בהיותי בן 25 צעיר פוחח והולל הוזמנתי למסיבה

שנערכה לכבוד בואה של אחת הידידות שלי מיפן

הגב' סיימה תקופה ארוכה של מכירות ולימודים ביפן

''עשתה בוחטה של כסף'' וחזרה.

אבל...לא חזרה לבד...בתוך התיק האישי שלה הצליחה הנ'ל

להבריח גור כלבים...מתוק חמוד ובעל עיניים חכמות

גוש פרווה שחורה עם סרט אדום...''צ'אקי'' ...אחלה שם אמרתי

מזכיר לי סרט אימה(הבובה הרצחנית..זוכרים?)

במסיבה כל החבר'ה התלהבו מהכלבלב שהתרוצץ בבית

כאילו שהוא עדיין סובל מ  -''ג'ט לג''.

עברו כמה ימים והנה אני מקבל שיחת טלפון נסערת  מידידתי....

''אתה חייב לבוא אליי עכשיו...צ'אקי לא מרגיש טוב''

סגרתי את הטלפון ונסעתי לביתה היא חיכתה לי למטה עם ''צ'אקי''

כולו עטוף בשמיכה..''סע מהר לוטרינר'' ...ואני שמכיר את רמות ההיסטריה של ידידתי

נסעתי בלי לחשוב.

כשהגענו לוטרינר היא נכנסה בסערה פנימה ואמרה...''אני לא יודעת מה קרה לכלב''

הוטרינר הביט ממושכות בכלבלב ואמר...''תגידי הוא נובח לפעמים?''

-''לא, הוא מאוד שקט'' ענתה ידידתי  וסימניי דאגה ניכרו בפניה

''הוא גם לא ינבח לעולם...אתה יודעת למה?'' -התרגז הוטרינר

''למה''?-ענתה חיוורת

''כי זה לא כלב ,זו חפרפרת יפנית שעירה ואני מבקש ממך וכל מי שבא במגע עם החיה הזו,ללכת לעשות בדיקות מקיפות...מייד''

החוורתי....בדיקות מקיפות?

התחלנו להתקשר לכל באיי המסיבה ולשלוח אותם לבדיקות מקיפות, ההיסטריה גברה

כשאחת החברות אמרה שהיא לא יוצאת מהבית כבר כמה ימים כי יש לה חום ובחילות....

ואני בין שיחה לשיחה יותר מבוהלת אומר לעצמי...המטומטמת הזו לא יכלה להבריח לארץ כלב אמיתי?

נ.ב

מאז אותו יום לא ראינו את צ'אקי.........