יש לה חברה מאד קרובה ,צמד-חמד,כול הזמן ביחד הן בבית הספר הן מחוצה לו. החברה מאוהבת בבחור בן 25,ונראה בחור רציני,הקשר ביניהם מאד חזק,וכך מעידה בתי,שיש אהבה גדולה ביניהם
כול הזמן היה לי חשש שיבוא יום והבת שלי תתאהב במישהו,וקיוותי שהקשר הזה יעבור בשלום,לא ישאיר "צלקות"על המשך חייה,בינתיים היא בסדר גמור.
לפני שבועיים סיפרה לי שהיא וחברתה החליטו - הן בהפרש של יומיים-, לקיים יום הולדת באחד המקומות הציבוריים בעיר,מתנ"ס למשל,והן העמידו תנאי,חייבים להגיע לארוע כזוג,אסור שהחברים או החברות יגיעו יחידנים!!
בהתחלה,התפלאתי על ההצעה,ואמרתי לה,זהו רעיון נפלא,וחדשני בחברתנו,אבל תני לי לחשוב איך נבצע את הרעיון!
במשך יומיים,התחלתי לחשוב על משמעות הארוע,אין לי חשש מהתנהגות הבת שלי,אבל מה עם השאר,האם יכבדו את הארוע? האם יתנהגו באדיבות? איך יגיבו הבנות שאין להן חבר?לא יגיעו? למה להכריח אותן להביא חבר,ואם אין להן,אז ימציאו חבר או מכר?
אחרי יומיים,חזרתי לה והסברתי לה את משמעות העניין ועד כמה יכול הארוע להדרדר למשהו לא מכובד,האם את יכולה לשלוט על כל המוזמנים? מה תגיבי אם יתקשרו הורי חברה ויגידו שהארוע היה מאד מביש,ויחליטו לנתק מגע איתך?
המטרה שלי,לא להפחיד,בכלל לא,אלא להציג בפניה את מורכבות העניין.
ותאמינו לי,נסיתי בשיחות,ברכות, איתה שתגלי לי אם יש לה חבר,שהיא מאד מחבבת או מקורבת אליו,או בהתחלת קשר,אבל לשווא!
רציתי ,מכל ליבי,שגם היא תתאהב במישהו!!
אחרי שבוע,היא סיפרה לי שהיא וחברתה ירדו מהעניין,והחליטו לעשות יום הולדת רגיל,עם החברות הקרובות ביותר
אמרתי לה,בסדר מה שתחליטו אני מגבה אותך
והמשך הוספתי הערה,תאמיני לי כמעט סיפורי האהבה בגיל ההתבגרות נגמרים בכשלון,ולא מחזיק מעמד והאהבה האמיתית היא בתקופת הלימודים האוניברסיטאיים,יש לכם חופש להיפגש,להכיר מקרוב וגם בשלים לקשר חזק,אחרי בחירת מסלול הקריירה המקצועית לא נורא,האהבה תגיע אליך,לא לדאוג!! היא לא הגיבה!
|