אלו מציעות בדרך כלל היכרות עם גישה או כלי מסויימים בצד חוויה משמעותית, בתוך זמן קצר. ואכן, אנשים המשתתפים בסדנאות, מדווחים לא פעם על חוויה משמעותית שעברו ולעיתים אף על שינוי ממשי בחייהם בעקבות הסדנא. שינוי זה מתרחש לא פעם כיוון שהסדנאות מושתתות על אמצעים שונים המאפשרים לחדור את מנגנוני ההגנה של האדם. למטפל בתוך מסגרת טיפולית ישנו הזמן להכיר אט אט את האדם העומד מולו ואת הנרטיב שלו. המטפל יכול ללמוד את מבנה האישיות של האדם, את רמת החסינות הרגשית שלו וכן להכיר, ביחד עם המטופל, את מנגנוני ההגנה שלו ולהבדיל בין אלו התומכים בו, לבין אלו המעכבים אותו. מסגרת סדנאית אינה מאפשרת בדיקות אלו (משום הגדרת הקשר בין המנחה למשתתף, משום כמות המשתתפים ומשום אורך הסדנא) ולעיתים בנויה בדרך החודרת את מנגנוני ההגנה של האדם באופן שאינו תואם את צרכיו ואת יכולתיו. מספר הצעות לשמירה על המשתתפים: -
שמים את האדם במרכז 2- במהלך בניית סדנא נכנסים שיקולים רבים המרכיבים בסופו של דבר המסגרת הסדנאית. שיקולים כמו תכנים, כמות משתתפים, הוצאות והכנסות כלכליות , מיקום ושעה, כמות המפגשים ועוד, מתערבבים זה בזה ומעלים דילמות רבות. על המציע סדנא להתחשב בצרכיו וביכולת שלו להתפרנס מן המוצר שהוא מציע, אך להשאר מחוייב לטובתו הרגשית של המשתתף בסדנא. -
מזמינים לאחריות משותפת - מכיוון שבסדנאות אין למנחה את הזמן להכיר את המשתתפים לעומק, אך עם זאת פעמים רבות תכנים אישיים משמעותיים נפתחים בעקבות ההנחיה, יש להזמין את המשתתפים להיות ערים לתהליכים העוברים עליהם ולכוון עצמם למקומות נכונים עבורם, בהרגשתם. מה דעתכם? אשמח לשמוע תגובתכם, לימור מתוך האתר: מטאפורה- סדנאות תרפיה באומנות |
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נושא כאוב וחשוב,
השתתפתי בעצמי במספר סדנאות שבאמת הפקתי מהן תועלת בגלל המוכנות שלי. מרבית המשתתפים בסדנאות העצמה
עוברים ריגושים עם עוצמות חזקות שיכולים לגרום לכהות חושים למי שאינו באמת מגיע מוכן ונכון ומודע לעצמו ולסביבה.
ההרגשה בד"כ אחרי סדנה מגיעה מספירא רחוקה ולרוב המשתתפים מחכה אכזבה לאחר שחוזרים לקרקע המציאות.
על טיפול אין לי מה להגיב חוץ מהמשפט שטיפול מתאים לאדם שרואה בעיה שמחפשת פתרון. הרבה אנשים לא נמצאים במצב שצריכים טיפול אבל רבים יכולים להפיק תועלת מלמידה והעצמה. ומכאן מגיע הסיפור של אומגוס שמביאה משהו חדש שאינו תחליף לטיפול למי שבאמת זקוק אבל הינו זן חדש של אימון מנטאלי שמביא מושגים של כושר ותזונה מנטאלית לרמה ולאור חדשים.
אומגוס מבוססת על פיתוח של תורה מדעית חדשה המבוססת על חוקי המדע והמתמטיקה ועל חוכמה ישנה שהתגלתה בהרי
הגליל. בנוסף לתורה, אומגוס מביאה מיתודה לבניית חדר כושר מנטאלי כדרך חיים המבוסס על הפיזיקה והמתמטיקה המיוחדים שפיתחתי. אני מזמין אותך וכל מי שבוחר לדפדף באתר של אומגוס www.omegosac.com שמכיל מבוא עשיר על התורה והמיתודה. וגם אפשר לראות הארות מתורה זו בבלוג שלי
באהבה מאומגוס
האקדמיה למעגל החיים
ולבניית חדר כושר מנטאלי אקטיבי כדרך חיים
כן, הדרמה היא כלי חזק עוד יותר מהאומנות במובן שהוא ישיר. באומנות אנחנו מייצרים אובייקט שלישי (המטפל, המטופל היצירה) ומנהלים דיאלוג עם האובייקט הזה. בדרמה (ובפסיכודרמה בפרט) השחקן נכנס לתפקיד ונהיה הוא עצמו הדבר. זה ישיר וחזק ומחייב שיקול דעת.
לגבי הסדנאות- תבואי!
לגבי שת"פ- נדבר על זה...
בלת"ק - ( בלי לקורא תגובות קודמות)
מזניבה ככה איזו שורה שעברה לי בראש בקפה הראשון של שבת בבוקר....
"הרבה אנשים באים לסדנה קצרת מועד, טיפולית או חוויתית , אם צפייה של "להשיג" את התוצאות שאולי ניתן להמציא בטיפול ארוך ומעמיק . ועד כמה חשובה ההגדרה . ..
אם כי לעיתים , דווקא החוויה הקצרה המרוכזת ו"המרוככת יותר, יכולה להוות ולפתוח טריגר לאישיוז עמוקים שעליהם הושם או הורגש הזרקור בו יש צורך לטפל אח"כ או לעבד.
א*ני עובדת בנישה החוויתית של ביטוי בדרמה , בתהליך שנתי , ואני רואה עד כמה הכלי חזק ומעורר נושאים מורכבים . בלימודי , בכל התחומים שהשתלמתי למדתי בעיקר להזהר , לא להציף מידי .. לשמור עליהם .. ולא להתעלף על עצמי -מהערצה. .. .
תצליחי, יקירתי.
אני מתה להיות נוכחת בסדנה שלך ..כצופה ..מתעדת . משקפת ... (עציץ)
אולי נשת"פ פעולה פעם .. אשמח מאוד .
תודה על התייחסותכם מאיה וגולן.
גולן, למה כוונתך ב: "מה גם שלשבת ולשתוק ולשמוע מאחרים, היא אופציה מקובלת עבור אנשים"? אשמח אם תסביר כי אנני בטוחה שירדתי לסוף דעתך.
סופ"ש נעים,
לימור
חושבת שיש מקום להכל... אין ספק שטיפול לאורך זמן (ברור שתלוי באיזה סוג של טיפול) עושה עבודה מעמיקה יותר, מוציא מדפוסים ושומר עלינו מלחזור עליהם או לפחות להמשיך להיות מודעים אליהם,
מהחויה שלי סדנה באה לרענן, לזרוק ,לפתוח שזה גם חשוב מאוד, רק אין מה לצפות שתשנה לנו את החיים ,לכל היותר היא תפתח ערוץ חדש.
תודה על התייחסות , השיתוף בדעותיכם והתוספות.
אומר רק שוב, כפי שכתבתי בתגובתי למעלה: הדברים לא נכתבו מתוך התנגדות לסדנאות , הם מנסים לשרטט קו מבדיל בין השניים ואולי להגדיר את גבולות ההנחיה הסדנאית. ייתכן שהתייחסותי גם לטיפול מסיטה לתכנים אחרים, אך היא נעשתה מתוך בואי מעולם הטיפול, כתוצאה מהחוויה האישית של מי שנמצאת בשני המישורים.
לימור
באופן אישי אני נמנעת מסדנאות קבוצות, יש באנרגיה הקבוצתית משהו מאד חזק.
בין אם המשתתף רוצה לשמור על עצמו ובין אם לא, מופעל עליו כוח דינמי קולקטיבי שאותי משתק.
בכל אופן, אני שומרת על סדנאות כקבוצות למידה ולא כתהליך טיפולי.
שלום דני ויערן,
אכן יש הבדל מהותי בין טיפול לסדנאות אך חשוב לי לאמר כי הדברים אינם כתובים מתוך ניסיון לבקר את אחד מהם אלא להגדירם כשונים. המחשבות אודות ההבדלים עלו בי ונוסחו כיוון שאני עצמי מצאתי את עצמי לא מעט מתלבטת כמטפלת וכמנחת סדנאות.
יערן, יפה אמרת על ההבדל הדק בין סדנא חווייתית ומהנה לבין בדנא המציעה שינוי מהותי בחיים. לר תמיד קל לצרכן להבדיל בין השניים. והעניין זה, כיצד היית מבין את הסדנא שהצעתי בפוסט הקודם שלי:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1125893
לימור
מסכים בהחלט עם מידת הזהירות הנדרשת.
ישנן סדנאות אינטנסיביות של מספר ימים, אשר מתבססות על עזרה לחלשים בחברה, ומנצלות אותם אח"כ לגיוס משתתפים חדשים לסדנאות, ונבנת פירמידה המתבססת על סדנת פסיכולוגיה ב"חמישה שקלים", שמקבלים גם במצגות במייל.
הסדנא לרוב מאירה צדדים ונותנת כלים, מסוכנת לחלשים, וגוררת אחריה לחץ חברתי מסוים להשתייך ולגייס חברים חדשים לסדנת העירור, וכפי שכבר נכתב כאן לצרוך את סדנת ההמשך!!!
חלק גדול נבנה על העובדה שפראיירים לא מתים הם רק מתחלפים.
ויש כמובן את הסדנאות לכיף, שמצהירות שהן לכיף.
בהצלחה למנחשים איזו סדנה שייכת לאיזו קבוצה.
טיפול, עד כמה שהוא יכול, הוא יסודי ופנימי יותר ו"מתקן" פנצ'רים לאורך זמן.
סדנה, כשהיא מונחה על ידי מנחים זהירים, מורידה את האבק לכמה זמן, מנערת, לכמה זמן. מעניקה חוויה לכמה זמן.
אחרי כמה זמן הכל שוקע. וחוזרים לעוד סדנה ועוד שלב כמו סמים, בכל פעם צריכים קצת יותר חריף.