כותרות TheMarker >
    ';

    Suicide is painless, it brings on many changes

    ווריאציות על נושא של BETTY BUP

    22 תגובות   יום שלישי, 21/7/09, 13:30
     

    האם היית יורד לה, היא שאלה, ופערה את עיניה, שהיו בסגנון של בטי בופ, אם לא  מעבר, מבחינת הבערות וגם הגודל, וידעתי כי ה-"לה", זה בעצם היא בעצמה, על אף שבאופן ברור, דנו באחרת.

    במילים אחרות, כאלה של יום יום, הועמדתי במבחן המציצה, שלפיו יבחנו יכולותיי בתחום הזה, וגם בסקס בכלל, שהיא לא, לא רלוונטית, בעיקר בעת, שיש ביני לבינה פער של 28 שנים, שהם פי 4 מתוחלת חייו של ארמדילו.

    על אף, ששולחן הפריד בינינו, ועליו הונחו אביזרי סימון מובהקים של טריטוריה, במהלך השיחה, היו כמה נגיעות, שרק בחלקן היו מקריות.

    מעולם לפני זה לא ניהלתי אינטראקציה עם אישה כל כך קרה ומחושבת, שמצהירה באופן גלוי, שהיא חרא, והנאמנות שלה לא ממש קיימת, ואין לה שום בעיה לנצל אותי או כל אחד אחר, שיתאים לה,  לצורך כזה או אחר, ולהשליכו ללא שמץ של חרטה בתום השימוש, היעודי, בעינה.

    אבל סיכוני האגו, הם כאין וכאפס, לאומת הסרבול של המעשה המיני העכשוי, שמצריך רשימה ארוכה של אמצעי מיגון לגוף ולנפש, אשר בימי הטובים כלל לא היו חלק מן ההערכות שלי, כנציג המגדר הגברי, לעסקה שהסתמנה באופק.

    ***

    כך למשל ההקונדום, מי רוצה לעסוק בו, כי בעיתות אחרים, לפני פרקי חיים של 4 ארמדיליו, לא נזקקתי למחיצות בין הזין שלי, ואבר מינה של אחרת, וכל העסוק במין היה הרבה יותר ספונטני, וגם  מספיק מסתורי, כדי למנוע קונפליקט, בין המציאות לבינו, (הזין שלי).

    קוראים לזה בעצם דיסוננס קוגניטיבי, אבל במקרה שלי, הוא בדרך פלא, כמעט תמיד מגיח למציאות חיי, בארועים שקשורים באופן לגמרי ישיר, לזין שלי.

    (ואני לגמרי מודע שבפסקה הזאת, המילה זין מופיעה חמש פעמים, אבל מותר לי פעם בחיים לא רק להתנהל סביבו אלא גם לכתוב כך, למרות שתכתיב ספרותי בסיסי, מחייב שימוש בסינונימס, או מילים נרדפות, אבל, בקטע הזה, FUCK OF, וגם בשביל זה צריך זין).

    ומאחר ומרבית הקהל שלי, מורכב מנשים נמרצות מאוד (עם ציפיות שהולמות את האיכויות שלהן, או לפחות את הסטנדרטים שקבוצת היחוס של מגדר, מקום והעיתוי, מכתיב עבורן), אני ארחיב בעניין האחרון שכתבתי.

     

    ...

     

    במסגרת האמנציפציה הנשית, שהתחילה בסוף המאה ה - 19, ומתנהלת עדיין בימים אלה, כי לצערי שלי, ושל קולגות רבים מן המגדר שלי, כמו בכל אמנציפציה, החלוצים יודעים את היעדים כאשר מתחילים בה, אבל מתקשים בספירת המלאי, ובקביעת העיתוי שלה, או בהכרזה שבה אי מי, או כולן יחד, יגידו: "עד כאן, חברות, זה מספיק לנו".

    כי יש משהו בטבע של כולנו, גברים נשים ואפילו הטף שלנו, שרוצים להמשיך, כמו המהמר בווגאס, שחושב שהנה זה יבוא בהימור הבא, למרות שמניסיון העבר וחוקי הסטטיסטיקה ניתן להסיק לגמרי אחרת.

    אם זאת, הנטייה הבלתי מושכלת הזאת משתנה בעת מאוחרת, עבור חלק מאתנו, שמצליחים להפנים את התובנות שצברו במהלך הדרך.

    זה אולי היתרון היחיד של ה"עת השלישית", להתבונן גם אחורה ולא רק קדימה.

    הסתכלות כזאת, אינה רק נוסטלגית, היא כאין ספירת מלאי ברמת המקרו, כסובייקט במכלול (ו"בכיצד" אתה נראה בו), ואישית, סוג של ביקורת עצמית, שמקרינה על  היכולת שלך, להיות בתחושת מליאות, (CONTENDED), שאין אותה לאנשים צעירים בשום מצב או סיטואציה.

    אפשר שזה ההסבר ברמות התחושה, שמבדיל אנשים בגילי מאנשים צעירים, שלא יכולים לנוח לרגע.

    ואפשר גם שאני מדבר על פספוסי בריאה, שלא לקחה בחשבון את הזקנה המודרנית, כפרמטר ברמת הפרט, וגם לא ברמת המקרו, ולא עשתה בו שימוש פונקציונאלי, שיכול היה לשפר במידה בלתי מבוטלת, את פניה של החברה הרדודה בעידן שלנו.

