אבא שלי היה בנאדם מיוחד. הוא כל הזמן דיבר על מדפסות. אולי חלק מזה נבע מהעובדה שאביו עבד בבית דפוס, ונותר כמעט ללא עבודה לאחר בואה של המדפסת . לי הוא תמיד אמר שזה לא קשור, אבל אני לא מאמינה לו. הוא טען שבלי שום קשר למה שקרה לאביו, הוא תמיד אהב את תחום המדפסות, ושהוא נפלא בעיניו. כששאלתי אותו מה כל כך נפלא בתחום הזה, הוא אמר לי שיש משהו מרתק בעיניו בכך שניתן לשכפל עד אין סוף את הגיגך. הוא נתן טיעונים בנושא תקשורת המונים והיכולת להשפיע על הציבור, אבל כל מה שאני חשבתי היה בדבר חוסר הטעם בפרסום מחשבות שלרוב אין בהן טעם. אם הייתי מעזה להביע את חוסר חיבתי למדפסת בנוכחותו, פניו היו נופלות והוא היה אומר בלחש: "איך את יכולה להגיד דבר כזה, שהרי יש אינסוף אפשרויות בשל המדפסת". ואז כריטואל חסר תוחלת היה מתחיל למנות באוזניי את כל סוגי המדפסות הקיימות בשוק. ברגעים כמו אלו, ידעתי שאל לי להתווכח עימו, אך התעקשתי ביני לבין עצמי לומר,  שלא משנה אם זו מדפסת צבע , מדפסת לייזר או אפילו מדפסת משולבת , מדפסת היא מדפסת, ולא יותר מכך. הכוח הכמעט מאגי שהוא הקנה למדפסת, נתפס בעיני מרתיע וחסר היגיון. בתור סטודנטית לפסיכולוגיה, רציתי לנער אותו ולהגיד לו את הסיבה האמיתית להתעניינותו חסרת העכבות במדפסות- היחסים עם אביו, וההשפעה שהייתה לכניסת מערכות ממוחשבות על חייו, אבל מה אני יודעת, בקושי תואר ראשון יש לי.