מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה
דברים שכתבתי
פוסטים אחרונים
- חוזרת לטפל 13/9/12
- חג הבשר 25/4/12
- שיר בגשם 10/3/12
- מניפסט 5/3/12
- קטע שתרגמתי בויי נט ספרים 21/2/12
- עדי נויהאוס - יש לרשום ולזכור 5/1/12
ארכיון
האמנם העבודה משחררת?
| שפשפתי עיניי בתדהמה.
בתיבת הדואר שלי, שקטה ותמימה, נחה חוברת ששלח בימים אלה המוסד לביטוח לאומי לקהל מקבלי גמלת נכות כללית. הכותרת הייתה קצרה, קליטה ומחורזת. היא הכילה מסר אופטימי: "כדאי מאוד לצאת לעבוד". כך, במלרע ובמשקל יאמבי. אודה ואתוודה: חברה השולחת את נכיה לעבוד במסרים מלאי אופטימיות מזכירה לי משטרים אפלים, כאלה שגורל הנכים בם לא שפר עליהם, במלים עדינות. המסר המילולי תוגבר בצילום דוגמן – גבר נאה מחייך בכיסא גלגלים. הצילום העלה בלבי שתי מחשבות, מעולם החומר והרוח. ברמת החומר, התעורר בלבי ספק כבד. נדמה היה לי שאותו דוגמן מחויך לא בילה ולו יום אחד מימי חייו בכיסא גלגלים (פרט, כמובן, ליום צילום החוברת האמורה): מנח הגו (עליון, תחתון ומרכזי), הצוואר, זווית הראש והידיים היו "נכונים מדיי" מכדיי שהללו ישתייכו ל"אחד מכוחותינו". הרי תנוחה משוחררת ונון-שלנטית שכזו דורשת תפקוד יעיל ברמה האנטומית, תפקוד שלמרבה הצער, אינו מנת חלקם של יושבי כיסאות הגלגלים. נזכרתי במשפט האלמותי של דודו גבע ("עלילות הברווז") – "זה חשוד, זה נראה לי מודבק". ואכן, הצילום נראה לי מודבק. נראה לרגע כאילו המוסד לביטוח לאומי קורא לקהל הרחב להצטרף לשורות ציבור הנכים.
ברמת הרוח, החיוך הזוהר וזחוח הדעת של אותו דוגמן לא התקשר עם חוויות שהן מנת חלקם היומיומית של הנכים בארץ – התרוצצות ברחבי המוסדות השונים, חיזור על פתחי פקידים, וכד'.
לשכת הפרסום הממשלתית, האחראית להפקת החוברת (בצבעי לבן ותכלת שמימיים, אלא מה?), עשתה עבודה טובה: הדוגמן נראה מאושר. אולי, כשהתנאים הפיסיים, הכלכליים והפסיכולוגיים בארץ ישתנו, נוכל גם אנחנו, הנכים ה'רגילים', להיות זחוחי דעת כמוהו. או כמו שהוא נראה.
ראשית, התנאים הכלכליים: קצבת הנכות הכללית כיום אינה מאפשרת לנכים 'קיום בכבוד'. היא מאפשרת להם לא לגווע ברעב – שגם זה משהו – אך וודאי לא קיום חסר דאגות אליו מרמז מראה הדוגמן.
שנית, נגישות: תנאי השטח בארץ עדיין אינם מאפשרים לנכה בכיסא גלגלים החפץ להיענות לקריאת המוסד ו'לצאת לעבוד' להגיע למקום עבודתו התיאורטי: אם לא יתקשה לצאת מביתו, הרי שלא יוכל להגיע לרוב המקומות שישאף לעבוד בהם.
שלישית, הדעות הקדומות. לא רק של מעסיקים פוטנציאליים, אלא גם של הנכים עצמם.
על עצמם.
כמובן, אם כל המכשולים הללו יוסרו, קיים סיכוי סביר שקריאתו של המוסד לביטוח לאומי תשמע רצינית.
בינתיים, היא עושה רושם מגוחך. |
תגובות (33)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כמו שאמרתי, דוקא מחלקת שיקום במוסדד בסדר. הבעייה היא בנגישות - הפיסית (של כבישים, מבנים, מדרכות וכד') והמחשבתית - מעסיקים שלא יקחו נכה, ונכים שלא יצאו לעבוד, מחשש שקצבתם תישלל, כמו שsekeless כתב בתגובתו אודות החבר.צודקת, ג'ני. זה מגוחך וחצי.
