בהמשך לפוסט הקודם, מציף אותי גל של זכרונות:
פעם, כל יום שישי היינו מתיישבות אמא ואני מול הטלוויזיה ורואות סרט ערבי וצוחקות עד שמשתעלות ובוכות
איזה כיף זה היה
פעם היינו יושבים כל המשפחה על ספת הסלון עם רגליים על השולחן מאוורר מולנו וכולנו מלקקים טילון (יש לנו תמונה כזאת באלבום)
איזה כיף זה היה
פעם הייתי נוהגת בכבישי הכפר בטרקטור של אבא ובכלל לא היה לי רשיון ולאף אחד לא היה אכפת
איזה כיף זה היה
פעם היינו נפגשים כל ערב שישי בדיסקוטק רוקדים ג'ון טראבולטה הייתי מחכה בפינה שיזמין אותי לרקוד סלוואו צמוד
איזה כיף זה היה
פעם היינו נפגשים בחגים אצל סבא וסבתא כל המישפוחה והיינו ישנים כולנו ביחד בצפיפות על מזרנים
איזה כיף זה היה
פעם היה לנו רכב קטן וחמוד ווספה 400 ואח"כ "התקדמנו" לווקסהול אפורה הצלחנו להגיע איתה אפילו לירושלים
איזה כיף זה היה
פעם אבא היה מפליג על אניות גדולות לארצות רחוקות משם הביא תמיד מתנות ופעם אפילו הפלגנו איתו
איזה כיף זה היה
פעם הכל היה יותר פשוט שחור או לבן בלי יותר מדי אפשרויות אז לא התבלבלנו כל כך
איזה כיף זה היה.........
|
חייםטובים
בתגובה על אהבה חורפית
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזה כייף היה...
מעניין אילו זכרונות אנחנו משאירים לילדינו.
כאלה שהם יחלקו בשמחה נוסטאלגית.
שכחת ת'משחקים של מכבי תל אביב. עם מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי
וכו' .שלכולם היה ממש אכפת שמכבי תנצח את ריאל, או את צ.ס.ק.א.
ויש עוד המון.
הנה, בשבילך
תודה...אחחח איזה כייף היה חבל"ז...
את יודעת מה? לפחות הייתה לנו הזכות והעונג לחיות בימים הטובים האלה לפני כל החארטה והקידום של היום...אם הם לא היו אז לא היה לנו למה להתגעגע......
אהבתי...*
לבעלי דוקא יש חבורת חברי ילדות מארגז החול בגן
אבל זה נראה לי פשוט יוצא דופן ומיוחד לפרדס-חנאים
לי פרצו כבר 4 פעמים את הבית - מילא תיקחו מה שאתם רוצים
אבל למה לעשות כל כך הרבה בלגאן?
הזכרת לי את פיצוח הגרעינים בקולנוע....
וגם את המעשנים מקדימה ומאחורה ומהצדדים
איזה גועל זה היה.....
איך שכחת את פיצוח הגרעינים כשרואים "סרט ערבי"?
איזה כיף זה היה?
אין ספק, יש לי פה נוסטלגיה של "שחור לבן"
אהבתי!
זה באמת מזכיר נשכחות אבל, לא בטוח שהייתי רוצה לחזור:
לחמור והאופניים - כי לאבא שלי לא היתה מכונית.
למכונית הישנה הראשונה שהיתה לי - כי הוא לא היתה הכי נוחה ולא היה לה מזגן.
למכונית הבאה - פז'ו 202 שהייתי מניע אותה עם מנועלה.
ול.......
אבל כן הייתי רוצה לחזור לחברות של פעם.
לפתיחות של פעם.
לאווירה של פעם.
ולזה שאף פעם לא היינו נועלים דלתות כי אף אחד לא חשב להכנס ולגנוב.
אז היו זמנים אחרים - טובים וגם לא כל כך.
אילו רק אפשר היה לקבל את האוירה בלי לאבד את מה שיש - כמה זה היה נחמד.
צ'רי
זה באמת היה כיף.
היום מרוב שיש יותר מידי
אין בעצם כלום...
כל כך נכון
נוסטלגיה...
אם כי, הזמן צובע את הזכרונות בורוד
כמה שהעלת בי נשכחות.. כמה פתאום מחניק לי בגרון... מתוקה!
מקווה..... יהיה חלליות מרחפות ונאכל חטיפי אנרגייה, ולא יהיו חיות......
בכלל נצטרך לעבור לגור על הירח....
איזה כייף זה היה
הטיולים בשבת
הטלויזיה בשחור-לבן
מכתב עם בול
יותר פשוט