בנושא אחר, מר שריד המוערך עלי מאוד: הנה מה שמעצבן אותי בבוקר.

ב-8 באפריל אתה משתתף בכנס על הרפורמה הכלכלית במכללה למינהל. כל 10 הדוברים בכנס הם גברים. בוודאי תסכים אתי שלא יתכן שלא נמצאה אישה הראויה לומר משהו בעל טעם על כלכלה. 

אשמח אם תמחה על כך אצל המארגנים, ואולי גם בקול רם בכנס עצמו. 

נכנסתי היום לקרוא מה חושב יוסי על מפלגתו לשעבר, בימים אלו שהם שוקלים להצטרף לחד'ש או לקדימה, העיקר לשמור על כסאות, וראיתי שכבר חודשים לא כתב יוסי מאומה.

תמהני, מתוך אמונה ותקווה כי הוא בריא, אמן, מוזר כי האיש ממלא פיו מים. 

הויכוח בין השמאל לימין מייגע ומתיש. כי הוא ויכוח בין 2 חרשים שכל צד חושב שאם הוא יצעק חזק יותר אז השני ישמע אותו.

בואו ננסה אחרת. ניתוח חד כתער, פולש  וכואב על אופיו של הערבי ממבט של הסטריון. בשפה פשוטה בטון רגוע, והמילים מצטרפות לרעיונות שמחלחלות לנבכי הנשמה.

שלי לפחות.[

 היקיצה מהאשליה כואבת כמו מקדח של רופא שיניים. אבל זה כאב זמני, למען עתיד בטוח וטוב יותר. בן ציון נתניהו, במילים קצרות שם את האצבע על הבעיות האמיתיות,

אביו של ביבי, בן ציון נתניהו:

הערבים שלא מוכנים להתפשר וכבר מרגע הצהרת האו'ם על עצמאותה של ישראל, הם קבעו את המציאות המרה שאנו כמו שני עיזים הנפגשות על גשר צר, ואחת מהן מוכרחה ליפול לנהר. והן מתנגשות על הגשר ןמתנגחות זו בזו, ובסופו של דבר החזקה יותר תשרוד ותאלץ את החלשה יותר ליפול. אם זה יהיה אנחנו הנפילה תביא לאובדן העם היהודי, אם הם יהיו הערבים היא תביא לפגיעה בחלק קטן בהם, כי הם משתרעים על שטח ענקי. ההכרח להתקיים מצד העם היהודי יהיה חזק יותר מהכח של הערבים, כי להם יש ברירות ברגע שהם יבינו שאין להם ברירה אלא למצוא ברירה אחרת. ולנו אין ברירה אלא לנצח ולהתקיים. אנו מוגבלים בשטח בשעה שלערבים יש אפשרות של מרחב ונסיגה.

בירמיהו כתוב " כערבי במידבר דימיתיך ישראל", הדימוי הגרוע ביותר הוא של ערבי במידבר כי אין לו חוקים שמרסנים אותו, הוא מצד טבעו לא מכבד שום חוק ובמידבר הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. האויב הערבי הוא אוייב קשה, כי הנטייה לאוייבות היא חלק מהמהות שלו. מבנה האישיות שלו המנטלית והתרבותית הן כאלה שהוא אינו מוכן לשום פשרות או הסכמים. לא חשוב באיזו מידה של התנגדות הוא ייפגש ומה המחיר שעליו לשלם בעדו. השנאה והנקמה והכבוד חזקים אצלו יותר מכל שיקול הגיוני על המחיר העצום משהוא משלם בשל השנאה הזו.

הסיכוי לשלום מתוך הסכמה מצידם אינו קיים, הסיכוי לשלום מתוך הכרח שההתנגדות לשלום לא רק תסב לו נזק רב אלא אם הוא יבין שההתנגדות לשלום תביא עליו כלייה. כשהם יבינו שמולם עומד כוח שהם אינם יכולים לעמוד בפניו תביא לשלום.

הטורקים משלו בערבים 400 שנה, והיה שקט ושלווה בכל האיזורים שהם ישבו שם. הערבים שנאו את הטורקים ולא רצו לחיות תחת שילטונם, אבל כמעט כל תנועה של מרידה הובילה לתליות הכיכר העיר ולהרג המוני. הפחד מהעונש החמור קיים את הטורקים בשילטון. אין קול ואין שבר ואין צווחה.

הרוב הגדול של ערביי ישראל היה רוצה בהשמדתנו למרות שהם נהנים מתנאים כלכליים ואיכות חיים הגבוהה פי כמה מאחיהם מעבר לגבול.