    כלומר, כיצד יתנהלו חייו של הקשיש, בהעדר הורמונים, ומכלול גדול נוסף של אנזימים, שגורמים לנו בגיל צעיר להיות חסרי מנוח, וגם חסרי בינה במידה מסוימת, עם זאת נמלאים תובנות במהלך המצעד לקראת ה - OLD AGE, שממתין אי שם בקטע האחרון של מסע החיים, (אגב, להזכירכם, לכל המאושרים שמלאך המוות לא יקטוף בדרך, הסוף הוא הסוף הכי צפוי שיש ולגמרי אבסולוטי, אולם איך שהוא, הוא מצליח לתעתע ברובנו) , וכמה זה מצער, שכל זה מתרחש בעת שאתה הופך לחסר יכולת, ונכשל על פי רוב, ביישום התובנות שצברת, כן ברמת הפרט וכן ברמה הציבורית, שבו, אתה הופך לפיסת קיום חסרת משמעות לגמרי.

    ***

    האם היית יורד לה?

    בטח.

    אני אפילו יודע בדיוק איך, תוך חיבוק שתי ירכיה, ומתחיל מלמטה, בין לבין, באמצע של האמצע, עולה, עוצר, וחוזר עוד פעם, כי אם יש משו, שאני בטוח בו לגמרי, שהייתי עושה כל שלאל ידי, כדי להתעלל בה.

    לאן אמשיך מכאן, לעליון או לתחתון, הרי ברור שהיא תרמוז לי, וברגע שתעשה זאת, היא בידיים שלי, לטוב ולרע, ואני שולט בה.

    חרא פרים, מה פתאום, אין סיכוי שאשלוט בה ולו לרגע.

    הרי מספיק שתביט  בי, בינות לרגליה, במבט של בטי בופ, ולו לרגע, שהרמז יהפוך לצו, ואני לעבד, ואנוע בהתאם לקצב וכיוון התנועות שלה.

     ***

     

    אולם מין אוראלי, ככל שהוא מהנה, אינו העניין של הכיתוב הזה, אלא הקונטקסט כולו, ובעיקר הצד הנשי שבו, שעובר גלגול גדול מאוד, בהלכות וביסומים שקשורים בו, וזאת, בלי  שהתורה שבעל פה, (תרתי משמע), או הכללים הרשמיים, שנרשמו במהלך השנים בפרוטוקול שלפיו אנחנו מתנהלים בו, ישתנו באותו מידה, ואולי בכלל לא.

    והגלגול הזה, הוא תוצאה ישירה של המהפכה לשחרור האישה, והתנועה הפמיניסטית שחוללה אותה.

    ומה רצו הפמיניסטיות בעצם?

    את "סיום הסקסיזם, הניצול הסקסיסטי והדיכוי הסקסיסטי", לפי בל הוקס, (פעמון האנקול), ששמה באמת,  Gloria Jean Watkins, נושאת דגל של הגל השני של הפמיניזם, אלה של העידן הפוסט מודרני, שבידן האמנציפציה הנשית הופכת למכשיר לדיכוי הגבר, ואשר הפכו את הנציגות הלוחמניות של התנועה, למתועבת בעיני רבים משני המגדרים גם יחד.

    [כך יכולה בלוגרית,  מן המשופרות  בקפה הזה, לתבוע בפוסט תבוני ומנומק, דין שונה לנשים ולגברים, (בבתי המשפט), בשל הפליתן בעבר, ולדורותיהן. אמנם הכותבת אינה תובעת את ההפליה בשם האיזון בלבד, אלא בשל ההשפעות המצטברות להפלייתן ההיסטוריות של הנשים מעת שתולדות האנושות זכו לתיעוד שניתן לפענוח, על יכולתן העכשווית של חלק מן הנשים לזקוף את קומתן, גם בעת שהסביבה סוף סוף מאפשרת ואף מעודדת אותן לעשות זאת].

    אולם זו רק אנקטודה אקטואלית, הגם שלא בלתי חשובה, כי הכותבת הזאת, למרות חילוקי הדעות בינינו, גרמה לי בעת ההפוגה שלקחתי מן הקפה, להתייחס לכותבים קצת אחרת, בעיקר הודות ליכולת הכתיבה והניתוח שלה, ובעקבותיו גם לשינוי דפוסי הדיון בפוסט, או התגובות, שמרביתן ענייניות ונעדרות חנופה מחניקה שמציפה את הפוסטים הדביקים של חלק בלתי מבוטל של הקולגות שלה.

    אולם כל זה הערת אגב, על מנת להכניס מימד של אקטואליה לפוסט הזה, ששוכב אצלי זמן רב בפינת ה - DESKTOP, בעקבות סיכונים אישיים וציבוריים גם יחד.

    נחזור אם כן לבל הוקס.

