איך להתמודד עם פגישה ראשונה עם הבוס(או הלקוח) בתנאי סביבה קשים
הניכור הגותי נוצר באותם חדרי מנהלים ששטחם גדול במיוחד.חדרים כאלה מאובזרים בפריטים שונים המפוזרים בחדר, היוצרים את תחושת הניכור הרצויה לדייר. בדרך כלל יצוייד החדר בשולחן ענק מימדים, המביא לריחוק מכובד בין היושבים משני צדדיו. פלאי הטכנולוגיה הזרועים עליו מעדכנים את היושבים במימד הזמן, תרתי משמע. תחושת תעוקה, ועמימות, הנדרשים בחדר כזה, מושגים בדרך כלל באמצעות תאורה מכוונת: אור יציב על השולחן, תאורה כבדה ברחבי החדר. כל המכלול הזה נועד להקטין את הנכנס אל החדר גם אם מימדיו הטבעיים מרשימים בעליל. כמו הכנסיה הגותית, גם החדר הזה, נועד להאדיר אדם אחד בלבד.
דיירי החדרים בעלי המסרים המנכרים של הארכיטקטורה הגותית, תובעים מרחב קיומי מרשים כדי ליצור תחושה על טבעית, בלתי נוחה ומאיימת. שטיח סיני עתיק, אגרטל פורצלן נדיר, פסל מודרני תמונות בני המשפחה במסגרות כסף מעוטרות, הגדלה מגלומנית של תמונת מכבי תל אביב בכדור-סל בסצנה אלמותית, או בחיבוק עם הדייר, יוצקים נופך אישי מנכר. פינת ישיבה אלגנטית, לישיבות ידידותיות במיוחד, מעוצבת באוירה מחייבת.
בדרך כלל התחושה של הנכנס לראשונה לחדר מהסוג הזה היא תחושה של בחינה. המרחק שעליו לצעוד מהדלת עד השולחן, בתפאורה כל כך מאולצת, נועד לאפשר לו להרגיש את פיק הברכיים, או את המשא של גופו מפלס את דרכו בחלל הסמיך. הדרך שעושה הנכנס עד הגיעו לכסא, בדרך כלל אחד משלושה, הזרועים באדישות מאיימת לצד השולחן, מלווה על ידי דייר החדר במבטים, המשתלבים להפליא באוירת החדר כולו.
לדוגמה, מבט קצר ומרפרף, על גבול הביטול הקיומי,של דייר החדר מעל ערמה מוקפדת של גליונות ערוכים לחתימה. דוגמה אחרת : מבט של הירף עין סוג של התפנות מוטרדת בנכנס, "המפריע" לדייר להתרכז בצג המחשב . מבט אפשרי נוסף, הוא מבט בוחן וחודר, הגולש מתוך ההתרווחות בכסא המנהלים המשובח והנוח, תוך הזזתו אחורנית, ושקיעה מסוימת בחווית ההנאה הנגרמת מחיכוך איזור הגב התחתון במסעד. כשהדייר מזהה את פיק בירכיו של הנכנס,תיתכן לפעמים הרחבת חיוך של השוחט הנהנה מקורבנו.
המירקם המוקפד של החלל יוצר אצל הנכנס הרגשה מתבקשת של יראת כבוד לנח על כסא המנהל, תוך הרגשת בעבוע פנימי באזור הסרעפת. בעבוע מתחזק המשדר לו, שמשהו אצלו בטוח לא בסדר. מה שדורש יישור העניבה, מתיחת החצאית, ואולי יישור תלתל חוצפני.
אדם הנקרא לחדר כזה לראיון עבודה יתקשה להתנסח, סביר להניח שמי שרוצה לעניין את הדייר בקנית אישיותו, או מרכולתו יבחין ביתרון הברור של הדייר במכת הפתיחה.
אימרה אירית ידועה אומרת בתרגום חופשי: הקשב לנהר, רק אחר כך תפוס את הדג. אין ברירה, הדרך היחידה להשיב על מכת הפתיחה המשולבת הזאת, היא להקשיב למתרחש בחדר, ובכך לאזן את הרושם המוטבע במקצוענות עיצובית בעולמו הרגשי, של הנכנס אל החדר ומתבונן בתכולתו.
אימרה אירית בסדר,אבל איך אפשר בכלל לנסות ולהקשיב בתנאים מלחיצים כאלה ? הארכיטקטים הגותיים הפליאו להעביר את המסר הכנסייתי ולשכנע את הנכנס לכרוע ברך, להתבונן בענווה על הצלוב, לפרוך אצבעות ולהתפלל לישועה. למה בדיוק התכוון הארכיטקט הזה, שואל הנכנס לראשונה אל החדר,מה הם החוקים הוא מנסה לחשוב במהירות, נדמה לו שהוא לא מצוייד בכלים ההתנהגותיים שיצילו את הפגישה.