צריך לדבר אליהם בלשון שהם מבינים ומעריצים, לשון הכוח. אם נגלה כלפיהם יד חזקה ונמרצת על כל מעשה פשע קטן, הם יבינו שאין סליחה ואין כפרה. כוח המבוסס על צדק. לא הורגים ופוצעים סתם ולא שוללים זכויות ללא סיבה. לקיים מישטר של צדק ויושר בכל השטחים ולספק את כל התשתיות של חינוך נקיון ותחבורה, אבל התמורה צריכה להיות שווה. אם המורים מסיתים תלמידים, לסגור את בתה'ס ולגרש את המורים.

השמאל קיים בישראל ומנהיג אותה מכל פינה. אנשיו, החיים והמתים, משמשים כביכול לסמל של הנהגה נכונה. ולכן מנציחים אותם ע'י שימור תמונותיהם בשטרות מטבעות ובולים.

הבעיה של השמאל שהוא חושב שהמלחמה עם הערבים, דומה ביסודה לכל המלחמות שהעמים מנהלים בעולם. אלו מגיעים לפשרה או שצד אחד מנצח או כששניהם מגיעים למסקנה שעייפו מהמלחמה והניצחון אינו אפשרי. אבל הערבים ע'פ מהותם אינם מוכנים לפשרה. גם כשהם מדברים על פשרה, הם מתכוונים לתהליך של עורמה, להתחזק ע'י קבלת עוד שטחים, ולהחליש את ההתעצמות שלנו, שבסופו של יום יסייעו להם לנצח במלחמה.

יוסי שלום רב,

האם יש דרך בה ניתן ןלהעביר אליך מייל?

מר שריד היקר

אני מגדיר את עצמי שמאלן במובן הרחב של המילה כאשר המנוע המזין אותי הינו הומניזם חברתי. אין לי ספק שדבריך חשובים יותר מתמיד כי אין נציגי שמאל היום בכנסת ואם ישנם אזי נדמו.

כעיתונאי לשעבר ומתווך נדל"ן היום כשאני ניגש למשא ומתן אני יודע ששני הצדדים מתחילים גבוה ושהדברים יוכרעו איפה שהו באמצע. זה לא יהיה נכון להתחיל משא ומתן כאשר ירושלים מחולקת, והשטחים כבר הוחזרו וכל המתנחלים חזרו לתחומי המדינה והפליטים באלפיהם קבלו תעודות זהות כחולות. נכון עושה ביבי נתניהו שהוא דורש הכל כולל השטחים שעל פי תפישתו הם חלק מישראל הגדולה. ההסטוריה הקצרה של ישראל הוכיחה שהשמאל צדק לאורך כל הדרך אך הימין הוא היחיד המסוגל להוציא זאת לפועל כלומר שלום (להוציא שלום עם ירדן).

דבריך כמו דבריו של גדעון לוי ועוד..חשובים שישמעו אבל תנו לימין לעשות את העבודה הרי בסופו של דבר השלום יגיע כי זה אינטרס של הפלסטינים ושלנו.

 אבקש  מהחברים  לצמצם   את  דיבריהם -

כי  זה  בדיוק  מה  שעושה נתניהו !!!

עודף  מילים -  כדי להרדים אותנו!

חבר מועצת העיר מטעם מרצ גר במזרח העיר.
יותר מדוייק בגילה שבדרום העיר - אבל מעבר לקו הירוק. בבחירות המוניציפליות מרץ קיבלה 10% מהקולות בעיר. בגילה היא קיבלה אפילו 20%! בטח יותר מקטמון. אבל על ביתו של חבר מועצת העיר אין שמירה 24 שעות שעולה למדינה מיליונים. על הבית הריק של אריק שרון יש שמירה פרטית על חשבון המדינה כמו על כל הבתים היהודיים ברובע המוסלמי.

ולכל הימנים הנשבעים בשמה של ירושלים וגרים בשפלה:

בואו לבקר בעיר! אם אתם דתיים - עלו לירושלים ביום שישי. ואם אתם חילונים - בואו בשבת. חנו בחניון כרתא שצמוד לשער יפו. תפסיקו לדבר על רוממות ירושלים בלי לבקר בה.

זכותם של ערבים לקנות דירות בשכונות היהודיות.

והם עושים זאת בגבעה הצרפתית. כי פשוט אין להם ברירה. לא נותנים להם אישורי בניה. לא מרחיבים את השכונות שלהם. אם ילכו מעבר לגדר - יאבדו תושבותם. לכן המחירים בשכונות הערביות עולים ומי שיש לו עוד קצת עובר לשכונות היהודיות עם תשתיות נורמליות. וכל פינוי של משפחות מבתים עליהם השתלטו יהודים או בתים הרוסים - רק מגביר את המצוקה וחוסר הברירה של הערבים להיכנס לשכונות היהודיות.