    ספרה הראשון, "KILLING RAGE", עוסק ביחסים בין המגדרים, ומתחיל בהצהרה של הוקס, לפיו היא "יושבת בסמוך לגבר לבן אלים שהיא משתוקקת להורגו". וזה הסיפור ברקע:

    " המניע לכך, (רצונה להרוג), הוא כתוצאה מריב על כרטיס טיסה למטוס בו הייתה מעורבת חברתה השחורה. עבור הוקס סימל הריב את תפקיד הגזענות ועליונות הגבר בחברה האמריקאית. התקרית המדוברת הייתה ויכוח על מקום ישיבה במטוס. הוקס וחברתה השתמשו בתלושים על מנת לשדרג את מקומן ממחלקת תיירים למחלקה הראשונה. אולם אירעה טעות וחברתה של הוקס קיבלה כרטיס ישיבה שגוי והושבה במחלקת תיירים. אולם היא התיישבה במושב הסמוך להוקס, ברגע שהאיש שהחזיק בכרטיס הטיסה הנכון הגיע, הוא מצא את חברתה של הוקס יושבת במקומו וביקש ממנה לקום. היא סירבה והוא ביקש מהדיילת להזיז אותה, דבר שהיא אכן עשתה. הוקס כותבת: "אני לטשתי בו מבט מלא זעם, אמרתי לו שאיני רוצה להאזין להתנצלויות הליברליות שלו, ולהתנצלותו הנשנית כי "אין זו אשמתו". צעקתי עליו שאין זו שאלה של אשמה, כי הטעות הייתה מובנת, אולם הצורה בה הוא התייחס לחברתי, (פינה אותה, מין המושב, עליו שילם את מלוא התמורה, בניגוד אליה), הייתה בלתי מתקבלת על הדעת לחלוטין, ומשקף הן גזענות והן שוביניזם." (ויקפדיה).

    הארוע הזה, שימש בסיס לספר, והוא התחיל להכתב, בעוד בל יושבת, ליד האיש שלדעתה היה צריך לוותר על כמה אלפי דולרים, ועל הנוחות שכרוכה בישיבה במחלקה ראשונה, בשביל חברתה הפרחה, שפלשה לשם סתם כך, וזאת בגלל חובתו הגלובלית למין הנשי, ובעיקר לחלק השחור בו, על הפליתן, הכפולה בעבר, על ידי אבות אבותיו, ימך שמם ושמו גם כן.

    זו בדיוק ההתנהלות של רבות מן הפמיניסטיות בעידן הפוסט מודרני, שדוחק אותן לשולי החברה, ולא מאפשר להן להשלים את המהפכה החשובה שהתחילו  הסופרג'יסטיות, (יותר נכון גיבשו לכדי תנועה פוליטית, כי כבר באביב העמים, ב - 1848, פורסם המניפסט הראשון של נשים בארצות הברית, ובו דרישה "להכיר בזכויותיהן של נשים נשואות לקניין, לתנועה, להגנה מפני אלימות בעליהן, לגירושים, לתעסוקה במקצועות חופשיים, לחינוך ולזכות הצבעה).

    דווקא ניו זילנד הרחוקה, הייתה המדינה הראשונה שהעניקה זכות הצבעה לנשים ב - 1893, אולם עדיין ללא זכות להיבחר לפרלמנט.

    מחאת הסופרג'יסטיות כללה מהפגנות ותהלוכות וכלה בשביתות רעב, בקשירת עצמן לשערים בשלשלאות, ואף בהצתה עצמית למוות. במיוחד נודע סיפור מותה של הסופרג'יסטית אמילי דוויסון שנהרגה לאחר שהשליכה את עצמה במחאה תחת סוסו של מלך בריטניה, ג'ורג' החמישי, במהלך מרוץ  דרבי ב-1913

    אמילי, הסוס, והרוכב שלא אשמים ובכל זאת...

     

    כנ"ל.

     

    אמילי דווידסון. 

    אם המהפכה הצרפתית, והמאה שבאה בעקבותיה, הביאו לעולם את השוויון בין בני האדם, אשר בעת הזאת, התייחס לשוויון לגברים בלבד, הרי המהפכה הפמיניסטית של המחצית השנייה של המאה ה - 19, ותחילת המאה העשרים, הייתה המחצית של הסופרג'יסטיות, שהשלימו את רעיון השוויון של כל בני האדם, כולל המגדר הנשי, שלא בדיוק נחשב כאנושי במובנים רבים, בעיקר בכל הקשור ליכולות אינטלקטואליות - אתיות, עד לעת הזאת.

    ***

    לא ירדתי לבטי.

    במקום זה בעת ששכבה על גבה, אספתי את רגליה והרמתי אותן, מקופלות לצידי ראשה.

    התנוחה הזאת יוצרת משטח זיון ענק, עם החריץ באמצע, ועם קצת מזל, הקיפול המפותל שנוצר בואגינה בואך צוואר הרחם, יוצר חיכוך של הזין שלך עם הקליטוריס, שאין לו לאן לחמוק, ובכל תנועה תתחכך בו.

    החיכוך  עושה ברוב המקרים את העבודה באופן מיטבי או הכי קרוב למצב הזה, כי להגיע לביצוע מושלם בתחום הזה דומה לשאיפה להפגיש בין שני קווים מקבילים, וזה קורה רק באין סוף.

    ואמנם בטי גנחה בקולות רמים למדי, וגניחותיה כללו גם, את מה שאני קורא , הנשימה ההפוכה, שבה בת הזוג שלך, אינה מוותרת על השמעת קול, גם בעת שהיא לוקחת אוויר פנימה.

    משום מה, החלטתי, שצורת הגניחה הזאת מעידה על אוטנטיות, ואני מניח, כי לא מעט מן הקוראות יגחכו לרגע, למשמע עוד איולת גברית, שמנסה לפתור תעלומה, שלא תיפתר לעולם ועד, עד קץ הימים על בטוח, כי אם יש משו שבנות המגדר החכם יותר לא ישמיטו מידם לעולם, זה את היכולת לעשות מניפולציות עלינו, ובאמת, למה שיעשו זאת, עם כל הקלקולים שהבאנו לעולם, אנחנו הגברים והטסטוסטרון, שעד שהוא לא מתכלה לגמרי , הוא שולט בנו, כפי ששולט המהפנט, בפציינט שהיפנט, אלא שלטסטוסטרון אין גם אף טיפה של שכל.

