המשפחה והקהילה, גם הם רכיבים במערכת הטבעית ולכן אין להתעלם מהם או לעקפם.

במקום זאת יש להכיר בחלוקת התפקידים.

הבית מחנך באמצעות חיי היומיום, בעיקר בדרך של חיקוי והכוונה.

בית הספר מחנך באמצעות הוראה.

פסטאלוצ'י טען כי המשפחה היא סוכן החינוך הטבעי ולכן בית הספר צריך לפעול כפי שפועלת משפחה. כמו כל רעיון נכון, הבעיה נוצרה בעת יישומו. משום מה רבים פרשו את דבריו כך, שעל החברה להוציא את הילדים מאחריות הוריהם ולהעבירם לאחריות מלאה של בתי הספר.

זהו כמובן אבסורד.

במקום זאת אני מציע חלוקת תפקידים בשלושה תנאים:

מערכת החינוך הציבורית 'תרד' במטותא מיומרתה

הבאת מומחי חינוך והוראה מחוץ לקהילה היא יומרה. לטעון שבית הספר הוא הגורם המחנך העיקרי, וההורים פטורים מכל תפקיד, זה יומרה בריבוע. להניח שאפשר 'לתקן' את הילדים (כלומר שהוריהם מקולקלים) זה סתם חוצפה.

למעט מקרים קיצוניים, אין סיבה שבית הספר יחליף את הבית, משום שברוב המקרים אין ביכולתו לעשות זאת. בהתנגשות ביניהם, הבית ינצח כי השפעתו על הילדים גדולה יותר.

נהגו בכבוד בקהילה, והכי עדיף שתהיו חלק ממנה.

עוד על חשיבות החינוך הביתי כתבתי כאן.

בית הספר יגלה מנהיגות

באותה נשימה אין להורים מה להתערב בחיי בית הספר. בית ספר שמשנתו החינוכית עמומה מזמין התערבות מצד כל מי שחושב שיש לו מה להגיד. בית הספר נבהל מהלחץ המופעל עליו מצד ההורים, מעמעם עוד יותר את התנהלותו ובכך מזמין לחץ גבר והולך.

הדרך היחידה לצאת ממעגל ההפרעה ההדדית היא באמצעות מנהיגות. אנשים נענים למנהיגות. יקומו מחנכי בית הספר ויכריזו בקול: זו וזו עמדתנו החינוכית, אלה ואלה דרכינו החינוכיות.

דברו ברור, הבהירו את תפקידו הייחודי של בית הספר מבין כלל סוכני החינוך, ותזכו להערצה.

עוד על חשיבות ההגדרה של השקפת העולם החינוכית כתבתי כאן.

בית הספר גם למבוגרים 

האפשרות היחידה לקדם את הילדים, היא לעשות זאת במקביל לקידום משפחותיהם. הורים שאינם משכילים מגדלים, כך מראה הסטטיסטיקה, ילדים בלתי משכילים. על כן יש להקדיש יותר משאבים להשכלת ההורים. בטווח הארוך יחזור כסף זה לקופה הציבורית, שכן תידרש פחות תמיכה בילדיהם. כך למשל, לפתוח כיתות לימוד להורים, ולהעניק אפשרות להשלמת הלימודים לכל האוכלוסייה הבוגרת.

ובאותו הקשר: להשתמש במתקן הקרוי בית ספר 6 עד 8 שעות ביום זה אנטי מקיים בעליל. שבית הספר על שלל משאביו יפעל 18 שעות ביום, ושילמדו בו - ילדים, נערים, בוגרים, מבוגרים - כולם. כל הקהילה כולה.