בן אדם נכה (כן, דווקא נכה!), יש לו פי אלף יותר שאיפות מהאדם ה"רגיל" לעבוד ולהיות ולהרגיש מועיל.
יש לי דוגמה חיה מול העיניים - החבר שלי.
והרי גם את כזאת: כותבת, מטפלת, עושה דברים.
כך שהביטוח הלאומי, במקום לצאת בקמפיין המגוחך, שיאפשר לאנשים עם נכויות ללמוד בחינם מקצועות שיכולים להתאים להם ולמגבלותיהם.
דליה, חוששתני שאת צודקת.
עם כל הצער התשובה היא חיובית: משרד הפרסום ראה במקרה הזה "עוד עבודה אחת", וטיפל בה באמצעות "כלי העבודה" הרגילים שלו, כלומר הצגת מצג שווא, חסר אחיזה במציאות.
דליה, תודה על הכוכב והדיון.
עם כל הגיחוך שבעולם הפרסום, הקונטקסט במקרה זה עשה אותו תמוה במיוחד.
את סבורה שמשרד הפרסום ראה במקרה הזה 'עוד עבודה אחת'?
יש משהו בדברייך...
והייאוש נעשה יותר נוח?...יקירה,
מבלי לקרואת תגובות קודמות,
אני חושבת שהדוגמן הוא נכה מחו"ל - שם ה-כ-ל טוב יותר... ;-)
סתאאאאאאאאאאם, סתם בדיחה עקומה.
שולחת לך חיבוק וירטואלי.
מוכר וכאוב...
הידעת שזה אחד המוסדות העשירים בעולם?
בהחלט.
ומדי פעם נתקלים באדם נפלא שעובד בו.
כמו העו"סית במח' השיקום.
המוסד לביטוח לאומי....המוסד הכי נטול סנטימנטים
מזה שנה וחצי שאני עובדת בחצי משרה עם משכורת של 2600-2700 שח לחודש
לפני חודשיים הפסיקו לי את הקיצבה...לדעתם הייתה גלישה בשכר שקיבלתי ( 200 שקלים...יותר)
כן כן ..לדעתם אני צריכה להסתפק ב- 2700 ש"ח לחודש וזה יותר מידיי
ויש עוד כמה וכמה דברים מגוחכים על
המוסד הנ'ל
תודה.
זה מבריק
ועדיין, יקירתי...
תביאי עוד נתונים על תנאי תעסוקה של נכים, משכורות, נגישות. ספרי על הנסיון שלך, ופרסמי כמאמר דעה
נגה
העליתי דיון בנושא בקהילת התקשורת השיווקית:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1138402
אני חושבת שיש פה קצר קשה מאוד בתקשורת בין איך שמעצבי החוברת חושבים על מצב הנכים לבין איך שהנכים חווים את מצבם.
הכעס הוא תוצאה בלתי נמנעת של הקצר המאוד לא מקרי הזה.
תודה.
על הכוכב והעידוד.
במקור, כותרת הפוסט הייתה ללא סימן שאלה.
אבל נרגעתי קצת, וויתרתי על הפרובוקציה.
מסכימה עם כל מילה. חבר טוב שלי קרא את העלון מזווית המבט של הנכים נפשית, מה שקרוי ה'מתמודדים'.
גם הוא הזדעזע.
העבודה המשחררת?? מזכיר קצת את "דוקטור מנגלה עובד
בבית חולים הדסה" לא?
טיפה רגישות ואינטיליגנציה לא תזיק.
ניתוח מעמיק. כמעט כל הנכיום הארץ מתאימים לתיאור החבר שלך.
העניין הוא שפרט לפחדים הכלכליים קיימים עדיין מכשולי נגישות שלא טופלו. אם, אכן, אנו, הנכים, מצופים לעבוד - ראוי לאפשר לנו זאת על ידי כבישים סבירים, תחבורה ציבורית הולמת, ותהליך עמוק של חינוך הקהל הישראלי.
והנכים עצמם, שהם חלק מאותו קהל.
שרי, תודה על התמיכה.