זכותם של יהודים לקנות ולשכור בתים מערבים.
ידוע לי על יהודים רבים ששכרו בתים מערבים ואף רכשו בתים וחיים בשכנות טובה. כך קורה באבו גוש. עשרות משפחות יהודיות הגיעו לשם. בדיוק מאותן סיבות שערבים הגיעו לגבעה הצרפתית. יותר איכות חיים מדירות צפופות בעיר ויותר זול ממושבי הסביבה.

זכותם של יהודים לגור גם בשכונות הערביות של מזרח ירושלים. אבל אין שום סיבה שמדינה תממן להם את השמירה. נכון שיש שם סכנה. אבל סכנה קיימת גם בבית קפה מומנט שליד בית ראש הממשלה. לכן בעל הקפה שם  שומר על חשבונו! השומרים ברובע המוסלמי עולים מיליונים. מדובר בתקציב של רבבות שקלים לשנה על כל מתנחל.

הביקורת היחידה שיש לי על שריד היא שזה קרה גם כשהוא היה שר שממשלת רבין וברק. מרצ לא הצליחה להפסיק את כל ההטבות ההזויות למתנחלים כולל שומרים ע"ח המדינה שאין במערב העיר וכולל הטבות מס חמש דקות מכפר-סבא.

צטט: יוסי איתן 2009-07-21 18:37:22

צטט: יוסי איתן 2009-07-21 18:31:38

. מר יוסי שריד היקר, אני כל פעם מתפלא מחדש מה עוד צריך לקרות, וכמה דם עוד צריך להישפך כדי שאנשים חכמים יבינו סוף כל סוף, שהם חיים בהזיה דמיונית בדמיינם את הערבי כפרא האציל נגד היהודי רודף הבצע, השתלטן, גוזל האדמות.

מה עוד צריך לקרות כדי שמיסטר צ'מברלין של דןרנו יבין שהאיסלם הוא לא תרבות של פיקפוקים, כמו זו של היהודי יפה הנפש שנושא על גבו הכפוף את כל האשמות העצמיות לגבי אי הצדק בעולם.

 מה עוד צריך לקרות עד שהסרטן שבנינו יבין  שהערבים לא יודעים מה זה לפקפק. עולמו של האיסלם לא נגוע בכל יפי הנפש האלה המוכנים להפסיד רק כדי להיות בטוחים שהם מפסידים בכבוד ושהם לא עושים איזה מעשה של אי צדק בדרך.

אבל הבעיה הקטנה היא שהערבים יכולים להפסיד ולהפסיד במלחמות, אנחנו לא יכולים להפסיד אפילו פעם אחת. הפסד אחד = הפסד אחרון.

אבל את הפנטזיה הדמיונית היפה של יוסי שריד לא מטרידה ההבדל הקטנטן. מה עוד צריך לקרות כדי שתבין שהמזרח התיכון שלך, בהזיה הדמיונית שלך למרבה הצער כלל לא קיים. הערבים זורקים אבנים אפילו על חיילים. וכשהחייל אינו עושה כלום, אתה יודע מה הערבי חושב? הוא חושב שהחייל הזה מטומטם-וזה מה שהוא באמת. בכל מקום אחר במזרח התיכון אם תזרוק אבן על חייל, מה הוא יעשה?-הוא יירה בך. אך פתאום הם מגלים פה שאם זורקים אבן על חייל יהודי הוא לא יורה בך. הוא לא עושה כלום. ומכאן מתחילות הצרות. לא מפני שאנחנו אכזרים, אלא מפני שהם גילו שאנחנו חלשים. ישנם דברים שאתה חייב לעשות פה, גם אם הם לא כ'כ יפים. הם לא מכבדים יחס הוגן והם כבעלי חושים של גשש בדואי, יודעים להריח מרחוק חולשה. מה שהערבי מכבד זה כוח.'

מר יוסי שריד, כמו צ'מברלין בשעתו, רוצה שאנחנו נחתום על חתיכת נייר עם החמס ונחזיר את השטחים שכבשנו אחרי שהם איימו על חיינו ופתחו איתנו במילחמה על מנת להשמיד אותנו.

מה עוד צריך לקרות עד שתבין שזהו המזרח התיכון, אלה הם הערבים- הנייר לא שווה פה כלום. אפילו אם נחתום על אלף חתיכות נייר, יום אחד אם יהיה לערבי כוח הוא ייקח גם את יפו מאיתנו בכוח.

ישנן חמש עשרה מדינות ערביות שמתוכן הוא יכול לבחור, ורובן במרחק של פחות שעה נסיעה במכונית. המולדת הערבית היא גדולה, רחבת ידיים, ואילו מדינת ישראל לעומתה היא לא יותר מקופסת גפרורים בתוך מגרש כדורגל שכולו שטח ערבי הסוגר עלינו מכל האברים.

