| אומרים שמראה חיצוני עובד כמו כרטיס ביקור. בימים בהם אך גילתי את משיכתי לנשים, מצאתי עניין רק בנשים שנראו "לא נקבות". קבוצת עילית שכללה: גבוהות מאוד, קצוצות שיער, גותיות, גבריות, טום – בויז, אומנותיות, חמורות סבר....כל מי ששידרה לי את ההיפך מדמות האישה הנורמטיבית כרוב הנערות/בחורות/נשים שהקיפו את סביבת מגוריי. השטאנץ הנשי השכיח שידר לי סטרייטיות, קונפורמיסטיות, שגרתיות , שעמום ובקיצור חוסר עניין עבור מישהי כמוני שרצתה להסחף לתשוקה עמוקה מז'אנר לא צפוי . כל "לא נקבה" הציתה בתוכי משהו. מאותה סיבה, גם אני הצגתי את עצמי כ- "לא נקבה" . שערי היה קצוץ, מלבושיי היו גבריים (ואין הכוונה לחליפות טוקסידו, אלא יותר סמרטוטים מבחילים בשקל עשרים) ולא היו לי שום מניירות של נקבה. אבל האמת... היתה עוד סיבה. יש מצב שבחרתי בלוק הגברי עם הבגדים הלא מחמיאים לשום יצור אנושי, קודם כל - בגלל שהייתי שמנה. לעיניי, כל הבנות מסביבי היו חטובות חוץ ממני. הייתי נערה מתבגרת, לא אהבתי את גופי ולא עשיתי בנדון שום דבר משמעותי לתיקון הפלונטר. היה לי הרבה יותר קל להתמודד עם השומנים באמצעות הלקאה עצמית ויסורים אומנותיים מחד ומאידך, לפתח עולם תוכן מופנם ושכלתני, לרמוס בכח את התשוקות שלי ולפתח לעצמי תדמית אסרטיבית שהכל עובר לה מול הלב ולא פוגע. אחד הכלים בפיתוח הדמות הזו הוא הלוק החיצוני שנעטפתי בו: הסתרתי את נשיותי בכל דרך, כי פחדתי שאם אנסה להראות ולהתנהג כאישה, אכשל נחרצות ולא אוכל להתמודד עם זה. אז פשוט ביטלתי לעצמי את האופצייה ומצאתי את פתח המילוט כבוצ'ה טיפוסית. זה עשה לי שירות טוב לכאורה כי לתפיסתי, הייתי על הכוונת של נשים שחושקות בנשים והמראה ה"מיוחד" הגדיר את אישיותי מן החוץ כלפי פנים. כבר אז בתקופת גיל ההתבגרות כבשה את ליבי חברה טובה (ושכמובן חלפו כמה שנים עד שהבנתי שהייתי מאוהבת בה) שהיתה קצוצת שיער, יפה להחריד ושמנה מאוד. הקראש הזה דווקא לבחורה שמנה, חיזק לי את האג'נדה האנטי "להראות כמו נקבה" . הענקתי לעצמי לגיטימצייה נוספת לתוכו של הקנקן וביטול חיצוניותו ...והקנקן שלי היה עשיר חבל"ז, הרבה יותר מרוב השפנפנות החלולות מסביבי (אז קראו להן "שאפות") . כך חלפו השנים. מנערה שמנה הפכתי לאישה שמנה. עם הזמן קיבלתי לפרצוף אמיתות חדשות: לא כל אדם שמן הוא בעל לב טוב, שנון ומצחיק, חכם ומרתק מבפנים... והרבה כוסיות שהכרתי היו אינטליגנטיות ואף עמוקות לא רק במובן הוגינאלי. אמת נוספת היא, שאדם שמן יכול להשפריץ סקס מכל עבר ויופי חיצוני אינו ערובה לאושר אבל – עודף משקל כמו תת משקל ירחיק אותנו מאושר עוד יותר. מדוע? כי זו עסקת חבילה של תסכול ובעיקר נזק גופני משמעותי! שמן לא הופך כזה כי הוא אוכל חסה כל היום. השמנה מתרחשת בגלל: אפס תזוזה, ג'אנק פוד, אכילה ללא גבולות גם אם המזון בריא (לחם מלא וטחינה גולמית זה לא בדיוק מרזה...) בכל מצב צבירה נפשי, בכל שעות היממה. כל אחד יודע זאת. אני לא מדברת על עודף משקל בקטנה של 2-10 ק"ג, אלא על אדם שמן. יש לא מעט שמנים מידי או רזים שחיים יופי עם עצמם לטענתם. הם גאים בגודלם ומשדרים על תדר בראד פיט או צמודתו השחיפה מידי שתחייה. אם אדם שמן או אנורקטי מבסוט מעצמו ומחייו, שיבושם לו. סחתיין ושאפו. אך אם אותו אדם מתנער מאחריות בריאותית כלפי גופו, פשוט חבל. אתרכז ברשותכם בבעלי עודף משקל משמעותי, כי את זה אני מכירה על בשרי. אני שמחה מאוד עבור אנשים שמנים מאוד ששלמים עם עצמם. הלוואי וכולנו נלמד מהם כיצד לקבל את עצמינו כשהעולם מסביב סוגד ללוק דקיק. אין ספק מדובר באנשים מברזל, בהנחה והצהרות אלו באמת באמת כנות. רק מה אומר לכם...