    אם בטי גמרה או לא, כמובן יישאר גם במקרה הספציפי הזה סוג של תעלומה, כי כמו כמעט בכל הסיטואציות של בינו לבינה, גם בזו לא חסרו מניעים למניפולציה.

    בינתיים בטי יצא מחיי, בעיקר בזכות עקומת הטסטוסטרון, שאצלי לפחות, נמצאת הרבה אחרי הפיק, או השיא, שחלף ואינו עוד, אולם את מקומו תפסה התבונה, ובראיה רטרוספקטיבית, איני יודע במה הייתי בוחר, אילו הייתה אפשרות בחירה לפני 4 פרקי חיים של ארמדילו.

    ***

    ואילו לעניין שנשזר בפוסט הזה, אגב הזיון של בטי, אומר כך:

    כמו כל הרפורמות שנתלות בעצמן ומסרבות להרפות , כי יש משו מאוד ממכר בעצם השינוי, פחות בהגשמת המטרות שהוצבו בתחילתו, כך גם התנועה הפוסט פמיניסטית, ממשיכה להרעיש עולמות בקרבנו.

    במאמר מוסגר רק אומר, כי מדובר בעיקר ברעש, מיותר אמנם אבל לא ממש אפקטיבי. (ואולי זה אינו אלה  WISHFULL THINKING).

    ואנחנו הגברים, כיצד יצאנו מן המהפכה הפמיניסטית?

    על בטוח מרוטים, הרבה פחות זחוחים וגם נזקקים להשקיע בדברים שפעם היו מובנים מעליהם.

    האם זה תרם משו לייצוב היחסים בין שני המגדרים? אם נסתמך על הנתונים הסטטיסטיים של מדד הגרושים בעולם המערבי, לא כל כך.

    אולם הרמה הגלובלית עדיין פתוחה לשינוי, (מן הבחינה של מקומן של הנשים בקרב מקבלי ההחלטות בכל התחומים שקובעים ברמת המקרו).

    האם המעורבות הנשית בהתנהלות הקולקטיבית הכלל עולמית תספיק לכדי שינוי מגמות?

    ימים יגידו.

    אני יכול רק לומר, בשם עצמי בלבד, שאני מייחל שבמאה השנים הבאות, לנשים תהיה השפעה גדולה יותר על ההתנהלות בעולמנו, מאשר לנו.


    פינת הביב, או האקטואליה:

     

    חשד: "מפונה מעזה העסיק זרים 20 שעות ביממה" YNET, היום.

    ובהמשך: "היחידה הכלכלית של המשטרה עצרה את אליעזר ברט, מי שנחשב לאחת הדמויות הבולטות במאבק המפונים גוש קטיף, בחשד שעשק עובדים זרים. כך נודע ל-ynet. יחד עם ברט הובא היום (ג') לדיון בהארכת המעצר יאיר בן-שלמה, שעבד עמו".

     

     

    צילום: גדי קבלו

    אליעזר ברט.

    ועוד בהמשך, אחד הטוקבקיסטים: :

    עובדים גויים, זה בסדר  (לת)
    ותגובת המערכת: שקיות הקאה לשימוש יוםיומי, יחולקו חינם ברחבת המפגינים מול הכנסת.
    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/9/09 00:17:


      גם זה; טוב מאוד. אבל יותר מידי בשבילי לערב אחד.

      אסתפק בלהעיר שלדעתי הבעיה והקלקול נובעים מהתכחשות לאותו שוני מובנה בין נשים לגברים וכפועל יוצא התעקשותן של חלק מהנשים לאמץ דפוסי התנהגות גבריים מבלי רצון ויכולת לשלם את המחיר; אחד מהם הוא לזיין. על כל המשמעויות של המושג הזה - 'לזיין'.

      ושלא יובן לא נכון; אני פמיניסטית; ושום נערה שמתעמקת בלימודי מגדר לא תוכל לקחת זאת ממני; כי לגיל אכן יש גם יתרונות.

        27/7/09 23:38:

      צטט: lexis 2009-07-27 22:44:19

      שלום :)

       

      נשלחתי הנה, ע"י מי מרעיך שלא נחשוף את שמו מפאת הסירסור הבוטה, לפוסט האחרון שלך. אותו לא הצלחתי לצלוח חרף מאמצים כנים, אבל הנה נכנסתי לפוסט הזה וגיליתי עולם ומלואו!

       

      אז רק כמה נקודות, למרות הפיתוי העז להוסיף ולהרחיב, פיתוי שהולך ומתגבר נוכח הלשון המליצית בה הנך נוקט דרך קבע והיא, אויה, מדבקת, כמודגם לעיל ולהלן. 

       

      טוב, תתרכזי.

       

      נקודות.

       

      1. אף כי רבים אוהבים לשנוא את הפמיניסטיות, עובדה פשוטה היא שמדובר בתנועה החברתית המשפיעה ביותר בעולם החברתי בשלושים השנים האחרונות. אולי לכן רבים אוהבים לשנוא. 

