| את כל החיים חציתי בשחור לבן. וכשהרגשתי כעס צבעתי בשחור חזק ואת השקט מחקתי בלבן. האפור שימש לי דרך עפר ואז הרגשתי בית לא מוכר..
לאיפה הגעתי לשום מקום,
אתה רחוק ממני ,מרגישה לבד רוצה אותך לידי שתחזיק לי את היד.. הימים עוברים בפחד מוזר ועד עכשיו כל מה שרצית היה כבר מיותר. המילים שלי צבועים בשחור הכוונות שלי רוצים לבן הייתה לי תאונה בין דמיון ומציאות אז תציל אותי בצבעים תיתן לי משמעות.
תאיר לי את השמיים הכחולים תצבע לי את הימים בצבעים חמים תיתן לי קרקע יציבה בצבעי אדמה תצייר אותי כמו תמונה וכשאתה מסתכל עליי תיזכר איך זה היה... הנה אני, עומדת מולך בכותונת פסים עם קווים ארוכים, לבנים ושחורים.
בוא תשחרר אותי ממך בצבעים. כדי שאוכל לזכור את הרגעים היפים. כי כששנינו לבד, חוזרים בי הפחדים תציל אותי בצבעים בהירים כדי שהטמבל לא יראה אותנו שוכבים..
אומרים שאת המזל כדאי לצבוע בקורל כדי שאף אחד לא ישים לב אלינו בכלל. בוא, תציל אותי בצבעים. רוצה לחזור לימים מאושרים. |