בשלבים, אט אט, כמו תהליך סרטני המכרסם בתאים, השמאל הכניע את ממשלות ישראל לדורתיהם, שהתפתו להאמין לפנטזיות היפות של השמאל, ונאלצו בלחץ בינלואומי המונע ומואץ בידי השמאל שבנינו, וכך קורה שככל שאנו נכנעים יותר ומחזירים שטחים כך מצבינו מחמיר וחוצפתם של הערבים מקצינה.

אבל זה שטעינו בכל אחת מהאנליזות הבדיוניות שלנו, עדיין אין פירוש הדבר שהן אינן נכונות. זו המציאות שאינה נכונה. משכנע את עצמו מי שחי בהזיה דמיונית. וממשיך לבלבל ולהתבלבל למרות העובדות הברורות .

החלום שלי להקים פה את מוזיאון השנאה העצמית אני חושש שלא יהיה לנו מקום בשביל כל השרדים למינהם שיודעים רק איך להאשים את הישראלים, ולשפוך דמעות למען הערבים.

מה קורה במקרה ושני גברים מתקוטטים בניהם על אהבתם לאותה אשה. מי ראוי לזכות בה? מי שיותר חזק? למי שיש פרוטקציה? למי שיש גב חזק של ידידים ומשפחה? או שפשוט שואלים את האשה במי היא בוחרת. מה קורה כששני עמים נלחמים בניהם על אותה כברת ארץ? שואלים את הארץ. וכי לארץ יש העדפות ורצונות וכי היא יכולה לדבר? מרק טווין חושב שכן. הוא משווה את אר"י לאשה ואת העם היהודי לבעלה. לפני מאה שנה הוא ביקר בארץ ונוכח לדעת עד כמה הארץ שוממה. אותה ארץ שהיתה מפורסמת בפוריות שלה בימים שבני ישראל ישבו בה. וכך הוא כותב: שארץ ישראל יושבת קרוב ל  2000שנה ומתאבלת על בעלה שאיננו. הוא כתב שהארץ מתנהגת כאשה נאמנה, המסרבת להתמסר לזרים ולהרשות להם להפרות אותה. ההיא מצפה לבעל נעוריה שישוב ויגאל אותה משממונה.

 משה יואל סלומון, ממיסדי פ"ת, כתב: מי עוור אשר טחו עיניו מראות, או אכזר, אשר יקשיח לבבו לאמר: כי לא יד השם פעלה כל אלה. הלא עיננו הרואות, כי ארצנו זאת, בכל הימים אשר עברו עליה, מיום בניה יצאוה, עוד תתכסה שק...".."לא הסירה בגדי אלמנותה, ושמלת אבלותה לא החליפה,לא הטיבה פניה ולא קרעה בפוך עיניה. לא תתן לזרים כוחה ותנובתה לנוכרים. וכגורל בניה נדחי פזוריה, אשר בגויים לא ירגיעו, ומנוחה לא ימצאו-כן גורלה וכן מנת חלקה. אחת דיבר אלו-הים ושנים זו שמענו: ושממו עליה אוייבכם"(ויקרא כו ובגויים לא תרגיע"(דברים כה.

 

שכחתי להוסיף 2 לינקים מעניינים מאוד בנושא:

 

http://cafe.themarker.com/view.php?t=590886

 

http://cafe.themarker.com/view.php?t=505464

כבדרך-כלל, יוסי שריד צודק לגמרי בניתוח המצב הבעייתי והלא צודק השורר במזרח ירושלים (שימו לב שדה-פקטו קיימים פה שני ערים, מזרח ומערב ירושלים, ועל כן יש לשים את הדגש).

מצב האפרטהייד הבלתי נסבל שמשתורר במזרח ירושלים אינו הולם אף מדינה בעולם, ובטח ובטח שלא מדינה המתיימרת להיות הקידמה של המזרח התיכון (ועוד לא פחות ולא יותר- בעיר הבירה שלה).

הגזל והחמס של קרקעות ערביות, המשחק הבירוקרטי, והכי גרוע- הלגיטמציה (הישירה או העקיפה ע"' העלמת עין) מהממשלה- פשוט מחריפה את אי הצדק, וגורמת לאפרטהייד לקבל תוקף חוקי.

עקרון 2 המדינות ל-2 עמים, הוא הפתרון היחיד הישים למצב השורר פה בארץ. לאלו שהם ימנים או פשיסטיים, הפתרון הוא הכרחי מסיבות דמוגרפיות. 

ולאלו שאיכפת מבני אדם וזכויותיהן הבסיסיות- הפתרון הוא הכרחי מסיבות הומניות.