      2. התנועה הפמיניסטית מורכבת מכל כך הרבה פלגים, שלא זו בלבד שכשאת אומרת "אני פמיניסטית" סביר להניח שתאלצי להתכתש עם פמיניסטיות אחרות, אלא גם את עצמך עלולה למצוא בעיה להגדיר יפה מה לעזאזל את רוצה.

      3. אבל לטעמי, אין שום בעיה בכך. חלק מהיופי של הפמיניזם הוא בנסיון לתת זכות הגדרה עצמית לסוגים שונים ככל האפשר של פמיניזם. 

      4. מאידך גיסא, אמרתי לא פעם שאחת הבעיות החמורות של פמיניזם, בהיותו לעתים תוצר של זעם, דיכוי וכיו"ב - היא בכך שהוא לא  יודע לעשות אתנחתא פה ושם לצחוק על עצמו. פעם כתבתי פוסט כזה, באמת בהומור, וקיבלתי תגובות בוטות מפמיניסטיות נעלבות. חפיף.

      5. בין היתר, הקישור הזה בין פמיניזם למיניות, שעשית פה ברמה גבוהה של הומור, הוא כל כך טעון, ובעייתי, ודורש הבהרות, שלא פלא שאנשים רבים מתבלבלים. לגישתי, החוזרת ונשנית אגב, אין כל סתירה בין פמיניזם לבין ביטויי מיניות בוטים או אחרים. בעולם אוטופי, אשה תוכל להגדיר לא רק את עצמה מחדש אלא גם את המיניות שלה בשחרור מלא מסטיגמות וכו'.

      6. בטי בופ היא לא הדוגמה הנשית המצויירת הראשונה שהייתי חושבת עליה בהקשר סקסי. אני הייתי מעדיפה את ג'סיקה ראביט, שאמרה כידוע, "אני לא באמת רעה, אני רק מצויירת כך".

      7. וקצת קשה היה לי לקרוא את כל ה"בתי" במקום "בטי". אדיפאלי משהו.

      8.  תודה על הפירגון. בלי להכנס לדביקויות ובלי לפגוע בזכויות, כמובן. 

       

      שלום.

      תודה על התגובה המאוחרת. (מענין, גם אני נפלתי על הפוסט שלך בעת שהקולגות ישבו עליו שבעה, אלא שאצלי היא מתחילה בשלב הרבה יותר מוקדם, כפי שגילית אני מניח).

       

      (בפוסט העוקב אפילו למות בכבוד, לא זכיתי).

       

      וזה מזכיר לי את המרטירדם של לורקה, אולי בגלל האסוציציה המיותרת למוות, שבשלב מסוים בחיים, היא נחזת הרואית.

       

      רק סייג אחד לתגובה שלך, למה "שלום", כאילו לאשר את האובססיה שלי למוות?

       

       

       

        27/7/09 22:44:

      שלום :)

       

      נשלחתי הנה, ע"י מי מרעיך שלא נחשוף את שמו מפאת הסירסור הבוטה, לפוסט האחרון שלך. אותו לא הצלחתי לצלוח חרף מאמצים כנים, אבל הנה נכנסתי לפוסט הזה וגיליתי עולם ומלואו!

       

      אז רק כמה נקודות, למרות הפיתוי העז להוסיף ולהרחיב, פיתוי שהולך ומתגבר נוכח הלשון המליצית בה הנך נוקט דרך קבע והיא, אויה, מדבקת, כמודגם לעיל ולהלן. 

       

      טוב, תתרכזי.

       

      נקודות.

       

      1. אף כי רבים אוהבים לשנוא את הפמיניסטיות, עובדה פשוטה היא שמדובר בתנועה החברתית המשפיעה ביותר בעולם החברתי בשלושים השנים האחרונות. אולי לכן רבים אוהבים לשנוא. 

      2. התנועה הפמיניסטית מורכבת מכל כך הרבה פלגים, שלא זו בלבד שכשאת אומרת "אני פמיניסטית" סביר להניח שתאלצי להתכתש עם פמיניסטיות אחרות, אלא גם את עצמך עלולה למצוא בעיה להגדיר יפה מה לעזאזל את רוצה.

      3. אבל לטעמי, אין שום בעיה בכך. חלק מהיופי של הפמיניזם הוא בנסיון לתת זכות הגדרה עצמית לסוגים שונים ככל האפשר של פמיניזם. 

      4. מאידך גיסא, אמרתי לא פעם שאחת הבעיות החמורות של פמיניזם, בהיותו לעתים תוצר של זעם, דיכוי וכיו"ב - היא בכך שהוא לא  יודע לעשות אתנחתא פה ושם לצחוק על עצמו. פעם כתבתי פוסט כזה, באמת בהומור, וקיבלתי תגובות בוטות מפמיניסטיות נעלבות. חפיף.

      5. בין היתר, הקישור הזה בין פמיניזם למיניות, שעשית פה ברמה גבוהה של הומור, הוא כל כך טעון, ובעייתי, ודורש הבהרות, שלא פלא שאנשים רבים מתבלבלים. לגישתי, החוזרת ונשנית אגב, אין כל סתירה בין פמיניזם לבין ביטויי מיניות בוטים או אחרים. בעולם אוטופי, אשה תוכל להגדיר לא רק את עצמה מחדש אלא גם את המיניות שלה בשחרור מלא מסטיגמות וכו'.

