"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
מיתוס דמטר הישראלית
במסגרת המדור "הכה את הפרה הקדושה" אני מביאה כאן סיפור שכתבתי לפני כשנתיים כמענה לתרגיל בשם "מיתוס ישראלי" שניתן בסדנת הכתיבה של יורם סלבס. משום מה לאחרונה (אולי זה סימפטום של גיל המעבר המתקרב - הלוואי) אני מרגישה דחף עז להיות קצת פרובוקטיבית, למרות שבמקום תגובות זועמות להן אני מייחלת אני זוכה בעיקר להתעלמות כואבת.
"דמטר היא הארכיטיפ האימהי. היא מייצגת את הדחף האימהי המתגשם באמצעות ההיריון או על ידי הזנה גופנית, פסיכולוגית או רוחנית של האחרים. עוצמתו של ארכיטיפ זה יכולה להכתיב את מהלך חייה של אישה, ויכולה להיות לו השפעה רבה על האנשים האחרים בחייה, הוא יכול להביא אותה לידי דיכאון אם הצורך שלה להזין נדחה או נמנע?" גין שינודה בולן, אלות בכל אישה
שיחזרתי את האירועים בחודש האחרון והבנתי שטעיתי בחישוב. הדבר היכה בראשי תוך כדי טיול עם בעלי ביער ירושלים. למחרת הלכתי לבית המרקחת. אחרי חמש דקות הופיע הקו הכחול בחלון. האם נגזר עליי לעזוב את מקדש אתנה ולהתחיל לעבוד את דמטר, המכונה בארצנו חוה או שמא שרה או רבקה או לאה או רחל? בני המשפחה והחברים המעטים שסיפרתי להם התמלאו תקוה שסוף כל סוף אתעשת ואצטרף למחנה הנכון. כאן כולם זובחים על מזבחה של דמטר. ארטמיס, אתנה והסטיה הוגלו מכאן מזמן.
בארץ כל אחת רוצה להיות אמא. כולם מסכימים שזה טבעי שאשה תהיה אמא ולא משנה עד כמה מלאכותית ההפריה. ומי שאומרת שהיא לא רוצה להיות אמא או שהיא משקרת או שהיא עדיין לא מודעת למה שהיא באמת רוצה. "ודאי שאת רוצה ילד – אני רואה איך את מסתכלת בבן שלי." אמרה לי פעם אמא צעירה, שנשאה תינוק שמן ולא כל כך נאה, אחרי שחייכתי לעברו כדי לשאת חן מלפניה. קרה גם שהוספתי לחיוך מחוות פוצימוצי ואז אמר לי אבא של תינוק אחר, דוקא סימפטי, שממש חבל שאני מתבזבזת.
לא ידעתי למי לפנות. שמעתי שיש אגודות שעוזרות. מצאתי מודעה בעיתון "עזרה לנשים בהריון בלתי רצוי". התקשרתי. לא היה לי נעים לטרוק את השפורפרת, אז שמעתי עד סופו את הנאום על כמה חשוב מוסרית להוליד את הילד ואפילו הצעה שיעזרו לי במציאת הורים מאמצים. העיקר לעשות ילד. זה מעשה של אחריות, גם אם זורקים אותו. אשה המביאה ילד לעולם, ואין זה משנה אם לילד אין אבא, או שהוא רעב כי אין לאמו כסף לקנות לו אוכל, היא במחוזותינו אשה אמיצה ואחראית. להבדיל, האשה שאינה רוצה ילדים נחשבת לתמימה ולא מודעת.
לפני כמה שנים חברה קרובה, שבקושי אספה כוחות פעמיים בשבוע כדי לקום לעבודה המאוד חלקית שבה החזיקה, חשבה להפוך לאם חד-הורית והחלה בסדרת הפריות מלאכותיות.
"את חושבת שאהיה אמא טובה?" שאלה.
"נראה לי שלא יהיה לך כוח לגדל ילד לבד" עניתי בכנות (אמרתי כבר, זו היתה חברה קרובה).
"אבל אני אוהָב לעשות איתו מלאכת יד" אמרה.
הרגשתי שאפילו שאנחנו חברות קרובות, לא נעים לי לומר לה: "מותק, לא עושים מלאכת יד עם תינוק. הולכים איתו על הידיים במשך שעות בלילה כאשר הוא צורח מכאבי בטן בגלל הגזים". למזלה היא מצאה בן זוג לפני שהיא הצליחה להיכנס להריון והיום הוא מפרנס את שני הילדים הממצים את מעט האנרגיה שיש לה. למזלה הוא גם מהסוג ה"עוזר".
