| סט של צבעים כצבעי הקשת לקח, מכחול ודף אחד לבן. ישב על ענן הביט דרך חריץ בשני זוגות עיניים תמימות, שחוו ועברו ורצו וחלמו...שכמעט שכבר לא האמינו. הוא ידע כמה טעויות נעשו בדרכם כל אחד בעולמו הוא...הוא ידע כמה דמעות נשפכו בחייהם אולי נהרות בבל לא דמו להם... הוא חדר למחשבותיהם ורצה בכל מאודו לחבר אותם כמו ים ושמיים פתח את סט הצבעים והחל מצייר הוא צייר שמיים בהם יהיה תכלת ואור רוב הזמן הוא צייר שמש בהם שתאיר את דרכם ותחמם בחומה את יומם הוא שרטט וצייר עץ ירוק ובריא ובו פרי... הוא צייר אדמה ופרחים שפורחים בשלל של צבעים הוא רצה עבורם בית וגג אדום וצייר גם חלון ... והרגיש שלא די לו...חסר לו דבר בנשמתם. לקח בידיו מכחול דק יותר והחל מצייר צייר בנשמתם את השמחה, את האמונה והתקווה, צייר להם חיוך ועיניים בורקות כאלה שלא נותנות מנוח מלאהוב. ולבסוף צייר להם כח...כזה ששום אחד אחר לא בדמות כעס לא בדמות אישה ולא בדמות גבר יוכלו לשנות לשניהם את מה שקיבלו לידיהם. פנתה אליו האישה מודה ומתוודה שמשהו נוסף חסר בציור שצייר ...ההוא מלמעלה ולא אחד אחר... התנצלה רבות אך ביקשה עוד קצת ...ים שיוכל לשטוף ממנה את הצער של העבר. והוא חייך ולקח המכחול בידיו והוסיף ים שישטוף לא ישכיח אך יבריח את הצער ממשכנה....מלא עוצמה וכוונה ליטף את ראשה והיא אמרה תודות עד דמעות. שאל את האיש האם הוא מרגיש עוד צורך בדבר והאיש חייך ואמר ...לא...זה כבר יותר מדי... ענתה האישה....בבקשה אולי אבקש עבורו עוד קצת ...עוד מעט מן השלווה מן האמון והביטחון.... צייר לו אותי בליבו שידע ויבין שאני בקרבו...חיה אותו מרגישה פעימותיו...כבר מעכשיו...צייר לו בנשמה את עיניי הכנות וכוונותיי הטהורות שידע שיש לו עם מי באמת להיות.... רק את זאת אבקש עבורו ...לא כסף לא רכוש...הכל כבר יבוא אם כך יחוש. וכך היה, ישב אומן שמיים וצייר... זה היה הציור היפה ביותר, זה יהיה לעולם חלום שחוזר זה יהיה כמו שלא היה אחד אחר. |