מישהי פעם אמרה לי שלפי הדת הבודהיסטית צריך להיות מאוזן, לא להיות שמח או עצוב אלא תמיד באמצע ואם אתה כבר מאושר אז צריך לזכור שהאושר הוא רגעי ולמרות שמאוד רוצים לא לדמיין שהוא ימשך לנצח... אולי קל לישם את העצה הזו שמאושרים, אבל קשה שלא. קשה לצאת מהנקודה של כאן ועכשיו, קשה לברוח מתחושת העצבות. מנסים להאמין לכל הקלישאות: הזמן ירפא את כל הפצעים, מחר תזרח השמש אבל הבטחות לעתיד וורוד יותר לא מנחמות בהווה כהה ושחור. יש לי מיליון שאלות שמתרוצצות אצלי בראש, יש המון דברים שהייתי אולי עושה אחרת אבל זהו המצב עכשיו וכבר מאוחר מדי לשנות... ואם הייתי יכולה, הייתי מפילה כוכב ירוק כדי לבקש משאלה. משאלה פשוטה, קצת אנוכית, לא תשנה סדרי עולם אבל בהחלט תשנה את רמת האושר האישי שלי... בסך הכל אני רוצה לבקש, שיגמר כבר התואר ויגמרו העבודות!
|