מילה שלי
פוסטים אחרונים
- הספורים שספרה עליזה הזברה ליואב בן חלב 29/4/15
- אם אתה צנוע משמע אתה קיים אם את צנועה את קיימת 9/5/13
- רגע עם פפראצי 31/3/13
- "סופר מן" ישנו אני מצרפת את מספר הטלפון שלו 17/3/13
- בשר,הרבה בשר, בלי פשרות ובטעם גן עדן 21/2/13
- זה לא וודו 13/2/13
ארכיון
הניכור הגותי
איך להתמודד עם פגישה ראשונה עם הבוס(או הלקוח) בתנאי סביבה קשים
הניכור הגותי נוצר באותם חדרי מנהלים ששטחם גדול במיוחד.חדרים כאלה מאובזרים בפריטים שונים המפוזרים בחדר, היוצרים את תחושת הניכור הרצויה לדייר. בדרך כלל יצוייד החדר בשולחן ענק מימדים, המביא לריחוק מכובד בין היושבים משני צדדיו. פלאי הטכנולוגיה הזרועים עליו מעדכנים את היושבים במימד הזמן, תרתי משמע. תחושת תעוקה, ועמימות, הנדרשים בחדר כזה, מושגים בדרך כלל באמצעות תאורה מכוונת: אור יציב על השולחן, תאורה כבדה ברחבי החדר. כל המכלול הזה נועד להקטין את הנכנס אל החדר גם אם מימדיו הטבעיים מרשימים בעליל. כמו הכנסיה הגותית, גם החדר הזה, נועד להאדיר אדם אחד בלבד.
דיירי החדרים בעלי המסרים המנכרים של הארכיטקטורה הגותית, תובעים מרחב קיומי מרשים כדי ליצור תחושה על טבעית, בלתי נוחה ומאיימת. שטיח סיני עתיק, אגרטל פורצלן נדיר, פסל מודרני תמונות בני המשפחה במסגרות כסף מעוטרות, הגדלה מגלומנית של תמונת מכבי תל אביב בכדור-סל בסצנה אלמותית, או בחיבוק עם הדייר, יוצקים נופך אישי מנכר. פינת ישיבה אלגנטית, לישיבות ידידותיות במיוחד, מעוצבת באוירה מחייבת.
בדרך כלל התחושה של הנכנס לראשונה לחדר מהסוג הזה היא תחושה של בחינה. המרחק שעליו לצעוד מהדלת עד השולחן, בתפאורה כל כך מאולצת, נועד לאפשר לו להרגיש את פיק הברכיים, או את המשא של גופו מפלס את דרכו בחלל הסמיך. הדרך שעושה הנכנס עד הגיעו לכסא, בדרך כלל אחד משלושה, הזרועים באדישות מאיימת לצד השולחן, מלווה על ידי דייר החדר במבטים, המשתלבים להפליא באוירת החדר כולו.
לדוגמה, מבט קצר ומרפרף, על גבול הביטול הקיומי,של דייר החדר מעל ערמה מוקפדת של גליונות ערוכים לחתימה. דוגמה אחרת : מבט של הירף עין סוג של התפנות מוטרדת בנכנס, "המפריע" לדייר להתרכז בצג המחשב . מבט אפשרי נוסף, הוא מבט בוחן וחודר, הגולש מתוך ההתרווחות בכסא המנהלים המשובח והנוח, תוך הזזתו אחורנית, ושקיעה מסוימת בחווית ההנאה הנגרמת מחיכוך איזור הגב התחתון במסעד. כשהדייר מזהה את פיק בירכיו של הנכנס,תיתכן לפעמים הרחבת חיוך של השוחט הנהנה מקורבנו.
המירקם המוקפד של החלל יוצר אצל הנכנס הרגשה מתבקשת של יראת כבוד לנח על כסא המנהל, תוך הרגשת בעבוע פנימי באזור הסרעפת. בעבוע מתחזק המשדר לו, שמשהו אצלו בטוח לא בסדר. מה שדורש יישור העניבה, מתיחת החצאית, ואולי יישור תלתל חוצפני.
אדם הנקרא לחדר כזה לראיון עבודה יתקשה להתנסח, סביר להניח שמי שרוצה לעניין את הדייר בקנית אישיותו, או מרכולתו יבחין ביתרון הברור של הדייר במכת הפתיחה.
