יומנה של אשה נשואה + 1
אני אמא, ואישה
חברה,
מאהבת
אופה
ו(ע)יפה.
לא תמיד הייתי כזו-
למדתי מבעלי, ומבתי,
ומחיי
להיות סופר וומן,
או לפחות
להעמיד פנים
שאני
כזו.
פוסטים פופולאריים
-
יום נישואין שמח
6/8/07 | 444 צפיות
-
שנות התום
9/8/07 | 427 צפיות
-
ככה הכל התחיל... לפני שנה ושבוע בדיוק.
4/8/07 | 536 צפיות
-
שפעת
16/8/07 | 456 צפיות
-
אמא (מספיק) טובה
5/8/07 | 550 צפיות
-
הריון בשתי מערכות
3/10/07 | 534 צפיות
פוסטים אחרונים
- הריון בשתי מערכות 3/10/07
- שפעת 16/8/07
- לדעת לתת זו חוויה (עד שנגמר) 15/8/07
- שנות התום 9/8/07
- העיקר שכחתי 7/8/07
- יום נישואין שמח 6/8/07
לדעת לתת זו חוויה (עד שנגמר)
| בסופו של עוד יום בו טיפלתי, הכלתי, אהבתי, ניחמתי, הצבתי גבולות, לימדתי, למדתי... (ועל הדרך, גם עשיתי דברים קצת פחות הירואיים, כמו כלים, כביסה, וגזירת ציפורניים), עייפתי. עייפתי כל כך. ועדיין, לא סיימתי. כעת, אסיר מעליי את כובע האם, אחבוש את כובע הרעיה, ואתחיל מחדש, לטפל, להכיל, לאהוב.. וחוזר חלילה. לפעמים אני מפחדת שלא יהיה לי יותר מה לתת. |
תגובות אחרונות
-
טל אלכסנדרוביץ שגב
בתגובה על הריון בשתי מערכות
-
חיפושייה
בתגובה על שפעת
-
אתי בר-לב
בתגובה על לדעת לתת זו חוויה (עד שנגמר)
-
ורד מוסנזון
בתגובה על העיקר שכחתי
-
יוסף פרידמן עו
בתגובה על כבר שנה...
-
עדי מ
בתגובה על אמא (מספיק) טובה
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ועוד דבר-
הדברים החומריים,
הגם שאינם קלים,
לא הם שגורמים לעייפות...
ולא כל אחד,
במטותא,
יכול להרשות לעצמו
לקנות את השירותים האלו
בכסף.
אני דווקא לא מסכימה.
הקושי שלי לא נובע מהיותי "משרתת"
אלא מכך,
שאני נותנת הכי
לאנשים שאני אוהבת הכי.
נתינה מוחלטת כזו,
על בסיס יומיומי-
היא שוחקת.
אבל להבדיל מלהיות "סתם" רעיה,
או אני,
אי אפשר לקחת פסק זמן מלהיות אמא,
גם אם הילדה באותו רגע,
בכלל ישנה
או אצל סבתא.
חן חן לך.
הפוסט שלך צועק..וזה ברור
אישה צריכה לקבל ולהכיל
וברגע שהיא מתחילה לתת ולשלוח
היא בעצם מתישה את עצמה
או כמו התגובה שאהבתי כאן
שמסביר בה שאת משרתת
וכאן הבעיה ולכן יזדהו איתך נשים
מ.מ.
מה שאת מתארת נקרא,לשרת או אם תרצי,בצורה עדינה יותר,עשיה!
את ההאכלה,הכביסה,ההלבשה וכו',אלו שרותים שאפשר אפילו לקנות בכסף.
נתינה זה - אהבה / הגנה / שמחה / ריגוש / עוצמה / חיזוק
את אלה,אף אחד לא יוכל לתת,למי שאת רוצה לתת,במקומך.
הנתינה באה מבפנים,מתוך רצון לתת,מתוך בחירה
ולא מתוך מחוייבות או כפיה.
הנותן הוא המקבל,מעצם הנתינה !
אני יכול לנסות ולהציע לך את הפתרון שאשתי אמצה במצבך....
http://cafe.themarker.com/view.php?t=107970
כל כך מבינה אותך.
רואה במילים שלך גם את עצמי.
הפלאת לתאר.
קצר ונוגע.
הקפידי לתת לעצמך לפחות כמו שאת נותנת החוצה.
כך לא יאזלו משאבייך....
וחשוב ביותר להקפיד- לא לתת ממה שאין. לא לתת מהמינוסים..... זה הופך לכדור שלג אכזרי של לאות מצטברת ושחיקה...
לפחות יש לי לתת לך כוכב קטן וירוק...