ב"ה

    בתורה הקדושה ובמאמרי חכמינו ז"ל מצויים דיבורים רבים שנושאם החמלה, הרחמים וההגנה על כל הנבראים, בני האדם החי והצומח, ומניעת הצער מהם, והעתיק מדברי הפלא יועץ (אות "ר" ערך "רחמנות"), הנוגע לענייננו,  וכך הוא כותב:

   "רחמנות הוא אחד משלשה סימנין שיש לישראל, שהם: גמלנים גומלי חסדים, ביישנים רחמנים (ראה מסכת יבמות דף עט עמוד א, ובילקוט שמעוני שמואל ב פרק כא סימן קנד).

   וכבר אמרו רבותינו ז"ל (מסכת שבת דף קנא  עמוד ב, וילקוט שמעוני דברים פרק יד סימן תתצח): "כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים", שנאמר: וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ (דברים יג, יח)".

   וצריך האדם שיהא בו מדעת קונו השם יתברך דכתיב ביה שכתוב בו: וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו (תהלים קמה, ט), והוא מרחם על הכלב, ומשהה אכילתו במעיו [כמאמר הגמרא במסכת שבת דף קנה עמוד ב: יודע הקדוש-ברוך-הוא בכלב שמזונותיו מועטין לפיכך שוהה אכילתו במעיו שלושה ימים], ונוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ לִבְנֵי ערֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ (תהלים קמז, ט).

   וכל-כך גברו רחמיו של הקב"ה עד שנותן ארך אפים מאריך אפו ואינו ממהר להיפרע, שמא יעשה תשובה לעוברי רצונו ומטיב להם גם בשעה שהם מכעיסים לפניו ע"י שחוטאים בעבירות, וכזאת וכזאת מרחם על בריותיו עד אין חקר, ועד מקום שאין יד שכלינו מגעת, באופן שאין הפה יכולה לספר גודל רחמיו וחסדיו וחמלתו.

   וצריכים אנו ללכת בדרכיו וידוע שצער בעלי חיים דאורייתא יש מצות שחיובן מהתורה ויש מצות שחיובם רק מדברי רבותינו ז"ל, וצער בעלי חיים חיובו מן התורה ולא מדברי חז"ל, כלומר חומרתו רבה".

   בהמשך דבריו מביא ה"פלא יועץ" מהגמרא, מהזוהר הקדוש ומספר חסידים בנוגע ל"צער בעלי חיים" וממשיך:

   "וכל-שכן וקל-וחומר שראוי לרחם על הבריות, אשר בצלם אלקי"ם נבראו, אחינו בני ישראל, שכולנו בני איש אחד, כאיש אחד, כגוף אחד.

   ואפילו איש שהרע עמו ועשה עמו שלא כהוגן, אל כפועלו ישלם גמולו ולא יקום ולא ייטור, אלא ירחם עליו ויעזרהו בכל הבא מידו, ו"במדה שאדם מודד כך מודדין לו" (משנה במסכת סוטה פרק א משנה ז)".

   והעתיק מעשה, המובא ב"דברי תורה" מהאדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג בנתניה זצ"ל (פרשת וישב, גליון אלף ר"ל), הנוגע לענייננו, וזה לשונו:

   "ויתכן שלכן כתוב בצוואת רבינו יהודה החסיד שלא לגדל אפרוחים, כיון שקשה מאוד ליזהר בהם מצער בעלי חיים, שלא יתחייב עליהם בשביל איזה מכשול קל שלא מדעת.

   והדברים קל וחומר כמה זהירות צריך שלא ייגרם בשבילו צער לאדם מישראל.

   ומעשה שהיה בזקיני הסבא רבא שלו הקדוש מצאנז זכותו יגן עלינו לעת זקנתו, לאחר עריכת שולחנו הטהור בליל שבת קודש, שמחמת חולשת גופו הטהור לא יכול לילך ברגליו, והמשמש בקודש העוזר האישי מורינו הרב ר' רפאל ז"ל (שהיה גיבור עצום) נשאו על ידיו והביאו לביתו נאווה קודש והשכיבו על מיטתו.

   ומחמת שחש זקיני הקדוש ברע, בקש ממנו להישאר שם כל הלילה.

   וכשכבדה עליו העייפות הלך המשמש בקודש לשכב על הספסל שעמד שם.

   לפתע שמע קול הליכה, כשהרים ראשו לראות מי הולך שם, ראה לתדהמתו שזקיני הקדוש בא אליו כשאוחז כרית ביד קדשו על מנת להניח תחת ראשו, ומיד כששם את הכרית על הספסל נפל ארצה באין אונים ואפיסת הכוחות.

   זה שהורה יעקב ליוסף, לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצּאן (בראשית לז, יד), היינו שמתוך החיוב לראות בשלום הצאן תלמוד בקל וחומר על חובת הדבר לראות בשלום אחיך, ולא תשמור טינא ורוגז עליהם, אלא דרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם".

   יזכנו הקדוש ברוך הוא, בפרט בימים אלה של "בין המייצרים" וכהכנה ל"ימים הנוראים" הקרבים ובאים עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, ללכת בדרך התורה הקדושה, ולא נשמור חלילה וחס טינא ורוגז על אחינו בני ישראל הקדושים, יהיה מי שיהיה, אלא נדרוש בשלומם וטובתם כל ימי חיינו, ונחיה מתוך אהבה ואחווה שלום ורעות.