אימרה אירית ידועה אומרת בתרגום חופשי: הקשב לנהר, רק אחר כך תפוס את הדג. אין ברירה, הדרך היחידה להשיב על מכת הפתיחה המשולבת הזאת, היא להקשיב למתרחש בחדר, ובכך לאזן את הרושם המוטבע במקצוענות עיצובית בעולמו הרגשי, של הנכנס אל החדר ומתבונן בתכולתו.
אימרה אירית בסדר,אבל איך אפשר בכלל לנסות ולהקשיב בתנאים מלחיצים כאלה ? הארכיטקטים הגותיים הפליאו להעביר את המסר הכנסייתי ולשכנע את הנכנס לכרוע ברך, להתבונן בענווה על הצלוב, לפרוך אצבעות ולהתפלל לישועה. למה בדיוק התכוון הארכיטקט הזה, שואל הנכנס לראשונה אל החדר,מה הם החוקים הוא מנסה לחשוב במהירות, נדמה לו שהוא לא מצוייד בכלים ההתנהגותיים שיצילו את הפגישה.
דווקא חדרים סמיכים כאלה מסגירים את מלוא המידע על הדייר, אם נבחין בכך ניתן יהיה ליטול את עוקצה של החוויה הטראומטית הצפויה למבקר. האם כתיירים בקתדרלה גותית, מהרנו לכרוע ברך?
פגישה בחדר המשדר ניכור גותי היא התמודדות אנושית בתפאורה ייעודית. ממש כמו בכנסיה, מבחינים בכוונת הרושם הממזער, מתעשטים, ניגשים אל השולחן, מציעים ליושב ממול לבחור את הכסא הראוי ביותר, מתיישבים, ומתעלמים מנמיכותו היחסית בהשוואה ליושב ממול. לאחר שהיושב ממול בחר את מקום הישיבה, מן הדין שימשיך להשמיע את קולו. אין להתרווח בכסא, יש לשבת בדריכות ולהקשיב לטון,למניפת המילים, לפאוזות, לקצב הנשימה תוך התמקדות מוחלטת בדייר.פעולה מהסוג הזה יוצרת ריכוז, מאפשרת התפנות להקשיב לאדם היושב מולנו, ומנטרלת את גינוני התפאורה שנועדו להפחית מערכו של המבקר.
אם היושב ממול, היה נדיב מספיק כדי להציע שתיה, כדאי להסכים. הדרך בה הוא מבקש את הארוח מלמדת דבר אחד או שנים עליו ועל יחסיו עם פיקודיו, כך גם ההתפנות שלו לקבל את התקרובת, הכלים בהם הוגשה, והברכה אם נשמעה אל עבר המגישה. האורח, חייב להקפיד ולהתבונן במגישה, ולהודות לה במאור פנים על השירות. מבט אחד של המגישה מסגיר את כל מה שמסתתר מאחורי מסך ההצגה.
ככל שהשיחה תהיה אישית מבחינתו של הדייר כוחות החדר יתפוגגו. ראיון אישי בחדר מסוג כזה, מחייב הצטיידות בעמדות כלפי החברה או התעשייה בה היא פועלת שיש בהן כדי לעורר החלפת דעות ברמה האישית . חשוב לדעת דבר אחד או שנים על המתחרים, היושב בצד השני של השולחן, עשוי לגלות סקרנות אנושית, והאורח יבדוק לרגע את גבולות הניכור, ואולי יחצה אותם אל הצד היותר ידידותי באישיותו של הדייר. הדיאלוג האישי הוא הכרח בנסיון של מכירת מוצר או שרות. יצירת האמינות הידידותית היא הכוח להפיל את חומת הניכור.
