כשאהיה גדולה, חופשייה ויותר נועזת, יש לי הרבה תוכניות וחלומות לחלום ולהגשים...

אני לא רוצה להיות עוד אחת שרוצה לכבוש את העולם... אני רוצה לבקר במקומות שאני אוהבת, ושמסקרנים אותי, גם אם הם מעטים.

רוצה להעיז לישון באוהל לא כ"כ כשיר לשינה, רוצה "ימי חמישי בעירום" (זה יכול להיות מאד כייפי, לא?), אני רוצה רישיון ורכב שאני מאד אוהבת לטוס איתו מתי שאני רוצה, במהירות שאני רוצה כי החיים מאיטים אותי, מורידים לי הילוך...

רוצה לטוס לחו"ל ולהיכנס למסעדה האחרונה שהייתי אוכלת בה, ולאכול אוכל שמעולם לא טעמתי ודווקא להנות ממנו.

רוצה לפגוש חבורת אנשים חדשים מצחיקים אך מוזרים, ולשחק איתם משחק שבו אני לא אפחד להפסיד, שבו לא אפחד אם יצחקו עליי או  יעבדו עליי. לשחק אך ורק בשביל הכייף ולא בשביל להעביר את הזמן...

ואז נישב באיזה פאב נידח, בעיירה נידחת, ואז אקום עם אנגאובר של זיכרון טוב שכזה.

לא רוצה להיות עוד אחת שטסה בשביל לחפש בשביל למצוא את עצמה-כי את זה אפשר לעשות גם בארץ, במקום לא ניטרלי, עם אנשים רגילים, שיחות משעממות ובחשיבת שגרתית על מהות החיים ומהות הקיום..

אני ארצה לחזור לארץ כפי שנסעתי ממנה, ללא רסטות, או שינוי קיצוני בלבוש כדי שיראו שאני השתנתי, ואז אולי אקבל  לא בהכרח תשומת לב חיובית... יותר לכיוון...דאגה.

אולי לחזור עם הקעקוע שתמיד קיוותי לעשות.. אחרי שכמובן אחותי תעשה ראשונה את הכוכבים שהיא רוצה על הרגליים, לראות אם זה כאב לה... כי אם כאב לה... אני בכל זאת עושה!

אני ארצה למות לא לחזור לארץ, אך לא תיהיה ברירה כי שם אני חיה, וכל החיים שלי נמצאים שם... וכמובן שאגיע עם יותר חוש הומור משטסתי מהארץ... לכן לא אעלב אם לא יחכו לי בשדה התעופה עם שלט נדוש של: "כמה טוב שבאת הביתה", "אין כמו לחזור לארץ.." אלא:"למה חזרת?, היה כ"כ גרוע?" (:

 
אני פשוט אחזור לבית שלי... ובטח יהיה הזמן של ליל הסדר, ואני רק אחכה לראות את הפרצוף של אמא שלי כשתראה את הקעקוע החדש והראשון שלי.....