בנייה במזרח ירושלים, תוך נישול זכויות הערבים הגרים שם, מסכלת את פתרון 2 העמים, ומייצבת את המצב הקיים, המסוכן "לנו" וגם "להם" (לא פלא שיחידים התחילו לדרוס בני אדם בטרקטורים. פלא שזה התחיל כל כך מאוחר).

 ולסיום- ראש העיר ירושלים אמר בעצמו- שהוא מעודד "ייהוד" שכונות במזרח ירושלים. אך גם לא מאפשר לערבים תושבי מזרח ירושלים לגור במערב העיר. זו בדיוק איפה ואיפה. אז צריך להחליט- אפרטהייד או דמוקרטיה? כי ככה אי אפשר להמשיך

ליוסי שריד יש בטוח שני כשרונות בולטים: האחד- לעצבו אנשים רבים

השני - לעצבן מעט אנשים באופן כזה שגורם להם להקיא כמעט את כל מוחם בפוסט אחד..

ערב טוב מר שריד

כרגיל הצדק עימך. השכונות היהודיות שנבנו בשטחים אחרי מלחמת 6 הימים, הלא הן ההתנחלויות, הן כעצם בגרון למדינה הפלסטינית העתידית. הם וגם אנחנו ברובנו וכל העולם הגיעו למסקנה שיש צורך ב "שתי מדינות לשני עמים" כלומר פלשתינים במדינתם ויהודים במדינתם. ומדוע הגיעו למסקנה זו? משום שברור לכל בר דעת כי שני העמים הללו אינם אוהבים זה את זה (בלשון המעטה) ומוטב שייפרדו כל אחד למדינתו. אשר על כן דורשים כולם, שישראל לא תמשיך לבנות ולאכלס יהודים באזורים שסביר שיכללו בהסכם הקבע במדינה הפלסטינית. הווה אומר שמדינה זו צריכה להיות נקיה מיהודים , או כמו שאמרו הגרמנים "יודן ריין". סגן יושב ראש הכנסת שלנו, הד"ר טיבי, אף מוכן לכך, לפנים משורת הדין, שיהודים כן ישארו במדינה הפלסטינית , אך לא מתנחלים. כיצד בדיוק מתכוון הד"ר הנכבד להבדיל בין יהודים סתם למתנחלים? לא ברור לי וכנראה שאמר זאת רק כדי לא להשמע אנטישמי. מכל מקום היתי מקבל את הדעה הזו בתנאי שתהיה סימטרית- הווה אומר,  שבתחומי המדינה היהודית לא יישארו (לאחר הסכמי הקבע, כמובן) פלסטינאים. יכולים , כמובן להשאר כאן ערבים, אך לא פלסטינאים (ונדמה לי שכולם מגדירים עצמם כפלסטינאים, הלא כן?). האם יועיל מר שריד להסביר מה לא נכון בתזה זו? והרי אם אכן מתכוונת הקהיליה העולמית שתקומנה כאן שתי מדינות לשני עמים, וזו הפלסטינית צריכה להיות נקיה מהתנחלויות, כלומר מיהודים, כיצד תווצר לצידה מדינה יהודית אם כבר כיום יש בה מיעוט ערבי גדול מאד , אשר קצב התרבותו מדהים? העולם טוען כנגדנו כי במבצע ההתנחלות אנו קובעים עובדות בשטח יום יום, אולם אותו עולם מעדיף להתעלם מהעובדות בשטח, אשר הצד השני קובע לילה לילה...כאשר הוא מחריז בריש גלי, שהילודה המטורפת היא טקטיקה להלחם בציונות, גם אם היא נעשית על גבם של ילדים הנולדים לעוני, בערות ומסכנות! האם זו איננה קביעת עובדות בשטח?

שלום מר שריד

הצדק

על מה מדבר יוסי לך לגיבעה הצרפתית ותראה מה קורה שם ואז תשאל על מה מדבר נתניהו

הי יוסל'ה, תקרא בבקשה

http://cafe.themarker.com/view.php?t=1150022

צטט: פ.ר. 2009-07-25 19:34:31

אני חושב שיוסי שריד צודק. ביבי מנסה לעבוד על כל העולם- שלום באמת !  הוא לא רוצה!

צטט: יוסי איתן 2009-07-21 18:31:38

. מר יוסי שריד היקר, אני כל פעם מתפלא מחדש מה עוד צריך לקרות, וכמה דם עוד צריך להישפך כדי שאנשים חכמים יבינו סוף כל סוף, שהם חיים בהזיה דמיונית בדמיינם את הערבי כפרא האציל נגד היהודי רודף הבצע, השתלטן, גוזל האדמות.