דיירי חדרי הניכור הגותי אינם מחליטים מהר. ברוב המקרים מדובר באנשים מושפעים ממגוון רחב של מאיצי קבלת החלטה. קשה להאמין, שחדר מהסוג הזה יכול להיווצר בלי ייעוץ מקצועי בתחומים רבים ומגוונים. ולכן, יש להתרכז במשימה אחת ויחידה – להביא את הדייר ללוות את הנכנס אל הדלת בסיומה של הפגישה. אם אותו מנהל, יחלץ מנוחיות הכסא ויטרח כל הדרך אל הדלת בעקבות האורח או האורחת, סביר להניח שהשפעת התפאורה נוטרלה,ההתמודדות אכן היתה אנושית – יש סכוי. אם הדייר ייחלץ מהכסא, יעמוד על רגליו וילחץ את יד המבקר, או יברך אותו לשלום בדרך כלשהי, במצב צבירה חדש, דהיינו עומד על שתי רגליו, זהו נצחון מסוים, המבקר עורר סקרנות מסוימת, אפשר להיות אופטימים באשר לבאות. אם דייר החדר נשאר ספון בכסאו, וילווה את צאתו של האורח או האורחת במבט השייך למניפת המבטים שליוו את המבקר בכניסה, סימן שחותם לא נטבע, והנסיון להפוך את הניכור הגותי להתמודדות אנושית לא עלה יפה.
הפוסט הזה נכתב באהבה גדולה לכל מי שנדרש לבקש עבודה, להגיע לראיונות אינסופיים, ולקחת לאט את הקריירה שלו שנסקה די מהר עד עכשיו. אני עם כל אחד מכם/ן.
|
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני על הרצפה מצחוק
בטח מבינה, לראיון הבא אכנס בדחילו כשכולי נופת צופים, אשב לי בגותיקה המעוצבת להקפאה עמוקה, אניד את ראשי בחדווה כשאשמע המהומים מכיוון הזהו שאמור להיות מראיין, ובבואי ללכת מעדנות לכיוון הדלת, לא אשכח לתת לו לקסם היושב בהתרגשות של הכנעה נשיקה מצלצלת על פדחתו הריקנית...
זהו, שכנעת אותי סופית נשמתי -
אני הולכת להיות עצמאית. 
ואת הבדיחה - קניתי !!
נאורה יקירתי את מזכירה לי את הבדיחה עם הג'ק.
לגון נתקע האוטו באמצע המדבר והוא אובד עיצות יש לו פנצ'ר ואין לו ג'ק. בעודו על סף התייפחות איומה התמתח אצלו הזכרון , שחברו הארי גר לא רחוק באיזה אואזיס שבנו במיוחד. חיש קלי קלות הוא מתחיל בצעדה, אחרי שעה שהוא מתיש את המוח שלו עם ספורים על הרי איך בגיל 4 הוא אהב אותו, ובגיל 16 הרי גנב לו את החברה ובגיל 18, הוא דחף אותו בתור לאוטובוס וכן הלאה
הוא מגיע לדלתו של הארי, הרי פותח לו את הדלת בשמחה, ג'ון שהפיק לעצבן את עצמו שעה מכניס לו בוקס ואומר לו לא ורצה טובות.
את בטוח מבינה את כוונתי
לא מגיעה לוחמנית, מגיעה נינוחה, ומחוייכת,
גם לקום ולא לתת לאף אחד להתעלק עלייך הוא שיטה שמרוקנת את המראיין מנכסי כוחו.
אם האדם פוץ שמתפלש באגוטריפ מנוכר בראיון עצמו, דבש לא ילקקו אצלו בעב' עצמה..
ברוכים הנמצאים
נאורה יקירתי תודה לך על התגובה
הרשי לי לומר לך שאת ניגשת לראיון לקבלת עבודה במצב רוח לוחמני. כולנו יודעים שהמופע של האדם בפגישה הראשונה הוא לא המופע הקבוע שלו, והוא יכול להתחלף בעקבות מערכת היחסים שניצור אצלו
אני מאמינה שהשיטה שמרוקנת את יושב החדר מנכסי כוחו עדיפה על זו הקולטת את אוירת המלחמה ומשיבה אחת שערה.
ושוב תודה על הקפיצה
ואני, ממרום גילי, למרות שמחפשת עב' אני,
לעולם, לא אתן את הסיפוק לאף בוס פוטנציאלי לעשות עלי שרירים בראיון בחדר גותי..
אין, אין סיפוק יותר גדול, מלהכנס לחדר שמשדר גולאג, מאחורי שולחן רחב כיאות לדיסטנאנס, יושב פלצן עם קרחת מדוגמת, את פניו מסתיר מסך רחב של מחשב, הכיסא נמצא בזוית מדוייקת של ספר תפעול למראיינים, שיחות טלפון באמצע של מינימום מנכ"ל העולם, וכשהוא מתפנה סוף סוף לראיון, השאלות לאקוניות ונבחניות,
לקום, לומר תודה, לא מתאים לי, וללכת.