דווקא חדרים סמיכים כאלה מסגירים את מלוא המידע על הדייר, אם נבחין בכך ניתן יהיה ליטול את עוקצה של החוויה הטראומטית הצפויה למבקר. האם כתיירים בקתדרלה גותית, מהרנו לכרוע ברך?
פגישה בחדר המשדר ניכור גותי היא התמודדות אנושית בתפאורה ייעודית. ממש כמו בכנסיה, מבחינים בכוונת הרושם הממזער, מתעשטים, ניגשים אל השולחן, מציעים ליושב ממול לבחור את הכסא הראוי ביותר, מתיישבים, ומתעלמים מנמיכותו היחסית בהשוואה ליושב ממול. לאחר שהיושב ממול בחר את מקום הישיבה, מן הדין שימשיך להשמיע את קולו. אין להתרווח בכסא, יש לשבת בדריכות ולהקשיב לטון,למניפת המילים, לפאוזות, לקצב הנשימה תוך התמקדות מוחלטת בדייר.פעולה מהסוג הזה יוצרת ריכוז, מאפשרת התפנות להקשיב לאדם היושב מולנו, ומנטרלת את גינוני התפאורה שנועדו להפחית מערכו של המבקר.
אם היושב ממול, היה נדיב מספיק כדי להציע שתיה, כדאי להסכים. הדרך בה הוא מבקש את הארוח מלמדת דבר אחד או שנים עליו ועל יחסיו עם פיקודיו, כך גם ההתפנות שלו לקבל את התקרובת, הכלים בהם הוגשה, והברכה אם נשמעה אל עבר המגישה. האורח, חייב להקפיד ולהתבונן במגישה, ולהודות לה במאור פנים על השירות. מבט אחד של המגישה מסגיר את כל מה שמסתתר מאחורי מסך ההצגה.
ככל שהשיחה תהיה אישית מבחינתו של הדייר כוחות החדר יתפוגגו. ראיון אישי בחדר מסוג כזה, מחייב הצטיידות בעמדות כלפי החברה או התעשייה בה היא פועלת שיש בהן כדי לעורר החלפת דעות ברמה האישית . חשוב לדעת דבר אחד או שנים על המתחרים, היושב בצד השני של השולחן, עשוי לגלות סקרנות אנושית, והאורח יבדוק לרגע את גבולות הניכור, ואולי יחצה אותם אל הצד היותר ידידותי באישיותו של הדייר. הדיאלוג האישי הוא הכרח בנסיון של מכירת מוצר או שרות. יצירת האמינות הידידותית היא הכוח להפיל את חומת הניכור.
דיירי חדרי הניכור הגותי אינם מחליטים מהר. ברוב המקרים מדובר באנשים מושפעים ממגוון רחב של מאיצי קבלת החלטה. קשה להאמין, שחדר מהסוג הזה יכול להיווצר בלי ייעוץ מקצועי בתחומים רבים ומגוונים. ולכן, יש להתרכז במשימה אחת ויחידה – להביא את הדייר ללוות את הנכנס אל הדלת בסיומה של הפגישה. אם אותו מנהל, יחלץ מנוחיות הכסא ויטרח כל הדרך אל הדלת בעקבות האורח או האורחת, סביר להניח שהשפעת התפאורה נוטרלה,ההתמודדות אכן היתה אנושית – יש סכוי. אם הדייר ייחלץ מהכסא, יעמוד על רגליו וילחץ את יד המבקר, או יברך אותו לשלום בדרך כלשהי, במצב צבירה חדש, דהיינו עומד על שתי רגליו, זהו נצחון מסוים, המבקר עורר סקרנות מסוימת, אפשר להיות אופטימים באשר לבאות. אם דייר החדר נשאר ספון בכסאו, וילווה את צאתו של האורח או האורחת במבט השייך למניפת המבטים שליוו את המבקר בכניסה, סימן שחותם לא נטבע, והנסיון להפוך את הניכור הגותי להתמודדות אנושית לא עלה יפה.
הפוסט הזה נכתב באהבה גדולה לכל מי שנדרש לבקש עבודה, להגיע לראיונות אינסופיים, ולקחת לאט את הקריירה שלו שנסקה די מהר עד עכשיו. אני עם כל אחד מכם/ן.
|