מה עוד צריך לקרות כדי שמיסטר צ'מברלין של דןרנו יבין שהאיסלם הוא לא תרבות של פיקפוקים, כמו זו של היהודי יפה הנפש שנושא על גבו הכפוף את כל האשמות העצמיות לגבי אי הצדק בעולם.

 מה עוד צריך לקרות עד שהסרטן שבנינו יבין  שהערבים לא יודעים מה זה לפקפק. עולמו של האיסלם לא נגוע בכל יפי הנפש האלה המוכנים להפסיד רק כדי להיות בטוחים שהם מפסידים בכבוד ושהם לא עושים איזה מעשה של אי צדק בדרך.

אבל הבעיה הקטנה היא שהערבים יכולים להפסיד ולהפסיד במלחמות, אנחנו לא יכולים להפסיד אפילו פעם אחת. הפסד אחד = הפסד אחרון.

אבל את הפנטזיה הדמיונית היפה של יוסי שריד לא מטרידה ההבדל הקטנטן. מה עוד צריך לקרות כדי שתבין שהמזרח התיכון שלך, בהזיה הדמיונית שלך למרבה הצער כלל לא קיים. הערבים זורקים אבנים אפילו על חיילים. וכשהחייל אינו עושה כלום, אתה יודע מה הערבי חושב? הוא חושב שהחייל הזה מטומטם-וזה מה שהוא באמת. בכל מקום אחר במזרח התיכון אם תזרוק אבן על חייל, מה הוא יעשה?-הוא יירה בך. אך פתאום הם מגלים פה שאם זורקים אבן על חייל יהודי הוא לא יורה בך. הוא לא עושה כלום. ומכאן מתחילות הצרות. לא מפני שאנחנו אכזרים, אלא מפני שהם גילו שאנחנו חלשים. ישנם דברים שאתה חייב לעשות פה, גם אם הם לא כ'כ יפים. הם לא מכבדים יחס הוגן והם כבעלי חושים של גשש בדואי, יודעים להריח מרחוק חולשה. מה שהערבי מכבד זה כוח.'

מר יוסי שריד, כמו צ'מברלין בשעתו, רוצה שאנחנו נחתום על חתיכת נייר עם החמס ונחזיר את השטחים שכבשנו אחרי שהם איימו על חיינו ופתחו איתנו במילחמה על מנת להשמיד אותנו.

מה עוד צריך לקרות עד שתבין שזהו המזרח התיכון, אלה הם הערבים- הנייר לא שווה פה כלום. אפילו אם נחתום על אלף חתיכות נייר, יום אחד אם יהיה לערבי כוח הוא ייקח גם את יפו מאיתנו בכוח.

ישנן חמש עשרה מדינות ערביות שמתוכן הוא יכול לבחור, ורובן במרחק של פחות שעה נסיעה במכונית. המולדת הערבית היא גדולה, רחבת ידיים, ואילו מדינת ישראל לעומתה היא לא יותר מקופסת גפרורים בתוך מגרש כדורגל שכולו שטח ערבי הסוגר עלינו מכל האברים.

בשלבים, אט אט, כמו תהליך סרטני המכרסם בתאים, השמאל הכניע את ממשלות ישראל לדורתיהם, שהתפתו להאמין לפנטזיות היפות של השמאל, ונאלצו בלחץ בינלואומי המונע ומואץ בידי השמאל שבנינו, וכך קורה שככל שאנו נכנעים יותר ומחזירים שטחים כך מצבינו מחמיר וחוצפתם של הערבים מקצינה.

אבל זה שטעינו בכל אחת מהאנליזות הבדיוניות שלנו, עדיין אין פירוש הדבר שהן אינן נכונות. זו המציאות שאינה נכונה. משכנע את עצמו מי שחי בהזיה דמיונית. וממשיך לבלבל ולהתבלבל למרות העובדות הברורות .

החלום שלי להקים פה את מוזיאון השנאה העצמית אני חושש שלא יהיה לנו מקום בשביל כל השרדים למינהם שיודעים רק איך להאשים את הישראלים, ולשפוך דמעות למען הערבים.

מה קורה במקרה ושני גברים מתקוטטים בניהם על אהבתם לאותה אשה. מי ראוי לזכות בה? מי שיותר חזק? למי שיש פרוטקציה? למי שיש גב חזק של ידידים ומשפחה? או שפשוט שואלים את האשה במי היא בוחרת. מה קורה כששני עמים נלחמים בניהם על אותה כברת ארץ? שואלים את הארץ. וכי לארץ יש העדפות ורצונות וכי היא יכולה לדבר? מרק טווין חושב שכן. הוא משווה את אר"י לאשה ואת העם היהודי לבעלה. לפני מאה שנה הוא ביקר בארץ ונוכח לדעת עד כמה הארץ שוממה. אותה ארץ שהיתה מפורסמת בפוריות שלה בימים שבני ישראל ישבו בה. וכך הוא כותב: שארץ ישראל יושבת קרוב ל  2000שנה ומתאבלת על בעלה שאיננו. הוא כתב שהארץ מתנהגת כאשה נאמנה, המסרבת להתמסר לזרים ולהרשות להם להפרות אותה. ההיא מצפה לבעל נעוריה שישוב ויגאל אותה משממונה.