תענוג.
זו לא בריחה,
זו הדרך לא להיות קרבן בעב' לאדם שטבול באגוטריפ ומנייריזמים, שעושה טובה שבכלל מאפשר לך לעבוד אצלו.
החדר גותי? האדם גותי?
שיקפוץ.
יש טובים ממנו, לנוס משם כאילו אין מחר..
אליענה
זה אחד הפוסטים היותר מעניינים שקראתי בזמן האחרון!!
בידידות שרי
תאר לך שפסיכולוגים יעבירו את "אתר" הפגישה שלהם לבית קפה.........הרגשת בחוש השישי שלך מה הכי שווה בשבילך. תודה לך על התייחסותך
פרץ יקירי
בעניין של שלומית אתה צודק ב- 100%
תודה
אליענה-
אני השתמשתי בבגדים רק כסימבול (אמנם אמיתי) , בודאי שהבנתי את כל עינין הבולדוג וכדומה ! וראי מה רשמתי לתגובה היוצאת מגדר הרגיל של שלומית (ועוד גברת שענתה לשאלה כמה ילדים עוד יהיו לה?-כמה שיותר!), באמת ענקית! עושה בטח לכמה אנשים כאן -בית ספר !!!
כל טוב,
שלומית- פשוט "תירגלת " אותו שהוא לא ישכח זאת אף פעם ואותי המנוסה לא תשכנעי בכל הון שבעולם שהטיפוס "הרגיש" והאיכותי הזה הוא לא שוביניסט חסר תקנה וזאת בלשון המעטה ! ויהיו יתרונותיו ואיכויותיו אשר יהיו! הוא גדל על זה !!! ואני יכול להמשיך עוד שורות רבות ולכתוב על כך!
הייתי נותן לך על כך כוכב ענק אבל אינני יודע איך נותנים כוכבים על תגובה! ואשמח לדעת אם יש אפשרות!
כל טוב.
תודה לך עם חיוך ענקרשמתי את דרישת הקוראת המתוקה, וזה המון דן בן אמוץ התייחס לחמישה קוראים זהו
אני אשתדל להכין משהו בנושא פגישה עיוורת. וזה מזכיר לי שכל פעם שאני מזמינה לאכול אצלי אני מבשלת לכל אחד משהו שמזכיר אותו או ברור שהוא נופל בקטגוריה של המתים על זה. בדרך כלל זה עובד. תודהלך
תודה על העצמה במילים ובכוכבים
למה יש לי הרגשה שאת יכולה לכתוב פוסט ארוך ומרתק בנושא "פגישה עיוורת"? אני יותר ממחכה, אין לי ספק שעם הכלים שלך
זה יהיה שונה ממה שנהוג לתאר ולנתח על פגישות מסוג זה. עבודה, עבודה, זה חשוב, אבל בואי נדבר (גם) אהבה.
פוסט נהדר ותגובה נהדרת
אותי שאלו פעם אחת (ועוד אשה)
ועוד כמה ילדים את מתכננת...
כל כך כעסתי על השאלה
שמיד עניתי
כמה שיותר...
קיבלתי את העבודה
תודה
חזרתי בשביל עוד משהו.. :))
העניין הזה, של להרגיש "קטן" ליד אנשים בעלי ממון/ עמדה בכירה...
"טופל" על ידי לא אחת, בהזדמנויות שונות..
אם רק זוכרים, שכל אחד הוא בסופו של דבר רק בן אדם,
שלכולנו צרכים דומים, כולנו רוצים לאהוב ולהיות נאהבים,
לכולנו אותו חשש - "איך אני נראה בעיניי הזולת?"
שלכולנו יורד דם אם אנחנו נשרטים...
זוכרים להתייחס לאדם שמולינו ולא לתפאורה שמסביב.
פעם, כשבת אחותי חששה מפגישה עם מישהו במעמד שכזה
ומרוב חשש נפלה למלכודת ההקטנה העצמית מראש..