לבסוף היתה זו היא שנתנה לי את הכתובת הנכונה (זה היה לפני שנכנסה לפאזת האובססיה של האמהות בכל מחיר). הגעתי לבניין ברח' קינג ג'ורג. עליתי לקומה רביעית (בלי מעלית) ושם פגשה אותי מתנדבת חמודה, שהסבירה לי שאין לי תירוצים מתאימים כדי לעבור ועדה רגילה, אלא אם כן אפנה לפסיכיאטר (בארץ רק משוגעות לא רוצות ללדת ילדים). היא המליצה לי לפנות לרופא X.
X הרגיש צורך לנסות לשכנע אותי ללדת את התינוק. "את כבר לא צעירונת, אחר כך אולי יהיה מאוחר מדי." (זה מה שאומרים תמיד אלו שכבר מאמינים לאשה שהיא באמת לא רוצה ילד כרגע: "אחר כך זה יהיה מאוחר מידי וכבר לא תוכלי להתחרט". כאילו שאחרי שילד נולד אפשר להתחרט ולהחזירו לבטן). כש-X ראה שאני לא נרגשת במיוחד מהאיומים שלו הוא הסכים לקחת על עצמו את הכל, כולל הפסיכיאטר שמעולם לא פגשתיו וכולל ועדה ששמה יולנדה. כל זה תמורת X אלפי שקלים (הפלות מלאכותיות לא ממומנות על ידי קופת חולים אלא אם כן יש סיכון לאם או לתינוק. לעומת זאת, טיפולי פוריות והפריות מלאכותיות זוכות למימון, בלי לבדוק אפילו האם האמא עלולה להוות סיכון לתינוק. יותר מזה, בארץ הזו הסגידה לדמטר כל כך מוחלטת שיותר חשוב לספק את ה"צורך" של אשה להיות אמא מאשר לספק תרופות שיכולות להציל חולי סרטן).
יולנדה פגשה אותי במרפאה ששכנה בקומת הקרקע של מגדלים יוקרתיים. היא נתנה לי למלא טופס. אחר כך אחות חביבה נתנה לי כדור. X רק אמר שלום. אחרי יומיים הייתי צריכה לחזור למרפאה. היו שם עוד ארבע נשים. אחת הרגישה בחילות ונכנסה לשכב בפנים. את חמש השעות של הציפיה לדימום ביליתי עם שלושת האחרות ועם בעלי בחצר הפנימית. אחת מהן ביקשה מבעלי סיגריה ותוך כדי נשיפת העשן סיפרה שהיא לא גילתה בכלל לבעלה והיתה צריכה למצוא איזה סיפור כיסוי. נדמה לי שהיא אמרה לו שהיא הולכת לאיזשהן בדיקות. כל עוד אשה רווקה ואין לה ילדים מסתפקים בעטיית מבט רחמני וחוסכים ממנה את התוכחה. אם חד-הורית בהחלט נחשבת לגיבורה לאומית, אבל לא כולן יכולות להיות גיבורות. לעומת זאת, אשה נשואה שלא רוצה ילד היא אנומליה שיש למצוא לה הסבר כלשהו בעבר רצוף טראומות בו יש לטפל דחוף כי השעון מתקתק. אפילו הפסיכולוג שעבר איתי פעם קברת דרך לא קטנה הרגיש שהטיפול לא ממש הצליח כי גם בסופו לא התמלאתי תשוקה לגדל עולל פרי בטני.
בתום חמש השעות הייתי בעיקר רעבה. אמרתי לבעלי שאני רוצה לאכול בחוץ. התיישבנו ב"עטרה". תוך כדי בליעת תפוח אדמה ממולא בפטריות ושמנת לא הפסקתי להתבדח ולצחוק. בעלי תהה איך ייתכן שאני כל כך עליזה. "הו אתנה יקירתי, הם לא הצליחו לשכנע אותי להחליף את נאמנותי" אמר ליבי.
ובכל זאת, עד היום לא בכל מצב אני מעיזה לומר שעברתי שתי הפלות מלאכותיות (נו. כן, שוב פעם לא נזהרתי). מילא אשה שלא נכנסה מעולם להריון, אבל לוותר על הצ'אנס אחרון שלי, זה כבר נשמע לאנשים יותר מדי. על אף השנים שעברו עדיין אני יראה, כנראה, מעובדיה הקנאים של דמטר. |
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היחיד/ה שצריך לקבל את החלטתך זאת את!!!!
כתבתי את זה באחד הפוסטים - האם אהיה מאשרת רק שיהיה לי תינוק?- ממליצה לך לקרוא
מחבקת
רינה
מקווה שהספק שלך נעלם.... וגם אם לא אז מכבדת זאת
תודה על התגובה. טוב לדעת שגם מי שרוצה הפוך ממני מקבל את החלטתי (פה ושם נתקלתי בתגובות כמו שלך אבל הן בהחלט נדירות.