אני גם ראיתי את הברושור המגוחך הזה אצל מישהו שאני מתנדב איתו ואחזה בי תחושת קבס. למה לקחו דוגמן עם מבט מצועף ומאופר? לא יכלו לקחת ל"פרסומת" נכה אמיתי. חסר לנו בארץ כאלו? ועוד לא דיברנו על המסר והתוכן. אולי אצל תשושי הנפש המצב קצת מורכב, אבל האפשרויות שמציעים לנכים הפיזיים הן חסרות אתגר, מבישות, לא תואמות את השכלתם ומשולמות כל כך רע.
מדינה נוראה להיות בה נכה.
למגיבים: לא מצליחה לדביק כאן את אותו צילום - דוגמן וכד'.
מישהו מוכן לעזור לי? חפשו ב'גוגל' בעזרת הסיסמא ,כדאי מאוד לצאת לעבוד'..
המחשב שלי לא מאפשר להגיע לצילום אותו דוגמן.
בדיוק!
זו התשובה המתאימה, גם ברמת המשקל והחריזה, וגם ברמת המסר והתחכום.
דווקא אגף השיקום במוסד לביטוח לאומי בסדר בד"כ.
מה למדת?
אכן, נראה שזו הייתה השתלשלות העניינים.
אותו 'חוק לרון' לא ממלא אותי שמחה כלל.
שימי לב: החוברת אומרת'המפתח ילכל הנו דרגת אי כושר העבודה', ולדעתי, זו תהיה התואנה בגינה תשללנה זכויות מן הנכים, אולי רטרואקטיבית.
זו אינה פרנויה, סתם היכרות עמוקה עם המערכת לאורך זמן.
אישית, אני, כאקדמאית, הייתי זכאית להשתכר גם על פי החוק הישן.
מה שלא הגביר את האמון שלי בו...
גגני יקרה
תהיה הכוונה מה שתהיה.
חוסר רגישות מובהק מאפין את האופן בו המסר הועבר.
מסכימה איתך לחלוטין.
וגם לי עברה מחשבה על "העבודה משחררת"במבטא גרמני כבד..
*שלך שרי
אני חושב שמגיבה מס 2 קלעה לרוח הרעיון שאיתו צצו.. הטענות שלך משמעותיות ברמת הביקורת על משרד הפרסום הממשלתי.. אבל נראה לי שהרעיון בא לפתור בעייה שאדם שנמצא זכאי לקצבת נכות חשש לשנות את סטטוס הזכאות שלו אם יתחיל לעבוד.
דוגמה יש לי חבר עם נכות שזכאי לקצבה.. הוא יכול לעבוד אבל לא על בסיס קבוע ומסודר.. ותמיד חשש שאם יתגלה שהוא עובד הוא יאלץ להיפרד מהזכאות לקצבה.. ומאחר שהעבודה לא יכולה להיות קבועה מבחינתו..הוא לא יכול היה להסתכן בלצאת קריח מכאן ומכאן.. לכן מצא את עצמו מוותר גם על מעט העבודה שהוא כן היה מסוגל ורוצה לעשות.. או שמצא עצמו נאלץ לעבוד בצורה נקודתית, לא רשמית ללא זכויות וכדומה.. החוק הזה בא לסגור את הפינה הזו ולאפשר דווקא כן לעבוד במסגרת המגבלות.. מאידך האופן בו הדברים מוצגים ומפורסמים אכן דורש ביקורת וטוב שהצפת אותם..
גם אני מלא סלידה מהמוסד הזה
מיום שאני בר דעת
נו טוב, לכן לא הופתעתי כשראיתי תפרסום הזה
וגם לא שהם סירבו לממן לי את הלימודים
היי ג'ני,
למיטב ידיעתי, החוברת יצאה לרגל החלת "חוק לרון" שמאפשר לנכים לעבוד ולהשתכר וזאת לעומת המצב הקודם ששרר עד עתה. אני חושבת שכוונת המשורר היתה שמעכשיו "מותר" לעבוד ולהרוויח. אנשים רצו לעבוד ולא עשו כן מהפחד לאבד את הקיצבה.
ו...גם אני ראיתי את החוברת, וגם לי הדוגמן נראה מודבק....
אכן גם אני קיבלתי השבוע את המסמך הנ"ל
והוא עורר בי פליאה וגם בחילה ,,,
*