הנחיתי אותה להזכיר לעצמה ככה בשקט, כשהיא מדברת איתו
ומזהה שהיא משותקת לנוכח הפגנת המעמד/ כוח/ כסף:
"דמייני אותו מחרבן בשירותים וכל הסטיגמה על המעמד תיעקר מראשך
ותוכלי להתייחס אליו כמו אל בן אדם.."
הדמיון המודרך הזה עזר לה להוציא את האוויר מהפוזה... :))
ולהביא את עצמה לפגישה במימדיה האמיתיים..
מדהים
תודה רבה על השיתוף במידע
דרך חשיבה
וכיכבתי
רוני אתה פשוט מקסים. הדוגמא של ג'ורג' מאלפת כי היא מזכירה לכל כך הרבה אנשים את עצמם. יש לך בהחלט מזל. אני מאמינה שיש ענפים שלניכור הגותי אין פשוט מקום. וטוב שכך.
הטקטיקה שאתת מציעה מקובלת בהחלט. היא ביטוי ליכולת של האורח "להקטין" את החדר למימדיו כולל את הדייר. הספור שלך פנטסטי. לקחת את מידת העוקצנות שבאופיו הטמעת אותה במהירות ויכולת להוליד משפטים מחוזיים שעקרו את הסטיגמה שלו על נשים עובדות, מה שאיפשר לו להתבונן בך וביכולותייך.
אגב, השראה ל"תאוריית" הניכור הגותי קבלתי מאחד האנשים היותר מוערכים בכלל ועל ידי הקטנה בפרט אהרון דוברת. הגעתי אליו לפגישה בקומה ה- 21 בבית כלל בדוריאנוב עם פיק ברכיים לא קטן. הייתי צריכה לשכנע אותו להופיע בתור דוגמן לקולקציה של רשת חנויות פולגת. דוברת שהיה איש גדול תרתי משמע, ליווה אותי לחדר שלו שהיה חלל גדול מאד מחולק לשנים על ידי הריהוט. מצד אחד חדר מנהלים דהיינו כורסא שולחן וכסאות לאורחים, ומצד שני סוג של סלון ענק. לא גרתי בעליל. המארח הציע לי לשבת ולשתוק. "תני לי לדבר:" הוא הציע. בינתיים תסתכלי בחדר, תתרווחי בכסא, תרגישי בבית, ואז תשכנעי אותי". וכך היה.
ובכן, לא יכולתי לסיים את היום הזה בלי לשוב לכאן
יקירתי, זהו פוסט חשוב מאין כמוהו.
כתבת כאן כל כך יפה על השפה הבלתי מילולית שמתרחשת בכל
מיני הזדמנויות וקל להחיל את זה על מצבים שונים.
אני מאמינה שיש קשר ישיר בין עוצמת התיפאורה לאיכות האנושית
של הדייר. לפי דעתי, ככל שהדייר עוצמתי יותר באישיותו
ובעל ידע נרחב יותר, הוא יזדקק פחות לתפאורה שכזו.
לכן.. דבר ראשון שאפשר להציע לנכנס - זה את האפשרות
שאולי יש פה מישהו שזקוק לעזרים חיצוניים על מנת להרגיש
עוצמתי, כי אולי הוא לא ממש ממש כזה...
צריך כמובן להיות מסוגל להבחין בין עיצוב אלגנטי
לבין עיצוב בומבסטי.בדרך כלל אלו הבוחרים בעיצוב אלגנטי
שהולם את עומק הכיס, נועד על מנת לתת לדייר אווירה
שתיתן לגיטימציה לנקוב מחיר גבוה על שירותיו...
באשר להצעה שלך להתבוננות, ולקשר האישי - צריך כמובן
להדגיש כל מכנה משותף שאותר עם הדייר.
מומלץ לנקוט ב"אפקט התוכי". למשל, לחזור על דבריו בדיוק
בניסוח שלו על מנת לבחון כביכולאת ההבנה שלנו את מה
שהוא אומר. (משדר sameness ) בשל נטייתינו האנושית
המוכחת מחקרית להעדיף את הדומים לנו. מניפת ההתנהגויות
שניתן לחקות רחב: מבטא, סוגים ותדירויות של הפוגות בשיחה,
מהירות הדיבור, מחוות ... כל מכנה משותף שעשוי להימצא -
מומלץ להדגיש. חקיינות ו sameness
מגבירים את שיתוף הפעולה והרצון הטוב כבמטה קסם.
*
ובנימה אישית... אספר לך סיפור:
כשהגעתי למקום העבודה הנוכחי שלי, נכנסתי אל חדר
שאמנם לא היה כל כך מפואר כמו הגותי המתואר,
אבל הוא בהחלט נבדל מכל שאר המשרדים בחברה.
היה זה אחרי שרואיינתי על ידי מספר 2 בחברה
והוא "העביר אותי לידיו" של "בעל הבית".
הבוס המיועד התרווח בכורסת המנהלים הגדולה שלו
(מעור משובח כמובן)שילב את זרועותיו אל מאחורי ערפו..
ושאל תוך כדי מבט ממזרי מתריס:
"נו, אז כמה ילדים יש לך?!"
(לא אתאר את התחושה שלי באותו רגע לנוכח השאלה החצופה)
אבל ידעתי בחוש שהוא מנסה להקטין אותי כי אני מעניינת אותו
והפיוזים שלי "קפצו"....
נשענתי על זרועותיי על השולחן תוך שאני פולשת אל תוך המרחב שלו..
ובמבט מתריס לא פחות אמרתי בקול מתגרה: ארבעה!!!
הוא ראה שלא נבהלתי ממנו והשמיע "אוהו" באינטונציה מקטינה..
כאילו רצה לומר.. אין לך ערך בתור עובדת אם יש לך 4 ילדים...
אז חזרתי לעמדת הפולש ובקול שקט מאוד אבל מאוד חד משמעי
באינטונציה מתגרה,
שמשדרת ביטחון של שחקן שח שמבצע מט אמרתי לו:
אבל אני.. לא אצא לחופשת לידה כמו הבנות שיושבות אצלך באופן ספייס
והילדים שלי כבר לא חולים כל שני וחמישי כי הם כבר גדולים,
ואני.. גם לא אצא למילואים כמו הגברים שאתה מעסיק כאן.
:)
מה אומר ומה אדבר?
מאותו רגע ואילך.. הראיון הפך לריקוד עקרבים...
מבלי משים אימצתי את התנהגותו העוקצנית והשבתי לו באותו מטבע...
מוזר, בדרך כלל זה כל כך לא אני... :))
אבל נדמה לי שדווקא בגלל זה הוא עוד יותר "נדלק" .
ואני.. לקח לי שנה שלמה להכיר את האיש שמאחורי ה"עקרב"
שפגשתי בראיון, ולהבחין באיכויות האנושיות המיוחדות שלו,
אותן אני מאוד מאוד מעריכה היום. וכבר 6 שנים שאני שם.
בדיוק את הסצינה הזו ראיתי בדמיון כשקראתי אותך
הבוס של ג'ורג', יושב תמיד מאחורי השולחן
מצלמים אותו תמיד מאחוריו...
אותה זווית שהוא רואה את הנכנסים, אפילו מקטינים שם את הכל, את כל מי שמולו
למזלי, אני לא חי את העולם הזה, תמיד חדרים נעימים ואנשים עוד יותר
שיוצאים לקראתך ומושיטים את היד
בלי שולחנות באמצע
חיוכים נעימים... רעיון אישי נחמד.
פרץ יקירי
תודה חמה על כל דברי השבח. מזל טוב על החתונות המשמשות ובאות. הקטע הוא לאו דווקא הלבוש של המרואיין בכוח. בדרך כלל יש המון הוראות בעניין. הדגש הוא על ההתמודדות עם המנהל הבולדוגי שבנה לעצמו חדר שהמרואיין או איש המכירות רוצה לבקש סליחה שהוא נושם ומבזבז בו חמצן. הפוסט מיועד להבין מה בדיוק קורה בדינמיקה באותו חדר ואיך מדלגים על המהמורה ומנצחים.תודה שהגבת וכיכבת. אני מסמיקה
פוסט מצוין אבל אני לא מתחבר ל"פלצנות" של כל מיני בוסים.
זה ממש לא הגון שאני כותב זאת כי במצבי ובמעמדי אינני צריך כבר להתמודד עם בעיות כאלו.
ואני יודע היטב שהזמנים קשים.