תודה על פוסט אמיץ ומרגש!
אענה לך בתור מישהי שמחכה כבר כ-12 שנה לילד
אני אף פעם לא שפפטתי ולא ביקרתי מישהי שרוצה לעשות הפלה בזמן שאנ בדרך קשה של זריקות
ובכי בכדי להביא ילד.
אנחנו לא על חשבון אחת של השנייה
כל אחת והבחירות שלה בחיים ואני מאמינה שכל בחירה זו בחירה נכונה כי אף פעם לא נדע מה הפסדנו או הרווחנו
בדרך השנייה שלא הלכנו בה.
הלכת עם האינטואיציה, עם הלב , "נגד" הזרם- נפלא!!!
זה מה שהחלטת וזה מה שעשית ולאף אחד אין זכות לשפוט אותך או לבקר אותך על בחירותייך.
*
בהצלחה בהכל
רינה
"מה שאת אוהבת
גלי עטרי
מילים: מאיר גולדברג
לחן: יצחק קלפטר
קחי מה שתרצי, מי יסרב לך
קחי את העולם כולו
מי יוכל לומר לך לא
אם רק תחייכי, מי לא יתאהב בך
מי שאת רוצה יבוא
אל תלכי עם מי שלא.
תעשי רק מה שאת אוהבת
רק מה שאת חושבת
שיהיה לך טוב.
יש לך זמן לגדול, כמה יפה את
קחי את העולם כמו פרי
קחי כל מה שאפשרי
אין אחת כמוך, את כבר יודעת
שתוכלי תמיד לבחור
כל מה שתרצי לזכור.
תעשי רק מה שאת אוהבת... "
יום אחד יבוא מי שחיכית לו
מי שאת רוצה יבוא
עם מה שאת אוהבת בו.
תעשי רק מה שאת אוהבת...
"משו" זה לא איזה מאכל יפני?
את משו את
עם או בלי נייד
תשובת המחץ: כי אני לא רוצה.
למה באמת אין לך נייד?
הו נקודה שבלב
הנושא כבר לא כל כך כואב
אמנם פעם מנוחתי טרד
אך מגיל ארבעים הלחץ ירד
ובמקום לשאול למה אין לי ולד
שואלים אותי למה אין לי נייד.
ד-ארטי
צ'טערת
אין לי 'תגובה זועמת'
אני בעד - "חייה ותן לחיות"
"רצונו של אדם כבודו"
עוד כל מיני כאלה
לא מאמינה ב'לעשות' דברים כי צריך, כי אמרו.....
העיקר היא השלמות הפנימית
עם כל החלטה שנבחר.
ענת
מ'כפת לך
זותי , חברת הכנסת מיכאלי
עשתה ותעשה
ועוד רחמה נטויה
עכשיו העצבת גם אותי. הייתי מתה לדעת מה התגובה.
ניתי. לא נראה לי שמדובר כאן על השקפת עולם אלא על איזשהו מערך גנטי ונסיון חיים שגרמו לכך שהרצונות שלנו שונים. את רוצה ילדים וזה נפלא ואני לא רוצה. מה זה קשור להשקפת עולם? אלא אם כן השקפת העולם שלך אומרת שלי אסור לרצות מה שאני רוצה. השקפת העולם שלי היא שכל אחד יכול לרצות משהו אחר וזה בסדר לאפשר לו לחיות לפי רצונותיו.
דרך אגב, יש לי הרגשה שתהיי אחלה אמא.
יש הרבה אנשים שלא רוצים ילדים קמה לה תנועה
יש כאן הרבה נשים שכותבות על חוסר הרצון שלהן ועל הפלות יזומות בעבר
אני אישית מאמינה בחייה ותן לחיות- אבל לא מתוך קונסנזוס אלא מתוך רצון עז אני רוצה ילדים
כך שאני מבינה את התחושות שלך, יש מדינות שהפלות זה מחוץ לחוק כך שאני חושבת שחוסר המימון של המדינה בהפלות הוא עדין לא הרע ביותר שיכול להיות.
מאכלת לך אושר, אבל השקפת עולמי תשאר שונה משלך!
תכירי לי את הגברים והנשים האלו. מעולם לא פגשתי כמותם.
לי אין שום בעיה עם "בעלי" משתי סיבות. האחת, כל הקטע של ביטויים שהם פוליטיקלי קורקט נראה לי מגוכך וחוץ מזה לא אכפת לי להיות שייכת למישהו (אולי בגלל שהוא ממש לא רכושני וזה חסר לי). אני הבעלים של הכלבה שלי ושל החתולות שלי ולא אכפת לי לקבל יחס דומה.