 משה יואל סלומון, ממיסדי פ"ת, כתב: מי עוור אשר טחו עיניו מראות, או אכזר, אשר יקשיח לבבו לאמר: כי לא יד השם פעלה כל אלה. הלא עיננו הרואות, כי ארצנו זאת, בכל הימים אשר עברו עליה, מיום בניה יצאוה, עוד תתכסה שק...".."לא הסירה בגדי אלמנותה, ושמלת אבלותה לא החליפה,לא הטיבה פניה ולא קרעה בפוך עיניה. לא תתן לזרים כוחה ותנובתה לנוכרים. וכגורל בניה נדחי פזוריה, אשר בגויים לא ירגיעו, ומנוחה לא ימצאו-כן גורלה וכן מנת חלקה. אחת דיבר אלו-הים ושנים זו שמענו: ושממו עליה אוייבכם"(ויקרא כו ובגויים לא תרגיע"(דברים כה.

שכחתי להוסיף 2 לינקים מעניינים מאוד בנושא:

http://cafe.themarker.com/view.php?t=590886

http://cafe.themarker.com/view.php?t=505464

. מר יוסי שריד היקר, אני כל פעם מתפלא מחדש מה עוד צריך לקרות, וכמה דם עוד צריך להישפך כדי שאנשים חכמים יבינו סוף כל סוף, שהם חיים בהזיה דמיונית בדמיינם את הערבי כפרא האציל נגד היהודי רודף הבצע, השתלטן, גוזל האדמות.

מה עוד צריך לקרות כדי שמיסטר צ'מברלין של דןרנו יבין שהאיסלם הוא לא תרבות של פיקפוקים, כמו זו של היהודי יפה הנפש שנושא על גבו הכפוף את כל האשמות העצמיות לגבי אי הצדק בעולם.

 מה עוד צריך לקרות עד שהסרטן שבנינו יבין  שהערבים לא יודעים מה זה לפקפק. עולמו של האיסלם לא נגוע בכל יפי הנפש האלה המוכנים להפסיד רק כדי להיות בטוחים שהם מפסידים בכבוד ושהם לא עושים איזה מעשה של אי צדק בדרך.

אבל הבעיה הקטנה היא שהערבים יכולים להפסיד ולהפסיד במלחמות, אנחנו לא יכולים להפסיד אפילו פעם אחת. הפסד אחד = הפסד אחרון.

אבל את הפנטזיה הדמיונית היפה של יוסי שריד לא מטרידה ההבדל הקטנטן. מה עוד צריך לקרות כדי שתבין שהמזרח התיכון שלך, בהזיה הדמיונית שלך למרבה הצער כלל לא קיים. הערבים זורקים אבנים אפילו על חיילים. וכשהחייל אינו עושה כלום, אתה יודע מה הערבי חושב? הוא חושב שהחייל הזה מטומטם-וזה מה שהוא באמת. בכל מקום אחר במזרח התיכון אם תזרוק אבן על חייל, מה הוא יעשה?-הוא יירה בך. אך פתאום הם מגלים פה שאם זורקים אבן על חייל יהודי הוא לא יורה בך. הוא לא עושה כלום. ומכאן מתחילות הצרות. לא מפני שאנחנו אכזרים, אלא מפני שהם גילו שאנחנו חלשים. ישנם דברים שאתה חייב לעשות פה, גם אם הם לא כ'כ יפים. הם לא מכבדים יחס הוגן והם כבעלי חושים של גשש בדואי, יודעים להריח מרחוק חולשה. מה שהערבי מכבד זה כוח.'

מר יוסי שריד, כמו צ'מברלין בשעתו, רוצה שאנחנו נחתום על חתיכת נייר עם החמס ונחזיר את השטחים שכבשנו אחרי שהם איימו על חיינו ופתחו איתנו במילחמה על מנת להשמיד אותנו.

מה עוד צריך לקרות עד שתבין שזהו המזרח התיכון, אלה הם הערבים- הנייר לא שווה פה כלום. אפילו אם נחתום על אלף חתיכות נייר, יום אחד אם יהיה לערבי כוח הוא ייקח גם את יפו מאיתנו בכוח.

