חמש לפנות בוקר. אני רואה בחורה על המדרכה. היא מסמנת לי לעצור. אני עוצר.הבחורה נכנסת למונית. אני מאוד עייף. נהגתי כל הלילה. אני מסתכל בראי. אני נדהם. הבחורה לובשת לגופה רק מגבת. היא עטופה במגבת גדולה. אני שואל אותה לאן לנסוע. היא עונה לא חשוב, העיקר תסע. אני שואל לאיזה כיוון לפחות. היא עונה לשכונת התקווה.
אני מסתכל עליה עוד פעם. לא מאמין למראה עיני. לא נעים לי לשאול אותה מה קרה, אבל מצד שני הסקרנות אוכלת אותי.
אני שואל אותה את בסדר? היא עונה שלא כך כך. היא מספרת שיצאה עם בחור ושהוא זרק אותה מהדירה בלי בגדים ובלי נעליים, כי היא לא הסכימה....
והמגבת הזאת, אני שואל מאיפה היא? גנבתי מחבל כביסה היא עונה לי.
כנהג מונית, ראיתי הרבה מקרים משונים. אבל אני חושב עליה מהבוקר. היא לא שלמה לי. היא רשמה את מספר הטלפון שלי והבטיחה להתקשר. אני מוותר על התשלום. רק מקווה שהיא בסדר עכשו.
|