      6. בטי בופ היא לא הדוגמה הנשית המצויירת הראשונה שהייתי חושבת עליה בהקשר סקסי. אני הייתי מעדיפה את ג'סיקה ראביט, שאמרה כידוע, "אני לא באמת רעה, אני רק מצויירת כך".

      7. וקצת קשה היה לי לקרוא את כל ה"בתי" במקום "בטי". אדיפאלי משהו.

      8.  תודה על הפירגון. בלי להכנס לדביקויות ובלי לפגוע בזכויות, כמובן. 

       

      שלום.

        25/7/09 14:01:

       

      צטט: נוכלת 2009-07-25 11:23:37

      צטט: מיא 2009-07-21 22:39:27

      הנשים עצמם נסוגו מהפמיניזם שגבה מהם מחיר לא קל וכך מוצאות את עצמן כיום נשים פמיניסטיות לוחמות, לצד המלחמה בממסד, בעיקר בנשים אחרות, ולא בגברים. הפמיניזם אולי שחרר דווקא גברים מחלוקת התפקידים הנוקשה שהכבידה גם עליהם. היום אנחנו בתקופה של בלבול גדול. פוסט פמיניזם הוא בעצם לומר שיש שוני מובנה בין נשים וגברים ויש לכבד אותו ולפעול לפיו - אבל מה הוא מכתיב, זה עוד לא ברור. ודאי שלא אי שוויון מובנה וחוקי. 

       

      אני אישה, ולא נסוגתי מכלום.

      החוויה הנשית היומיומית מעידה שהמהפך עדיין לא הושלם. השוויון עוד לא כאן.

       

      אם יש דבר שקשה לי איתו, זה נשים משכילות, חכמות, מוצלחות, שטוענות בתוקף שהן "לא פמיניסטיות", והנטיה להאשים את הפמינסטיות עצמן בהתנגדות הזו, נראית לי כמו התחמקות קלת דעת מלדון בנושא בצורה מקיפה.

       

      לפני כמה זמן היה יריד "מתלבשות", שהכנסותיו קודש לתרומה לנפגעות תקיפה מינית. ביריד המתנדבים והמתנדבות לבשו חולצה שחורה, ועליה כיתוב בוורוד, ממוקם בחזה: "כך נראית פמיניסטית", ו"כך נראה פמיניסט".

       

      זו הפעם הראשונה שלא חשתי שלא בנוח, כשגברים נעצו לי מבטים בחזה.

       

      האם שוויון הוא חזות הכל?

       

      איפה יש שוויון בעולם האמיתי, המציאות, שבה אנחנו מעבירים את היום יוםשלנו.

       

      אולי בסוף האולטימטיבי, שממתין, בשוויון, (נונשלנטי), לכולנו.

       

      האם בעולם השוויוני שלך, מגיע שוויון גם בחלוקת הפוטנציאל שהגנטיק המכתיבה במידה שונה ויחודית לכל אחד מאתנו, מיום שבו נולדנו?

       

      האם אני כמוך ואת כמוני, כנקודת מוצא מגדרית, האם אנחנו צריכים להיות שווים, או שמה הייחוד שלך ושלי, שווים יותר משני אקסמפלרים זהים בכורך ולא מצורך,כי לכך כוונו אותנו.

       

      תבדקי פעם היכן הצורך באקשן נגמר, ומתחילה הפעילות הפונקציונאלית, אשר בסופה יש מישו, זולת, שגם נהנה ממנה?

      הפוסט פמיניזם הפך את החיזור האנושי, שהוא נגזרת פונקציונאלית שלחיינו, בסביבה שהיא עדיין לא נשלטת לגמרי על ידינו, לסיוט מוחלט עבור מחצית מאתנו.

       

      אותו שלב מופלא, שטובי האמנים שפכו עליו טונות של מילים וצבע, הופך עכשיו ליסודות בעברה פלילית ששופטים חסרי רגישות ובינה דנים בה.

       

       

        25/7/09 13:57:

      צטט: י.ג.מ 2009-07-25 12:47:54

      נהנתי מאוד, על אף שהכתיבה מסורבלת לטעמי מידי פעם. 

       

       

       

       

      אני כותב מסורבל, לפעמים זה מרצון, לפעמים זה לא.

       

      העיקר שנהנת. 

        25/7/09 12:47:

      נהנתי מאוד, על אף שהכתיבה מסורבלת לטעמי מידי פעם. 

       

       

        25/7/09 11:23:

      צטט: מיא 2009-07-21 22:39:27

      הנשים עצמם נסוגו מהפמיניזם שגבה מהם מחיר לא קל וכך מוצאות את עצמן כיום נשים פמיניסטיות לוחמות, לצד המלחמה בממסד, בעיקר בנשים אחרות, ולא בגברים. הפמיניזם אולי שחרר דווקא גברים מחלוקת התפקידים הנוקשה שהכבידה גם עליהם. היום אנחנו בתקופה של בלבול גדול. פוסט פמיניזם הוא בעצם לומר שיש שוני מובנה בין נשים וגברים ויש לכבד אותו ולפעול לפיו - אבל מה הוא מכתיב, זה עוד לא ברור. ודאי שלא אי שוויון מובנה וחוקי. 

       

      אני אישה, ולא נסוגתי מכלום.

      החוויה הנשית היומיומית מעידה שהמהפך עדיין לא הושלם. השוויון עוד לא כאן.