ישנן חמש עשרה מדינות ערביות שמתוכן הוא יכול לבחור, ורובן במרחק של פחות שעה נסיעה במכונית. המולדת הערבית היא גדולה, רחבת ידיים, ואילו מדינת ישראל לעומתה היא לא יותר מקופסת גפרורים בתוך מגרש כדורגל שכולו שטח ערבי הסוגר עלינו מכל האברים.

בשלבים, אט אט, כמו תהליך סרטני המכרסם בתאים, השמאל הכניע את ממשלות ישראל לדורתיהם, שהתפתו להאמין לפנטזיות היפות של השמאל, ונאלצו בלחץ בינלואומי המונע ומואץ בידי השמאל שבנינו, וכך קורה שככל שאנו נכנעים יותר ומחזירים שטחים כך מצבינו מחמיר וחוצפתם של הערבים מקצינה.

אבל זה שטעינו בכל אחת מהאנליזות הבדיוניות שלנו, עדיין אין פירוש הדבר שהן אינן נכונות. זו המציאות שאינה נכונה. משכנע את עצמו מי שחי בהזיה דמיונית. וממשיך לבלבל ולהתבלבל למרות העובדות הברורות .

החלום שלי להקים פה את מוזיאון השנאה העצמית אני חושש שלא יהיה לנו מקום בשביל כל השרדים למינהם שיודעים רק איך להאשים את הישראלים, ולשפוך דמעות למען הערבים.

מה קורה במקרה ושני גברים מתקוטטים בניהם על אהבתם לאותה אשה. מי ראוי לזכות בה? מי שיותר חזק? למי שיש פרוטקציה? למי שיש גב חזק של ידידים ומשפחה? או שפשוט שואלים את האשה במי היא בוחרת. מה קורה כששני עמים נלחמים בניהם על אותה כברת ארץ? שואלים את הארץ. וכי לארץ יש העדפות ורצונות וכי היא יכולה לדבר? מרק טווין חושב שכן. הוא משווה את אר"י לאשה ואת העם היהודי לבעלה. לפני מאה שנה הוא ביקר בארץ ונוכח לדעת עד כמה הארץ שוממה. אותה ארץ שהיתה מפורסמת בפוריות שלה בימים שבני ישראל ישבו בה. וכך הוא כותב: שארץ ישראל יושבת קרוב ל  2000שנה ומתאבלת על בעלה שאיננו. הוא כתב שהארץ מתנהגת כאשה נאמנה, המסרבת להתמסר לזרים ולהרשות להם להפרות אותה. ההיא מצפה לבעל נעוריה שישוב ויגאל אותה משממונה.

 משה יואל סלומון, ממיסדי פ"ת, כתב: מי עוור אשר טחו עיניו מראות, או אכזר, אשר יקשיח לבבו לאמר: כי לא יד השם פעלה כל אלה. הלא עיננו הרואות, כי ארצנו זאת, בכל הימים אשר עברו עליה, מיום בניה יצאוה, עוד תתכסה שק...".."לא הסירה בגדי אלמנותה, ושמלת אבלותה לא החליפה,לא הטיבה פניה ולא קרעה בפוך עיניה. לא תתן לזרים כוחה ותנובתה לנוכרים. וכגורל בניה נדחי פזוריה, אשר בגויים לא ירגיעו, ומנוחה לא ימצאו-כן גורלה וכן מנת חלקה. אחת דיבר אלו-הים ושנים זו שמענו: ושממו עליה אוייבכם"(ויקרא כו ובגויים לא תרגיע"(דברים כה.

אם פעם היה העם רואה את הקולות, כיום אינו רואה ואינו שומע ואינו חש, במיוחד כשהקולות אינן של ישראלי-יהודי-לאומני.

המשך להיות לפה לאין ספור האילמים שצמחו (צמח? אסוציאציות?) כאן

אתה צודק מר שריד

זה הכל בגלל שלמר נתניהו יש אחיינית עורכת בהוצאת ספרים שמקורבת לאובאמה, לכן היא סייעה לו לעלות לשלטון, וגם שיחדה את כל הבוחרים בבחירות 2008 ולכן השמאל רצה לבטל את הבחירות וקמה סערה ציבורית...

או בקיצור

די להשמצות.

השמאל מזמן פשט את הרגל, כי נבחרי השמאל כשלו כשלון חרוץ, כל כוונה טובה שלהם הביאה אותנו לגיהנום

שבכל פעם מחד הימין צריך לתקן...

אם יש לך קשרים, אגב, בהוצאת ידיעות אחרונות, אשמח אם תוכל לעזור לי. כי תמיד ידעתי שלא אוכל לסמוך על האחיינים האלה שלי !! תודה ובהצלחה (-: