כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של mikelda

    עוסק בענייני חינוך, יזמות, שיפור מצב החינוך, הצעות חדשות. מה צריך לעשות ועדיין לא נעשה בתחום החינוך. רפורמות בחינוך לא מצליחות אצלנו לכן צריך להתמקד בשינויים קטנים ושיטתיים.

    0

    שעת ההוראה, דרך להבנת ניהול מערכת החינוך

    8 תגובות   יום שלישי, 21/7/09, 17:15

     

     

    מהי שעת ההוראה. מבחינה כלכלית שעת ההוראה היא השעה היקרה ביותר במערכת החינוך.

    מבחינה פדגוגית היא זמן איכות כאשר המורה נמצא במחיצה אחת עם תלמידיו ומלמד.

    ניתן לראות דרך השימוש בשעת ההוראה את ההתנהלות לקויה של בית הספר .

    שעת ההוראה היא הבסיס התקציבי לתגמול המורים בבית הספר והיא משמשת דרך לכָמֶת את עבודתם של המורים.

    • היקף משרת המורה. בבית הספר היסודי הוא 30 שעות שבועיות (ש"ש), ובבתי הספר הפועלים בהתאם ל"אופק חדש" 36 ש"ש, בחטיבת הביניים ובתיכונים היקף משרתו של המורה הוא 24 ש"ש, היקף משרתם של מורות ומורים במכללות הוא בין 17 -21 ש"ש.
    • שכרו הבסיסי של המורה הוא חיבור מספר שעות ההוראה ומספר שנות הוותק שלו. השכר הבסיסי הוא הנתון הקובע את שיעורם של שאר מרכיבי השכר.
    •  גמולים, זהו ביטוי לא נכון, משום שהכוונה היא לתפקידים השונים של המורה כמו גמול חינוך, גמול מקצוע, גמול ריכוז, גמול בגרות, גמול ביטחון, גמול ייעוץ, גמול ניהול ועוד גמולים שונים. חלק מהגמולים הם תוספת אחוזית, חלק הם תוספת שעות ( שעות הוראה) וחלק הם גם וגם.

    תוצר לוואי הוא שתג המחיר לכל פעילות אינו קשור לתפקיד אלא לשכר הבסיס של ממלא התפקיד, המשמעות היא שכר שונה על עבודה זהה. מורה בעל ותק מקבל ערך גמול שונה ממורה צעיר, מורה גבר מקבל ערך גמול שונה ממורה אישה .

    • השתלמויות הן תוספת שכר הנובעות מתהליך הלמידה וההתמקצעות האישית של המורה, והיא מהווה אחוז מסוים מהשכר הבסיסי האישי ( ערך ההשתלמות שונה בהתאם לנתוני הבסיס) של המורה.

    אפשר להמשיך ולתאר את ערכה והשפעותיה של  שעת ההוראה. 

    אני מעלה את שעת ההוראה כדי לתאר כיצד מנוהל הארגון הבית ספרי באופן קונפורמיסטי, כדי להימנע ממחלוקות עם המורים, עם ארגוני המורים ועם ההורים. ניהול בית הספר החליט לא להתעסק בצד הכלכלי, הרי בהגדרתו הוא ארגון מלכ"ר ( ארגון ללא כוונות ריווח) ולצמצם את העיסוק בכסף ובשכר, אבל ניהול בית הספר בשנים האחרונות מתמקד דווקא בניהול בית הספר כארגון כלכלי ופחות חינוכי.

    תוכנית העבודה של בית הספר כוללת פעילויות רבות מאוד, חלק מהפעילויות מתקיימות בבית הספר וחלק מחוץ לבית הספר. המורים שהם המשאב העיקרי של בית הספר מהווים כוח עבודה למגוון הפעילויות: לימוד, חינוך, יציאה להצגות, ליווי טיולים, מסיבות, ערבי הורים, מפגשים, שמירה בהפסקות ועוד.

    אפשר להבין ששעת ההוראה היא הבסיס לכל חישובי השכר והתגמול של המורים העושים במלאכות.

    למה ?

    כדי לבצע את תוכנית העבודה באופן יעיל, אפקטיבי וכלכלי ניתן היה לחשוב על דרכים יצירתיות, למשל: האם חובה להטיל את השמירה בהפסקות על המורים היוצאים ל 5 -15 דקות הפסקה בין שיעור לשיעור. האם לא זול יותר להעסיק איש אבטחה ?

    האם לכל פעילות מחוץ לבית הספר צריך מורים מלווים, האם אי אפשר לחסוך בכוח מורים (הוראות משרד החינוך כיום מחייבות שני מלווים לכל אוטובוס) ?

    אולי הגיע הזמן, שבכל בית ספר או בכמה בתי ספר ברשות מקומית יהיה ניהול אדמיניסטרטיבי מרכזי וכולל. אם דרך זו טובה לאקדמיה למה לא להחיל אותה גם על מערכת החינוך הציבורית ?

    כך המורים יעסקו בחינוך ולימוד, כך הנהלת בית הספר תשוב לעסוק בניהול פדגוגי ופחות ניהול ארגוני - כלכלי. פעם מנהל בית הספר היה מורה של מורים. היום מנהל בית הספר הוא מנהל עיסקי. כיום מנהל בית הספר עסוק בחלק ניכר מזמנו בחיפוש יוזמות חינוכיות, חיפוש תורמים, פיתוח תוכניות של בעלי עניין שונים. במציאות הזו אין הנהגה מקומית, שתוביל את בית הספר לקביעת מטרות וניהול בית ספר כמוסד חינוכי.

    עצוב מאוד שמפקחי בתי הספר ופקידי החינוך בוחרים מנהלים בהתאם ליכולת של מנהלים ליצור יוזמות חינוכיות.

    השאיפה להפוך את בית הספר לעסק יצרה מצב שהארגון הבית ספרי אינו פועל כבית ספר מצד אחד ואינו פועל כארגון עיסקי מצד שני.

    שעת ההוראה היא השעה היקרה ביותר במערכת החינוך, האם לא הגיע הזמן לחשוב באופן יצירתי כיצד להשתמש בה, בשעת ההוראה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/7/09 20:24:

      לחשוב?

      תמיד טוב וחשוב לחשוב.

      עכשיו צריך לעשות.

      אם יכולתי הייתי אני מושיב.

      צריך לבקש ממרכז הכוח לפרוע את הצ'ק:

      זה שאמר שהחינוך בראש מעייניו, ויש לו את הכוח להושיב את הגורמים הללו, הוא צריך לעשות ולא לדבר ואפילו רצוי שה ו א  לא יחשוב.

      מה אתה מציע לעשות? (חוץ מלחשוב שזה תמיד טוב, אבל לא מספיק....)

      צטט: shabat shalom 2009-07-25 11:32:38

      צטט: aריק 2009-07-24 13:09:22


      כמי שיושב שנה אחר שנה על מדוכת שמיכת התקציב הבלתי אפשרית - היקף משרה מול תקציב ביה"ס, ומנסה יחד עם מנהל/ת ביה"ס ללהטט בין הדרישות השונות, אתה צודק.

      שום ענין פדגוגי אמיתי, רק משרות ומילוי שעות למורה כדי לעמוד בתנאי החוזה אתו, כלומר אם לא נערכו קיצוצים, המבוססים על תחזית עתידית ולא על מציאות קונקרטית ומדידה.

      ברררררררר

       

      יהא הכיוון אשר יהא, ברור שמישהו חייב להושיב ביחד את משרד החינוך, ארגוןהמורים, ומשרד האוצר, ולא לתת להם לצאת עד שיצא עשן לבן (אחרת תצא אש שתשרוף קודם כל את החינוך הממלכתי  בישראל).

       

       

      מי הוא המישהו הזה.

       

      אנחנו,  כאן וברשתות חברתיות נוספות, מעלים דיונים בלוגים המעלים את החינוך על סדר היום הציבורי, אבל עדיין לא הגענו ל"מסה קריטית" שתוביל לביצוע.

      אני מרגיש שיש מוטיבציה של אנשים רבים לחשוב ולפעול לשינוי, ואפילו יש התקדמות במודעות הציבורית.

       

      צריך לחשוב יחד איך להוביל את התהליכים התיאורטיים והחברתים לביצוע .

        25/7/09 11:32:

      צטט: aריק 2009-07-24 13:09:22


      כמי שיושב שנה אחר שנה על מדוכת שמיכת התקציב הבלתי אפשרית - היקף משרה מול תקציב ביה"ס, ומנסה יחד עם מנהל/ת ביה"ס ללהטט בין הדרישות השונות, אתה צודק.

      שום ענין פדגוגי אמיתי, רק משרות ומילוי שעות למורה כדי לעמוד בתנאי החוזה אתו, כלומר אם לא נערכו קיצוצים, המבוססים על תחזית עתידית ולא על מציאות קונקרטית ומדידה.

      ברררררררר

       

      יהא הכיוון אשר יהא, ברור שמישהו חייב להושיב ביחד את משרד החינוך, ארגוןהמורים, ומשרד האוצר, ולא לתת להם לצאת עד שיצא עשן לבן (אחרת תצא אש שתשרוף קודם כל את החינוך הממלכתי  בישראל).

        24/7/09 13:09:


      כמי שיושב שנה אחר שנה על מדוכת שמיכת התקציב הבלתי אפשרית - היקף משרה מול תקציב ביה"ס, ומנסה יחד עם מנהל/ת ביה"ס ללהטט בין הדרישות השונות, אתה צודק.

      שום ענין פדגוגי אמיתי, רק משרות ומילוי שעות למורה כדי לעמוד בתנאי החוזה אתו, כלומר אם לא נערכו קיצוצים, המבוססים על תחזית עתידית ולא על מציאות קונקרטית ומדידה.

      ברררררררר

      צטט: shabat shalom 2009-07-22 21:03:23


      מכאל ידידי.

      נראה לי שקשרת שני דברים שאינם קשורים זה לזה.

      מנמהל טוב (סליחה מנהל מצוין) חייב להיות מנהיג שיודע להניע את המורים והעובדים בתוך ביה"ס ויודע לרתום את המערכות שמחוץ לביה"ס לטובת ביה"ס.

      זה חייב להיות בכל התחומים: יוזמות פדגוגיות יעילות ומכוונות מטרה, ניהול יעיל של כספים ותקציבים, קביעת יעדים ומטרות ודרכי עבודה שיגשימו אותן ועוד ועוד מגוון שלם של עיסוקים שברובם נעשים ע"י אחרים והוא רק דואג שביה"ס יתקדם.

      זה  באופן שטחי תחום עבודת המנהל. נכון שמי שבוחר מנהלים לביתי"הס  בוחר אותם לפי הדגשים שלא מתאימים בד"כ, אבל בוא נעזוב את זה כרגע.

      אני חושב שנושא השעות שציינת (ובאמת, כמו שכתבת את זה , זה נשמע קצת  קטנוני) הוא אחד מהרעות החולות של החינוך בישראל. אני מדבר, אכן, מהצד של איש מנהל וארגון, אבל לפני  כ15 שנה (נדמה לי) שמעתי על הרעיון של רן ארז בשם "עוז לתמורה". הרעיון שלו  הוא פשוט וגאוני ועשוי לפתור כמעט את כל חוליי ביתי הספר.

      הוא התבסס על הרעיון שאומר: מורה בביה"ס איננו מרצה. ביה"ס מחייב תפקידים רבים מאד. מצד שני כולם זורקים בוץ במורים שעובדים "רק 24 שעטות בשבוע".

      הרעיון שלו אומר:  o k כל המורים יעבדו כמו כל עובד שכיר במדינה. כל המורים יעבדו 42.5 שעות בשבוע אבל - רק בביה"ס. ישבו ילמדו ישוחחו יכינו  יפגשו ישתלמו  whatever אבל רק במסגרת ה 8 שעות ביום. יצטרכו יותר - יקבלו שעות נוספות.

      הרעיון הזה, לעניות דעתי הוא מבריק משום שאז יוכלו המורים לעשות כל מה שצריך כדי ללמד טוב יותר, להתמסר למוסד לתלמידים להורים וכו'.

      צריך מהפכה בתחום תפיסת מבנה העבודה של המורה ואז תראה איך דברים מאד אלמנטריים - מסתדרים. 

       

      שבת שלום,

      אני מודה שההתייחסות לשעות היא קטנונית. אבל זו רק דוגמה.

       

      בנוגע לניהול ביה"ס המנהל צריך להיות מורה מוערך על  ידי צוותי ההוראה כדי שידע לנווט את בית הספר למימוש יעדיו.

      מנהל שהוא מורה של המורים יכול לדרוש שינויים שיתקבלו על ידי הצוות בהרתמות ובגישה חיובית.