       

      אם יש דבר שקשה לי איתו, זה נשים משכילות, חכמות, מוצלחות, שטוענות בתוקף שהן "לא פמיניסטיות", והנטיה להאשים את הפמינסטיות עצמן בהתנגדות הזו, נראית לי כמו התחמקות קלת דעת מלדון בנושא בצורה מקיפה.

       

      לפני כמה זמן היה יריד "מתלבשות", שהכנסותיו קודש לתרומה לנפגעות תקיפה מינית. ביריד המתנדבים והמתנדבות לבשו חולצה שחורה, ועליה כיתוב בוורוד, ממוקם בחזה: "כך נראית פמיניסטית", ו"כך נראה פמיניסט".

       

      זו הפעם הראשונה שלא חשתי שלא בנוח, כשגברים נעצו לי מבטים בחזה.

        24/7/09 00:21:

      צטט: וורי 2009-07-24 00:10:37


      מי זאת בטי?

       

      התמונה הגדולה בהתחלה, וורי.

        24/7/09 00:10:

      מי זאת בטי?
        23/7/09 13:19:

      צטט: נעמית 2009-07-23 12:46:59

      צטט: ערסאל 2009-07-23 11:40:07

      צטט: נעמית 2009-07-23 11:29:23


      לא קונה את ההצהרות של נשים, או גברים, שמצהירים שהם משתמשים בנשים, או גברים

      בדרך כלל מי שבאמת משתמש, מנצל, הוא לא זה שמצהיר, וגם זה שמצהיר זה בא ממקום

      של לנסות לספר לעצמו סיפורים. ככה אני חושבת.

      וכן, נכון, אין לכם דרך לדעת אם אנחנו גומרות, באמת גומרות. אבל מה, מענין לקרוא את נקודת המבט

      הגברית, כשהאישה היא המשהו המאיים. המסוכן.

      אגב, כתבת אצלי בפוסט שאין מה לכתוב על איבר המין הנשי, בניגוד לזה הגברי, והנה הצלחת, ואפילו בצורה

      מאוד מרתקת :)

       

      הכתיבה כאן מתארת התנהלות סביב, ולא כתיבה על, כי בשני היו נגמרים המילים בשורה השניה, או שהיית נשמע מה זה פתטי

      זה משהו שמסקרן, להיכנס לגוף של גבר ולחוות מה הוא מרגיש עם אישה, משהו שלעולם לא אדע, אני מניחה. משום כך אולי כל מה שהייתי כותבת אני על הנושא מזווית הראיה שלי, שונה ממה שהיית כותב אתה.

       

      אולם הסינטזה בין שני הכיתובים, יכל להיות המדריך האולטימטיבי.

        23/7/09 12:46:

      צטט: ערסאל 2009-07-23 11:40:07

      צטט: נעמית 2009-07-23 11:29:23


      לא קונה את ההצהרות של נשים, או גברים, שמצהירים שהם משתמשים בנשים, או גברים

      בדרך כלל מי שבאמת משתמש, מנצל, הוא לא זה שמצהיר, וגם זה שמצהיר זה בא ממקום

      של לנסות לספר לעצמו סיפורים. ככה אני חושבת.

      וכן, נכון, אין לכם דרך לדעת אם אנחנו גומרות, באמת גומרות. אבל מה, מענין לקרוא את נקודת המבט

      הגברית, כשהאישה היא המשהו המאיים. המסוכן.

      אגב, כתבת אצלי בפוסט שאין מה לכתוב על איבר המין הנשי, בניגוד לזה הגברי, והנה הצלחת, ואפילו בצורה

      מאוד מרתקת :)

       

      הכתיבה כאן מתארת התנהלות סביב, ולא כתיבה על, כי בשני היו נגמרים המילים בשורה השניה, או שהיית נשמע מה זה פתטי

      זה משהו שמסקרן, להיכנס לגוף של גבר ולחוות מה הוא מרגיש עם אישה, משהו שלעולם לא אדע, אני מניחה. משום כך אולי כל מה שהייתי כותבת אני על הנושא מזווית הראיה שלי, שונה ממה שהיית כותב אתה.
        23/7/09 11:40:

      צטט: נעמית 2009-07-23 11:29:23


      לא קונה את ההצהרות של נשים, או גברים, שמצהירים שהם משתמשים בנשים, או גברים

      בדרך כלל מי שבאמת משתמש, מנצל, הוא לא זה שמצהיר, וגם זה שמצהיר זה בא ממקום

      של לנסות לספר לעצמו סיפורים. ככה אני חושבת.

      וכן, נכון, אין לכם דרך לדעת אם אנחנו גומרות, באמת גומרות. אבל מה, מענין לקרוא את נקודת המבט

      הגברית, כשהאישה היא המשהו המאיים. המסוכן.

      אגב, כתבת אצלי בפוסט שאין מה לכתוב על איבר המין הנשי, בניגוד לזה הגברי, והנה הצלחת, ואפילו בצורה

      מאוד מרתקת :)

       

      הכתיבה כאן מתארת התנהלות סביב, ולא כתיבה על, כי בשני היו נגמרים המילים בשורה השניה, או שהיית נשמע מה זה פתטי.

        23/7/09 11:29:


      לא קונה את ההצהרות של נשים, או גברים, שמצהירים שהם משתמשים בנשים, או גברים

      בדרך כלל מי שבאמת משתמש, מנצל, הוא לא זה שמצהיר, וגם זה שמצהיר זה בא ממקום

      של לנסות לספר לעצמו סיפורים. ככה אני חושבת.