אני מתקשה להאמין שכיף להתנהל בכבדות, להתנשף בכל הנפת יד לקפה, להחנק בלילה, להיות עייפים, להראות מבוגרים בעשרים שנה מהגיל הכרונולוגי, לא לרקוד כי כואב בצד, לא לטייל בטבע ולקפוץ לים עם החבר'ה, לראות את העור מתפוצץ, להתמלא בפצעי לחץ מישיבה ממושכת, לקנות בגדים רק במתאים לי או עונות וכיוב'. יש באמת דבר כזה שנקרא "הפרעת אכילה" . לפעמים היא מינורית ולפעמים היא מתפתחת למימדים מסוכנים. אדם שמן צעיר לא מודע ולא מתנהל לפי סכנות עתידיות לעצמו, רק שמגיעה הפעם הזו שמגיעים לרופא לבדיקות כלליות ומגלים: כולסטרול גבוה, סוכרת סוג 2, לחץ דם גבוה ובעיות בלב. זאת לצד, שחיקת מפרקים, כאבים בגוף, מוגבלות בתנועה ושיוך לכל קבוצת סיכון אפשרית. מיותר לוותר למרות שקשה בטירוף, לשמור על תקינות הגוף, לא אבלף. עם זאת, לא חייבים לשאוף למראה שרירי עם כושר של מרתוניסטים למען הבריאות. אפשר לחיות בבריאות עם עודף משקל סביר, מסה שרירית מעודנת וגם עם משהו מתוק אחרי ארוחה. אפילו סיגרייה פה ושם לא יסרטנו לכם את הצורה. ואם נעזוב לרגע את הבריאות בצד, הרי שחוקי המשיכה בין אנשים, מבוססים על הרבה מעבר למראה חיצוני. דהיינו, גם מראה חיצוני. עובדה, אני נתקלת בעשרות נשים וגברים בכל יום. לא מעט מהם אנשים ממש מדליקים, נפלאים, חכמים ויפי מראה. בודדים מתוכם מדליקים אצלי את מנגנון ההשתרללות. ואתם יודעים משהו? כמו בעבר, גם היום, המנגנון הזה פועל בלי קשר לתגיות האטרקצייה האנושית. כפי שאהבתי הנשית הראשונה היתה שמנה, מצאתי את עצמי נמשכת לאנשים שלא עונדים את תגיות האטרקצייה, באותה מידה שנמשכתי לאלו שכן. בזה, אני לא שונה מאף אחד. אני מאמינה שסוד המשיכה נעוץ בשילוב סובייקטיבי בין מראה חיצוני לאדם שמתחת. כפי שאנו דואגים לתחזוקת הבית, חשבון הבנק, הדירה, הרכב, השיער, חיי חברה, העשרה מנטלית ושאר דברים שהם MUST , כך כדאי ורצוי לדאוג בהתמדה לתחזוקת הגוף שלנו. זה מתחיל במה שנכנס לנו לפה ומסתיים בפעילות גופנית על בסיס קבוע. לא חייבים ואף מיותר להתנזר מכל חטא אבל גם לא בריא לחיות את החטא 24/7. חשוב לדעת: באספקט הבריאותי, אדם שמן אינו רק זה שמימדיו גדולים. הוא יכול להיות דק גיזרה, אבל עם אחוזי שומן גבוהים מאוד. לא תאמינו כמה דקיקי ודקיקות גיזרה הנם שמנים. אגב, לעומת השמנים, לרזון יתר, יש בלי עין הרע סל בעיות בריאות מרשים לא פחות. אסתטיות והגדרות יופי הם עניין לטעם אישי. טרם נתקלתי באדם חטוב שאשכרה בחר להשמין ביג טיים כי שמן זה יפה. אולי רק לוחמי סומו וכמה שבטים באפריקה. לעומת זאת, הקודים האסתטיים במערב מניעים רבבות לאנורקסייה. זה אומר משהו על פער תפיסתי לגבי שמן ורזה. שמן מידי יגיע מבחירה לרזון יתר. נדיר למצוא מקרה הפוך. המציאות היא כזו ש:אחוז עצום מהמחלות שלנו מתחיל בליקויים בתחזוקה השוטפת. "צריך למות ממשהו" משפט שגור בפי רבים... אבל עד אז, יכול להיות ממש כיף לחיות. קשה לחיות בכיף כשחולים. לוק חיצוני של אדם שמן/אנורקטי/רופס/כפוף ועוד כאלו, מעבירים שדר ברור של מצב בריאותי לא להיט. העולם מתבונן באותו אדם, מסיק את שרשרת מסקנותיו (להלן, "שופט") איך שבא לו ומנקודה זו בוחר את בחירותיו לגבי אותו אדם. ממש כמו עם כרטיס ביקור. יש לי אפשרות לעצב במו ידי את כרטיס הביקור. אני רצה על זה! |