זה לא סוד שיש לי 4 ילדים מבוגרים ואוטוטו שלושה מהם כבר יהיו נשואים (בחודש הבא) אך תמיד תמיד (ואני מודע לזה שקל לתת עצות) אמליץ להם להישאר הם ורק הם ולהתעלם לגמרי מכל החיצוניות של המראיין ומשרדו שנלקח אולי מארמון ורסאי....
אני מידי פעם מזדמן לתל אביב בעבודתי ואני אישית וגם ה"שותפה" - מעריכים את ה"יש" בתל אביב ואוהבים ומקנאים משהוא בתל אביבים,
אך האמינו לי, מאחורי כל המשרדים ספוני העץ והשטיחים יש רק אנשים, רובם טובים ומיעוטם פחות! ואני בא לשם לכל המהודרים הללו עם חולצה בחוץ ולא פעם עם סנדלים(כי כך אני הולך לעבודה-כל יום סט מכובס ושונה מהיום הקודם...:-) , באמת !!!,
נכון אני לא בא לראיון !
ולפעמים אני נכנס למעלית במגדל משה אביב או במגדל המוזיאון ואיזה ילד בגיל של הילדים שלי לבוש טיפטופ-"מדים",,,, והאמינו לי, בעיני זה נראה מגוכח, "כולה" יושב כל היום באיזה משרד והיחיד שרואה את ה"תלבושת" שלו הוא הוא עצמו בראי.- מגוכח ואנא סילחו על ההתפרעות המילולית-אבל הכל הצגה! ועוד תוספת "גזענית" שלי ושוב סליחה מראש: חוששני שהיחס המתמטי בין ה"הצגה" וההשכלה/ידע, הינו הפוך!
אבל בהחלט יש גם אחרים !!!
אני חוזר וממליץ : בלי הצגות ובלי "צילצולים".מסודר ונקי-כן! ולא יותר מזה, כמו שאתם בחיים הולכים לעבודה, כך תלכו לראיון.
התאורים בפוסט הזה ממש מצויינים!
ושיהיה לכל מחפשי העבודה, בהצלחה מכל הלב.
וקבלי כמובן כוכב! *
פרץ.
אני מודה שכתבתי, ואפילו המצאתי את השילוב הסיינפלדי הזה של ניכור גותי. לא ראיתי את הסצנה המדוברת אבל אני יכולה לראות אותה בדמיוני.
תודה שהתייחסת וכיככבת
תודה על המחמאה מחממת הלב.לשאלתך למה שבוס מראיין ירצה ליצור ניכור ? ובכן הכל מתחיל ונגמר באגו שלו. כי הוא הבוס.בכל אחד מאתנו וגם בבוס יש מהעניין ומהכבוד. מי שהכבוד אצלו 80% והעניין 20% (בקטע של שמונים עשרים) יסדר לו חדר בהשראת הניכור הגוטי.
פגישה עיוורת היא מפגש של שני מוכרים. היא צריכה להפוך לפגישה של שני קונים. זה מצב בלתי ישים כמעט. זה לא מצב של WIN WIN זה מצב של DOUBLE SELL הופך- double buy
אם שני הצדדים יהיו מודעים לעובדה שהם מוכרים וקונים אולי המצב ישתפרמה, זה את כתבת?
משעשע וגם נכון.
בסיינפלד יש כזה - המשרד של הבוס של ג'ורג'. כשג'ורג' נכנס עובר איזה חצי מגרש כדורגל ובדרך כלל נעמד/חוזר כבר ברבע הדרך.
תודה, תודה, תודה על הפוסט המקסים הזה, הבנתי סופית שעברתי (תודה לאל) לצד של ה"בוסית" כאשר פתחתי משרד לפני כמה שנים. באמת זו הקלה, עוד הבנתי, מהפוסט הזה, שעשיתי כמעט הכל כדי להקטין בו את החלל וליצור אווירה חמימה. למה ש"בוס" מראיין ירצה ליצור ניכור? זאת שאלה. ניסיתי לחשוב על "ראיונות עבודה" שעברתי בחיי, באמת מעט, רוב רובם של המקרים נקראתי לתפקיד, זה כנראה חתיכת מזל. תגידי, מה אם פגישה עיוורת, זה לא עובד בעצם על אותו נוסח, כאשר כל צד שוגה לחשוב שמולו ה"לקוח"?