       

      בשנים האחרונות נדרשות ממנהלים יכולות כלכליות, והתפיסה השלטת היא, שמורים שהשתלמו בניהול יצליחו לנהל את ביה"ס כעסק כלכלי.

       

      בנוגע לעוז ותמורה רבים מסיכימים שהתוכנית הייתה משפרת מאוד את התנהלות ביה"ס,את עבודת המורים, את השכר, את ההישגים של התלמידים ומחזקת מערכת יחסים טובה בין מורים, הורים ותלמידים. יתכן ששינוי מבנה העבודה יביא מזור למערכת החבוטה הזו.

       

      הבעייה היא, שלא המורים ולא המנהלים ואפילו לא משרד החינוך הם הקובעים. מי שקובע הוא השלטון, ברגע שהנושא מגיע לתוספת תקציב הנושא נעצר. המדינה אינה מוכנה להשקיע כסף חדש, רק העברות, או מימון על ידי צמצום, עיין ערך ועדת דוברת.

        22/7/09 21:03:


      מכאל ידידי.

      נראה לי שקשרת שני דברים שאינם קשורים זה לזה.

      מנמהל טוב (סליחה מנהל מצוין) חייב להיות מנהיג שיודע להניע את המורים והעובדים בתוך ביה"ס ויודע לרתום את המערכות שמחוץ לביה"ס לטובת ביה"ס.

      זה חייב להיות בכל התחומים: יוזמות פדגוגיות יעילות ומכוונות מטרה, ניהול יעיל של כספים ותקציבים, קביעת יעדים ומטרות ודרכי עבודה שיגשימו אותן ועוד ועוד מגוון שלם של עיסוקים שברובם נעשים ע"י אחרים והוא רק דואג שביה"ס יתקדם.

      זה  באופן שטחי תחום עבודת המנהל. נכון שמי שבוחר מנהלים לביתי"הס  בוחר אותם לפי הדגשים שלא מתאימים בד"כ, אבל בוא נעזוב את זה כרגע.

      אני חושב שנושא השעות שציינת (ובאמת, כמו שכתבת את זה , זה נשמע קצת  קטנוני) הוא אחד מהרעות החולות של החינוך בישראל. אני מדבר, אכן, מהצד של איש מנהל וארגון, אבל לפני  כ15 שנה (נדמה לי) שמעתי על הרעיון של רן ארז בשם "עוז לתמורה". הרעיון שלו  הוא פשוט וגאוני ועשוי לפתור כמעט את כל חוליי ביתי הספר.

      הוא התבסס על הרעיון שאומר: מורה בביה"ס איננו מרצה. ביה"ס מחייב תפקידים רבים מאד. מצד שני כולם זורקים בוץ במורים שעובדים "רק 24 שעטות בשבוע".

      הרעיון שלו אומר:  o k כל המורים יעבדו כמו כל עובד שכיר במדינה. כל המורים יעבדו 42.5 שעות בשבוע אבל - רק בביה"ס. ישבו ילמדו ישוחחו יכינו  יפגשו ישתלמו  whatever אבל רק במסגרת ה 8 שעות ביום. יצטרכו יותר - יקבלו שעות נוספות.

      הרעיון הזה, לעניות דעתי הוא מבריק משום שאז יוכלו המורים לעשות כל מה שצריך כדי ללמד טוב יותר, להתמסר למוסד לתלמידים להורים וכו'.

      צריך מהפכה בתחום תפיסת מבנה העבודה של המורה ואז תראה איך דברים מאד אלמנטריים - מסתדרים. 

      צטט: dinalv38 2009-07-21 18:03:14

      הייתה זו הילארי קלינטון שטבעה את המושג "it takes a viilage" כדי לגדל ילד. בימים עברו, נהנו ההורים, ובוא נודה בזאת בעיקר האמהות, מתמיכה רב דורית ומקיומה של קהילה בחינוך ובגידול הילדים שלהם.

      כשאני קוראת את מה שכתבת, אני לא יכולה שלא להצטער על האופן שבו את בוחנת את עבודת המורה ואת הצורה שבו הוא או היא מתוגמלים. אני חושבת שכולנו נסכים על כך שמורים לא מרוויחים מספיק, אבל אי אפשר לבחון כל דבר דרך השאלה כמה זה יוצא לשעה. אם כולנו היינו בודקים כמה באמת לשעה אנחנו מקבלים, היינו מזמן פורשים הביתה.

      בגלל זה אני שמחה שהילד שלי למד בבית הספר זומר ובשנה הבאה ילמד בתיכון ולדורף בכפר הירוק. הגישה שם שונה לחלוטין, מהגישה שאת מתארת. 

      קודם כל בהיבט של הקשר של המורה עם התלמיד. המורים מכירים את הילדים שלנו באופן העמוק ביותר. ולא, לא צריכים לשים מאבטח בזמן ההפסקה. כי בזמן ההפסקה המורים בוחנים את האינטרקציה בין התלמידים, דבר שהם יתקשו מאוד לזהות בזמן השיעור. דרך האינטרקציה הזאת, המורים יודעים לדווח אם משהו עובר על הילד שלי שלא שייך לגזרת הציונים.

      וכאן אני מגיעה לקשר של המורים עם ההורים, הפתיחות, הקשב, הדיאלוג והיכולת להגיע אליי כהורה ולהתריע בפני על קשיים שיש לילד שלי או לחילופין להצביע לי על כישורים מיוחדים שכדאי לטפח.

      איך מחשבים את השיחות האלה? איך מחשבים את העצות האלה? מהי התמורה ההגונה עבור ההיבטים האלה של עבודת המורה?

      אשמח לתגובתך ולתגובות הורים אחרים.

       

      ההתייחסות לשעת ההוראה היא דוגמה אחת לאחת הבעיות היותר קשות של מערכת החינוך הציבורי, והיא הניהול.

      ניהול בית ספר איבד את המשמעות החינוכית. במצ הרצוי מנהל צריך להיות מורה של מורים לא מנהל מפעל. בתי הספר הפכו למפעלים המייצרים אנשים עם תעודות.

       

      הפלגת בשבחו של החינוך בשיטת וולדורף, נראה שהיחסים בין כל באי בית הספר הם יחסים מצויינים. החינוך האלטרנטיבי מתאים יותר לבתי ספר קיבוציים, מושביים או שכונתיים.

      רוב בתי הספר בארץ לפחות בחטיבה העליונה מתנהלים כפעלים בינוניים, קרוב ל 2000 תלמידים, כ 150 מורים, אבל הניהול ...

      הניהול זו הבעיה היותר מורכבת וקשה.

        21/7/09 18:03:

      הייתה זו הילארי קלינטון שטבעה את המושג "it takes a viilage" כדי לגדל ילד. בימים עברו, נהנו ההורים, ובוא נודה בזאת בעיקר האמהות, מתמיכה רב דורית ומקיומה של קהילה בחינוך ובגידול הילדים שלהם.

      כשאני קוראת את מה שכתבת, אני לא יכולה שלא להצטער על האופן שבו את בוחנת את עבודת המורה ואת הצורה שבו הוא או היא מתוגמלים. אני חושבת שכולנו נסכים על כך שמורים לא מרוויחים מספיק, אבל אי אפשר לבחון כל דבר דרך השאלה כמה זה יוצא לשעה. אם כולנו היינו בודקים כמה באמת לשעה אנחנו מקבלים, היינו מזמן פורשים הביתה.

      בגלל זה אני שמחה שהילד שלי למד בבית הספר זומר ובשנה הבאה ילמד בתיכון ולדורף בכפר הירוק. הגישה שם שונה לחלוטין, מהגישה שאת מתארת. 

      קודם כל בהיבט של הקשר של המורה עם התלמיד. המורים מכירים את הילדים שלנו באופן העמוק ביותר. ולא, לא צריכים לשים מאבטח בזמן ההפסקה. כי בזמן ההפסקה המורים בוחנים את האינטרקציה בין התלמידים, דבר שהם יתקשו מאוד לזהות בזמן השיעור. דרך האינטרקציה הזאת, המורים יודעים לדווח אם משהו עובר על הילד שלי שלא שייך לגזרת הציונים.

      וכאן אני מגיעה לקשר של המורים עם ההורים, הפתיחות, הקשב, הדיאלוג והיכולת להגיע אליי כהורה ולהתריע בפני על קשיים שיש לילד שלי או לחילופין להצביע לי על כישורים מיוחדים שכדאי לטפח.

      איך מחשבים את השיחות האלה? איך מחשבים את העצות האלה? מהי התמורה ההגונה עבור ההיבטים האלה של עבודת המורה?

      אשמח לתגובתך ולתגובות הורים אחרים.