אז חשבת שאת מנותקת
כן, חשבתי שניתוק מהאינטרנט זה ניתוק. הצחקתי את היקום. "זה ניתוק זה?" הוא אומר לי "חכי תראי מה זה ניתוק". בשבת בשעה ארבע וחצי בבוקר, נפסק זרם החשמל לישוב כולו. בשעה הזאת עוד ישנתי. הבית עדיין היה קריר ושקט. בשעה חמש וחצי בבוקר, התעוררתי מרעש מוזר. שכבתי בשקט דקה ואז הבנתי. זימזום. אבל לא הזימזום של המקרר, ולא רעש המזגן, וגם לא המחשב. כל אלו היו שקטים לחלוטין. הזמזום בא מבחוץ. אחרי כמה שניות הבנתי שאין חשמל. קמתי ויצאתי החוצה (כן, בפיז'מה) לבדוק את הפקקים. אלא שהפקקים לא קפצו ולא היה לי מה להרים. בחוץ, שמעתי את הזימזום בעוז. הקשבתי לדקה. הוא מילא את האוויר כמו הריח המתוק של הפרחים הצהובים. בשנייה הבאה, קול של קלאב קאר מתקרב הבריח אותי פנימה (אני עדיין בפיז'מה). הצצתי החוצה מהחלון והגעתי לשתי מסקנות: החשמלאי של הקיבוץ מסתובב בשכונה שלי, אז כנראה שהתקלה, שוב, אצלנו, והזימזום הוא זימזום של דבורים. שמעתי את הטענה שהדבורים נעלמות, ואני לא מאמינה לה. סביב ביתי ישנם שלושה עצים עם פרחים צהובים, ועל כל עץ כזה יש כמות עצומה של דבורים. הדבורים לא נעלמו, הן פשוט מסביב לבית שלי. בינתיים, הבנתי שבאמת אין חשמל. החלטתי שאם נאי כבר ערה בשעה כזאת בשבת, לפחות אלך לי קצת לנחל לצלם את ההשתקפויות, אלו שאי אפשר לצלם בשום שעה אחרת. חשבתי, אטייל קצת, ועד שאשוב החשמל יחזור. הלכתי, שבתי, וחשמל אין. בשובי, בשבע בבוקר, מצאתי את החשמלאי של הקיבוץ יושב על הספסל מול עמוד המתח הגבוה שיש לנו בשכונה, ומדבר בצעקות עם חשמלאי אחר, שנמצא על העמוד עצמו. הם העלו השערות לגבי מקור התקלה. התעניינתי בלוח זמנים, ונאמר לי שאין כזה, כי עדיין לא יודעים מה קרה, וכדאי שאתכונן ליום בלי חשמל. חזרתי הביתה ושמעתי את צחוקו המתגלגל של היקום, הנה, זה ניתוק. "ככה" אמרתי ליקום, "צוחק עלי, מה? גם אני רוצה לצחוק!. חכה תראה מה זה לא מנותק". דבר ראשון שתיתי קפה קר. מי אמר שצריך להרתיח מים בשביל קפה? אפשר גם אחרת. אחר כך, עשיתי מדיטציה. ישבתי שעתיים והספקתי המון. אחרי זה עשיתי כביסה ביד שמחכה כבר המון זמן, סידרתי קצת את הארונות וניקיתי קצת את הבית. אחר כך לקחתי את המצלמה ויצאתי שוב החוצה. החשמלאי עדיין הסתובב בשכונה שלנו, עם חשמלאי אחר, שהלך עם מכשיר קטן מחובר לאוזניות גדולות והקשיב לאדמה. השכנים שלי יצאו החוצה. ישבתי איתם קצת. הם בילו את הבוקר בים, עם הילדים. הילדים נרדמו, והם ברחו החוצה מהחום שבבית. העצים מסביב המשיכו לזמזם (לדבורים לא אכפת לעבוד בשמש), בצל שלהם היה די נעים, וישבנו ודיברנו. בשעה שתיים בערך, הגיע איש גדול עם מחפרון קטן, והתחיל לחפור בדשא לידינו. אני חושבת, שאין שום דבר בעולם שמעניין אנשים כמו בור באדמה. מהר מאוד התאסף במקום קהל, ובמשך כמה שעות איש אחד עבד וחפר והמון אנשים הסתכלו עליו. כנראה שזו פעילות מרתקת, חפירת בור. החפירה הייתה מסובכת – מעל לכבל של המתח הגבוה, ישנו צינור מים, ומעליו ישנו כבל תקשורת. כדי להגיע לכבל היו צריכים לתמרן את החפירה, כך שבשלב מסוים עברו לחפור באת. כשהגיעו לכבל, מצאו אותו מפוצץ ושרוף. בין ארבע לשבע, עבדו על התיקון, ובשבע ורבע חזר החשמל. להפתעתי, לא רצתי להדליק את המחשב ולבדוק דואר, גם לא הדלקתי טלוויזיה. בדקתי את המקרר והפריזר, קראתי קצת בספר, הדלקתי מזגן ורק אחרי כמה זמן הלכתי לבדוק דואר. נהניתי מהניתוק הזמני מהעולם. הסתכלתי ליקום בעיניים ואמרתי לו "נו, מי צוחק עכשיו?". היקום חייך, ואני חייכתי בחזרה. מסתבר ששנינו בעדי.
תמונות מזמן הפסקת החשמל אפשר לראות כאן:
תמונות מהפסקת האינטרנט כאן:
|