      וכן, נכון, אין לכם דרך לדעת אם אנחנו גומרות, באמת גומרות. אבל מה, מענין לקרוא את נקודת המבט

      הגברית, כשהאישה היא המשהו המאיים. המסוכן.

      אגב, כתבת אצלי בפוסט שאין מה לכתוב על איבר המין הנשי, בניגוד לזה הגברי, והנה הצלחת, ואפילו בצורה

      מאוד מרתקת :)

        21/7/09 23:46:

      צטט: מיא 2009-07-21 22:39:27

      הנשים עצמם נסוגו מהפמיניזם שגבה מהם מחיר לא קל וכך מוצאות את עצמן כיום נשים פמיניסטיות לוחמות, לצד המלחמה בממסד, בעיקר בנשים אחרות, ולא בגברים. הפמיניזם אולי שחרר דווקא גברים מחלוקת התפקידים הנוקשה שהכבידה גם עליהם. היום אנחנו בתקופה של בלבול גדול. פוסט פמיניזם הוא בעצם לומר שיש שוני מובנה בין נשים וגברים ויש לכבד אותו ולפעול לפיו - אבל מה הוא מכתיב, זה עוד לא ברור. ודאי שלא אי שוויון מובנה וחוקי. 

       

      "שיש שוני מובנה בין נשים וגברים ויש לכבד אותו ", זה אולי מה שהפמיניזם השפוי מכיר בו, אבל אני לגמרי לא בטוח שהנוסך הזה מקובל על הרוב האקטיבי של התנועה הפמיניסטית.

       

      מספיק לקרוא את הפוסטים של לא מעט נשים בקפה או בבלוגיה בכלל, כדי להבין, שהקביע הזאת אינה אכסיומה.

       

      ולגבי המחיר, אני בהחלט מסכים איתך, והוא עדין משולם והוא אמנם גבוה.

       

       

       

        21/7/09 22:39:
      הנשים עצמם נסוגו מהפמיניזם שגבה מהם מחיר לא קל וכך מוצאות את עצמן כיום נשים פמיניסטיות לוחמות, לצד המלחמה בממסד, בעיקר בנשים אחרות, ולא בגברים. הפמיניזם אולי שחרר דווקא גברים מחלוקת התפקידים הנוקשה שהכבידה גם עליהם. היום אנחנו בתקופה של בלבול גדול. פוסט פמיניזם הוא בעצם לומר שיש שוני מובנה בין נשים וגברים ויש לכבד אותו ולפעול לפיו - אבל מה הוא מכתיב, זה עוד לא ברור. ודאי שלא אי שוויון מובנה וחוקי. 
        21/7/09 20:38:

      צטט: ערסאל 2009-07-21 18:51:48

      צטט: Guinevere 2009-07-21 18:10:48

      בהחלט משובח. אגב, לא יודעת אם זה נוהג אצלך, אבל טרם נתקלתי באדם שעשה שימוש כה רב באותה חיה לא ממש מוכרת או נפוצה בארצנו. והנה יצאתי ממך שאני יודעת גם עליה עוד פרטים מספר.

       

       

      לאיזה חיה מוזרה ונדירה את מתכוונת, כי המקום הזה מכיל יותר משניים?

       

      ואת בהחלט, תמיד תמיד, מוזמנת.

       

      הכוונה לארמדילו.

      לא הייצור הנפוץ ביותר בארצנו. גם לא הפופולארי או המוכר.

      ותודה.

        21/7/09 18:51:

      צטט: Guinevere 2009-07-21 18:10:48

      בהחלט משובח. אגב, לא יודעת אם זה נוהג אצלך, אבל טרם נתקלתי באדם שעשה שימוש כה רב באותה חיה לא ממש מוכרת או נפוצה בארצנו. והנה יצאתי ממך שאני יודעת גם עליה עוד פרטים מספר.

       

       

      לאיזה חיה מוזרה ונדירה את מתכוונת, כי המקום הזה מכיל יותר משניים?

       

      ואת בהחלט, תמיד תמיד, מוזמנת.

        21/7/09 18:10:
      בהחלט משובח. אגב, לא יודעת אם זה נוהג אצלך, אבל טרם נתקלתי באדם שעשה שימוש כה רב באותה חיה לא ממש מוכרת או נפוצה בארצנו. והנה יצאתי ממך שאני יודעת גם עליה עוד פרטים מספר.
        21/7/09 16:11:

      צטט: תוהו ובוהו 2009-07-21 15:24:05

      לפוסט שלך אתייחס מאוחר יותר, כי פטור בלא כלום הרי אי אפשר, אבל בנתיים מה אתה רוצה מברט ?

      25 שנה המדינה מאפשרת לו לנצל עובדים זרים מעזה ואז פתאום לוקחים לו אותם, מה חשבת, שגם את ההרגלים הישנים והטובים אפשר לקחת בכזאת קלות ?

       

       

      אני לא יכול להתאפק מידי פעם, זה מתפקשש לי. 

       

        21/7/09 15:24:

      לפוסט שלך אתייחס מאוחר יותר, כי פטור בלא כלום הרי אי אפשר, אבל בנתיים מה אתה רוצה מברט ?

      25 שנה המדינה מאפשרת לו לנצל עובדים זרים מעזה ואז פתאום לוקחים לו אותם, מה חשבת, שגם את ההרגלים הישנים והטובים אפשר לקחת בכזאת קלות ?

      ארכיון

      פרופיל

      ערסאל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין