שוברים שתיקה - FAQ

שוברים שתיקה הוא ארגון שנוסד בשנת 2002 על ידי חיילים משוחררים, לשעבר לוחמים בגדוד 50 של הנח"ל, בני גרעינים.

לטענתם של המייסדים, המציאות הקשה שחוו במהלך שירותם בחברון הביאה אותם לייצר את הפרויקט הזה, שמאגד מאות עדויות של לוחמים בקטגוריות שונות, החל מביזה והשחתת רכוש של פלסטינים ועד ירי ורצח אזרחים, הריסת בתים בשם הסתם, וירי זרחן בעופרת יצוקה כי זה מגניב.

לפני שבוע בערך, פרסם הארגון את החוברת האחרונה, פרי עמל החודשים האחרונים, בנושא של מבצע "עופרת יצוקה". יציאתה של החוברת הצליחה לעורר בקרב התקשורת הישראלית המגויסת ושאינה מגויסת הדים רבים, המאשימים את חברי "שוברים שתיקה" בבגידה (כי כאן פאשיזם ולא דמוקרטיה), בשקרנות (כי לא נעים לשמוע) והגדילו לעשות קובי אריאלי ועירית לינור שהסיתו לאלימות כלפי חברי הארגון.

ההתקפות המופרעות והמסוכנות הללו הן אפשרות אחת. אפשרות שנייה היתה להגיע לכנס שאורגן על ידם ביום ראשון, להקשיב למה שיש להם להגיד, ואז אולי להתרעם, אבל לפחות כשאתה יודע על מה אתה מדבר. אני בחרתי בשנייה, ומול הפרקליטות הצבאית הרי הסנגוריה האזרחית:

ארגון "שוברים שתיקה" עובד מול החברה הישראלית האזרחית. לא מול צה"ל. העדויות הן של לוחמים, משטחים בהם הצבא שולט ומסיטואציות צבאיות אין ספק, אבל הארגון עובד מול החברה האזרחית. צבא הוא שליחו של העם, ולא להיפך, כפי שהשתמע מאז ומעולם בישראל ובמיוחד בשבוע האחרון. ואם הצבא הוא שליחנו, אזי אנחנו שולחיו. לטענת הארגון, כשולחיו של צה"ל, עלינו לפחות לדעת מה הוא עושה. ואין כאן אמירה של הצדקה או אי הצדקה, אלא אמירה של פתיחת אזניים ופתיחת פיות לדיון מוסרי וערכי על פעולותיו של צה"ל בשטחים, דיון שנעדר מהשיח הציבורי-אזרחי כבר הרבה מאוד זמן. ובהיעדר שיח כזה, אין מערכת בקרה על הארגון הגדול בישראל ואנחנו מתנהלים כחברה תחת משטר צבאי.

בסרט "אמת מטרידה" של אל גור, הוא מתאר את עיוורוננו להתחממות כדוה"א כך: אם תטבול צפרדע במים רותחים, היא תקפוץ מיד החוצה, מתוך אינסטינקט של סכנה. אך אם תשים את אותה צפרדע במים קרים, ותחמם את המים לאט-לאט עד לנקודת הרתיחה, תישאר שם הצפרדע ואף תמות.

כך אנחנו. מעבירים לנו ביקורת על משטרים טוטליטרים, על מדינות מעבר לים או מעבר להרי החושך של ירדן ועיראק שסותמות את פיות אזרחיהן, שמונעות ידע מהציבור, שמחנכות לגזענות ואלימות, ובעיקר טובים אנחנו בתלונות כלפי מדינות וארגונים שפוגעים באזרחים חפים מפשע (ציר הרשע האימתני), בעוד אנחנו מתבשלים לאט לאט עד לנקודת הרתיחה.

החוברת היא חד צדדית, נכון.

כל הדיווחים מאז מלחמת עזה על הנעשה שם, כולל תוך כדי המלחמה (על הנעשה שם בשמנו) דווח על ידי דובר צה"ל, ודובר צה"ל בלבד. אפילו זכינו בזמן המבצע לתמונת עזה מבחוץ, 247, תמונה שכולכם ודאי זוכרים היטב.

כך שעד כה גם כך זכינו לחצי הנקי, הטהור, המוסרי בעולם של התמונה. בזמן יציאת החוברת, ועדיין - למי שלא קרא אותה, יש לנו חצי תמונה ביד. החוברת היא החצי השני. לא מתיימרת להציג תמונה מלאה, לא מתיימרת לשבח את הטובים לצד הנזיפה ברעים, החוברת היא חצי תמונה באופן מובהק בריש גלי, חצי שבא כקונטרה לחצי השני שהוצג לנו עד כה, שלמדנו כל כך לאהוב ולאמץ לנו כאמת האחת, היחידה והמוחלטת, קונצנזוס בנינו סביב חצי תמונה. ואין לנו מושג על החצי השני. "שוברים שתיקה" נותנים לנו את החצי הזה, גם אם בפנים מטושטשות.

כל העדויות המובאות בחוברת הינן מאומתות לפחות עם עוד גורם אחד מאותה היחידה, בהתחייבות של חברי הארגון. כלומר, נכון - עדיין אפשר לבחור אם להאמין או לא להאמין להם. אבל שכחנו קצת שאפשר גם לבחור אם להאמין או לא להאמין לדובר צה"ל שייתכן כי מאביס אותנו שקרים "לבנים" עם דגל שחור מתנוסס מעל. האופציה הסבירה ביותר, היא שיש אמת גם בדברי אלה וגם בדברי אלה, ואני כישראלי וכאדם שצה"ל פועל גם בשמו, מעוניין לדעת גם את אלה וגם את אלה. נשמע הגיוני, לא? אז מאיפה ההתעקשות להכריז מלחמה על "שוברים שתיקה"?

פשוט מאוד. אומה עם זקפה לאומית של חצי מטר לא תרשה שיחדרו אליה.

והם מנסים ומצליחים לחדור. יש כאן אונס: אונסים אותנו לחשוב. להתבונן. לדעת. להציב את עצמנו ביחס לסיטואציה.

קצת על העדויות עצמן.

במשפט הבינלאומי ההומניטרי, המתייחס לדיני מלחמה, עבר הרבה שינויים ותהפוכות. בסופו של דבר, לאמנת ז'נבה הרביעית והמפורסמת, עליה חתומה מדינת ישראל, נוספו בשנת 1977 עוד שני פרוטוקולים. הראשון ביניהם, קובע עקרון אחד עליו נשענת למעשה כל המהות של החוקים הבינלאומיים הללו - עקרון ההבחנה.

עקרון ההבחנה הוא העקרון המבחין בין חיילים לאזרחים. כלומר, לחייל מותר להרוג, לאזרח אסור. כמו כן, מותר שחייל ייהרג, בניגוד לאזרח.

מטרת העקרון היא שהלוחמים יילחמו, והאזרחים יעקבו אחר התפתחויות כאשר הם מוגנים ובטוחים

חסרון אחד קטן יש בעקרון הנ"ל: הוא חלק ממסמך בינלאומי. כלומר, הוא הדדי.

דובר צה"ל יכול להתווכח עם ארגוני הזכויות למיניהם עד מחר על כמות האזרחים החפים מפשע שנרצחו בהינף יד במבצע "עופרת יצוקה", אבל גם דובר צה"ל האמין והקונצנזוסאלי מודה שנרצחו כאלה חפים.

ומה קורה כאשר חייל שובר את עקרון ההבחנה ההדדי ורוצח אזרח? א. הוא זוכה לאיקס סקסי על הנשק. ב. הוא נותן לאוכלוסיה שמולו את ההיתר לא רק להיהרג (כאזרחים), אלא גם להרוג, וגם להרוג אזרחים. על כן החיילים מעדויות מספר 13 ו-14 בחוברת, שני חיילים שאינם ידעו זה על עדותו של זה, מעידים מול אנשי "שוברים שתיקה" על לילה אחד בו ירו למוות בזקן פלסטיני שהסתובב עם פנס, למרות שכל הכוח זיהה שמדובר בזקן עם פנס, אותם חיילים באותו הכוח התירו את דמם של אחותי, אחי, אבי, אמי וכל האחיות, האחים, האמהות, האבות, הבנים והבנות בישראל. אם הטענה העיקרית שלנו נגד חמאס היתה הפגיעה באזרחים, הטיעון מתבטל לאלתר. אם אנחנו רוצחים אזרחים, גם להם מותר. הדדיות, זוכרים?

עקרון ההבחנה מופיע למשל גם בשימוש בזרחן. זרחן אסור לשימוש במלחמה, אלא רק באימונים למטרות מיסוך, רחוק מרחק מסוים (גדול) ממגורים. א. מאחר והוא נשק לא ממוקד, הוא מתפוצץ באוויר, יוצר מטריה ופוגע ברדיוס מסוים, ו-ב. הזרחן ממשיך לבעור שבועות אחרי שנפל, כך שגם אם משפחה נענתה לכרוזים של צה"ל להתפנות מהבית, שתחליט המשפחה לחזור לביתה (אם די-ניין לא הרס אותו) שבועיים לאחר תום המלחמה, עדיין עשויים ילדיה למצוא את עצמם משחקים במשהו שמצאו ברחוב שלפתע יחל לבעור ויגרום נזקים. נהרגו כך למשל בלבנון אחרי שנגמרה לבנון השנייה. על פי עדויות הלוחמים מהיחידות השונות בדו"ח, היה שימוש בזרחן, לא פעם ולא פעמיים. לירות נשק לא ממוקד שבערתו נמשכת שבועות - זוהי תקיפת אזרחים מובהקת.

על עקרון ההבחנה אני מאמין שאין צורך להרחיב בהגיענו לתחום המגינים האנושיים שהתקיימו בעזה.

לכן אף לפני הדיון המעמיק והערכי על השימו בנשקים מסוימים, על הפעלת כוח לא פרופורציונלי וכו', יש לקיים אפילו דיון שטחי יותר בחברה הישראלית: האם אתה, כאזרח במדינת ישראל, מוכן שחייל בן 19 יתיר את דמם של כל משפחתך? לי למשל, יש בעיה קטנה עם העובדה הזו.

ההתקפה חסרת התקדים על "שוברים שתיקה" מסמנת משהו מסוכן יותר. תא"ל אבי בניהו, דובר צה"ל, סותם את השיח הציבורי. מניפולציות רגשיות מופעלות על הציבור, שבולע בלי אפילו ללעוס. האמירה של צה"ל השבוע לכל בני ישראל שלא היו בעזה בינואר האחרון היתה פחות או יותר "מה שקרה בעזה אלו אחת, שתיים,שלוש, וזהו. נקודה. אין מקום לדיון. יותר מתמיד בולטת השליטה של הצבא בחברה הישראלית במקום שיהא המצב הפוך.

יותר מתמיד אנו קרובים לנקודת הרתיחה, ורק שלא נגמור כמו איזו צפרדע.

http://www.shovrimshtika.org/ - אתר "שוברים שתיקה"

http://www.youtube.com/watch?v=IlBzqU8yvOc - חייבים לחקור, מה קרה בעזה?

http://www.shovrimshtika.org/oferet/Hebrew_oferet.pdf - החוברת האיומה והנוראה. שימו לב לעדויות כמו 13-14, 24, והראשונה. יש עוד כמה זוועות.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3533377,00.html - מספר עדויות מחברון, פלוס החוברת הראשונה של הארגון.

בחסות דובר צה"ל - שיהיה לילה טוב לעם ישראל,

תומר דותן.