המילגאים שעובדים בהנחייתה של חלי הירש בתכנית "סיכויים" של אירגון ידידים בירושלים יכלו לבחור לעצמם משימות קלות יותר של התנדבות. אלא שחלי מצאה כי רובם מבקשים דוקא את האתגר. 
יותר קשה זה יותר מאתגר.

הם רוצים לחנוך וללוות נער שעל פי דפוס ההתנהגות העבריינית שלו בעבר הוא נער "קשה" יותר. אחד שיש להשקיע בו יותר כדי למזער את הסיכון של גלישה בחזרה לעבריינות ולגבש את הסיכוי לעתיד של אזרחות טובה. 
חלי החלה את משימת הריכוז באוקטובר אשתקד. אחראית על ליווי של 22 נערים ו-4 נערות. כולם בני 13 עד 18. כולם עברו – במידה זאת או אחרת של חומרה – על החוק. חלקם נטלו חלק בתגרות. אחרים עברו עבירות של שימוש בסמים. יש הבאים ממשפחות חד הוריות. 
חלי נולדה בקרית מוצקין. היתה מש"קית הוראה בצה"ל. לומדת עבודה סוציאלית לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים. התפקיד האחראי בידידים מאפשר לה טעם של עבודת שטח.

את רוח הצניעות המאפניית את ידידים כאירגון היא כבר הפנימה: כל ההפצרות שהופנו אליה לקבל צילום שלה לצורך דיווח זה – לא נענו בחיוב. חלי מעדיפה עשייה על חשיפה. 
המפגשים בין הסטודנטים לנוער מתקיימים עד פעמיים בשבוע. פעם בחודש מתקיימת פעילות קבוצתית. כיצד אפשר למדוד שינוי התייחסות בעבודה תהליכית מושקעת?

חלי מציינת כי במהלך השנה של פעילות בתכנית סיכויים המשתתפים לא ביצעו עבירה חוזרת. שיתוף הפעולה עם שירות המבחן ותחנת מוריה של משטרת מחוז ירושלים – צמוד ויעיל. 
נושא היעילות של תכנית "סיכויים" נבדק מחקרית על ידי ד"ר ארנון אדלשטיין, המכון לקרימינולוגיה, הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. נאמר בו כי התכנית שנולדה ביוזמת המשרד לקליטת עליה ואירגון "ידידים" ובשותפות עם משרד הרווחה והשירותים החברתיים, שירות המבחן לנוער, משטרת ישראל והקרן לילדים ונוער בסיכון של המוסד לביטוח לאומי – משיגה מטרות. 
קהל היעד המקורי של התכנית היה נוער עולה – אך היא התפתחה והחלה לפעול בקרב ילידי הארץ. מטרת העל של התכנית – צימצום ממדי העבריינות החוזרת בקרב בני נוער בגילאים 12 עד 18 שנחשדו או הורשעו בביצוע עבירה בעבר. 
כותב מחבר המחקר: "בבחינת הצלחת התכנית ניתן לראות שהתכנית עומדת ביעדים שהציבה לעצמה בהפסקה או הפחתה של התנהגות אנטי חברתית בקרב החניכים. ניתן לראות בתכנית את אחד הניסיונות החשובים והמעניינים של שיתוף פעולה מוצלח בין רשויות וגופים שונים".
בין הגורמים הבולטים להצלחה על פי המחקר: "צוות התכנית המבטא את שיתוף הפעולה בין הגופים, הממלא לחניכים חסכים משמעותיים מתוך כבוד, אנושיות והרבה איכפתיות". 
במילה אחת: ידידים. 
לפעמים יש מקרים של נטישה. הם ספורים. חלי: "אני אומרת לחונכים שלא יצפו להפוך עולמות. שלא יבואו בגישת עובד סוציאלי. הם באים אל הנוער כחברים בגובה העיניים. ללא פטרונות. בתמהיל של ערכים ושל כייף. לפעמים סתם הולכים לסרט. או עושים פעילות כושר גופני". 
היא מרשה לעצמה לרגע לחשוף מעורבות רגשית: "יש נער שנשר מן התכנית. זה כאב לי. הוא הגיע באמצע השנה ולא יכולתי לתת לו את כל תשומת הלב שנדרשה מחונך אישי. אך רציתי שיגיע לפחות לפעילות קבוצתית. כל הפניות אליו שישאר לא עזרו. לעומת זאת יש רגעים של סיפוק כאשר נער מתקשר לשאול מתי הפעולה הבאה". 
מה חסר לה ולמה היא זקוקה ככלי עבודה מרכזי: חלי היתה רוצה לראות בית ידידים בירושלים. מבנה קבוע שבו אפשר להתכנס ולעבוד עם הנוער במגוון התכניות שמציעה עמותת ידידים. 
הכפפה מושלכת לעבר כל אירגון מוסד ואזרח ירושלמי בעל רגישות חברתית שיש לו מבנה הולם. גם לראש העיר ניר ברקת. אנחנו זקוקים לבית ידידים של קבע בבירת ישראל. חלי רוצה לראות את הסיכוי של "סיכויים" – מתעצם.