אני דווקא מרגישה בדיוק ההיפך. כמעט רוב הגברים והנשים סביבי לא רוצים להביא ילדים לעולם וכולם כולם, חוץ מהגינקולוג שלי ששאל: "נו, מתי אלווה אותך בהריון?" מזועזעים מהרעיון ההיפוטתי של התעברותי, חלקם מוכנים לרצוח אותי על נמקום בשלו.
אגב, מטריד אותי שאת משתמשת במילה 'בעלי'.
לכולם יש סימפטיה לטיבעי. כי הטיבעי זה מה שנכון. רק שכמו שאמרת, לכל אחד יש את הטיבעי שלו.
סימפטיה למלאכותי, זה בעצם סימפטיה לטיבעי של מישהו אחר.
לי דווקא יש סימפטיה לטבעי, השאלה היא רק מה זה טבעי. לרוב, הטבעי של "כולם" נראה לי די מלאכותי. בכל אופן כל מיתוס מייצר את המעגל סביב הטבעי (או המלאכותי) באופן אחר ולי כמובן יש את המיתוס שלי.
זו הדיקטטוריה של "הטיבעי".
אני בעד המלאכותי!!
שמעתי על הלחץ הזה מכמה וכמה נשים שלא רצו או לא יכלו להניק. לחוצפה הישראלית אין גבולות כנראה (הבנתי שיש כאלו שאפילו מסתכלים לאשה בצלחת לראות מה היא אוכלת בזמן ההנקה).
תודה גלית.
מה פתאום פחות אמא, כל כוונתי היא שהאמירה שזה "טבעי" להיות אמא היא לא מדוייקת. זה לא אומר שאמא "לא טבעית" היא פחות אמא.
נתי
כתבת מאוד יפה, מאוד "את".
כדי לא רק לתת מחמאות,וגם להיות קצת פרובוקטיבית, רציתי להגיב למשפט אחד שכתבת, והוא:
בארץ כל אחת רוצה להיות אמא. כולם מסכימים שזה טבעי שאשה תהיה אמא ולא משנה עד כמה מלאכותית ההפריה.
למה לעזאזל משנה אם ההפריה מלאכותית או לא? האם משנה איך הגיע הזרע לרחם של האישה??? אם שיטת העברת הזרע, או אפילו ההפריה של הביצית, נעשו בעזרת בני אדם זה לא מפחית מהאימהות של האישה.
אני משערת שכמובן לא התכוונת לזה כך, אבל יש במשפט הזה משהו שמפחית מהאימהות של נשים שעברו טיפולי פוריות כאלה ואחרים, וזה לא פיר. האמת היא שאני חושבת שנשים אלו הן יותר "אמהות", הן היו צריכות מאוד להתאמץ בשביל לקבל ילד ולהפוך לאמא. דרגת הנתינה כאן (וזה הרבה ממהותה של אמהות) מאוד גדולה
נתי
כתבת מאוד יפה, מאוד "את".
כדי לא רק לתת מחמאות,וגם להיות קצת פרובוקטיבית, רציתי להגיב למשפט אחד שכתבת, והוא:
בארץ כל אחת רוצה להיות אמא. כולם מסכימים שזה טבעי שאשה תהיה אמא ולא משנה עד כמה מלאכותית ההפריה.
למה לעזאזל משנה אם ההפריה מלאכותית או לא? האם משנה איך הגיע הזרע לרחם של האישה??? אם שיטת העברת הזרע, או אפילו ההפריה של הביצית, נעשו בעזרת בני אדם זה לא מפחית מהאימהות של האישה.
אני משערת שכמובן לא התכוונת לזה כך, אבל יש במשפט הזה משהו שמפחית מהאימהות של נשים שעברו טיפולי פוריות כאלה ואחרים, וזה לא פיר. האמת היא שאני חושבת שנשים אלו הן יותר "אמהות", הן היו צריכות מאוד להתאמץ בשביל לקבל ילד ולהפוך לאא. דרגת הנתינה כאן (וזה הרבה ממהותה של אמהות) מאוד גדולה
פנינלה תודה על התגובה החמה. אני חושבת שהעמדה שלך עוד יותר אמיצה: לומר שאילולה ילדת בגיל 21 לא היית יולדת כי בארץ אחרי שנהיים אמא "חייבים" להיות מאושרים עד הגג בתפקיד החדש.
ענתי ממני תשמעי אולי דברים שונים
א. כתבת מאוד יפה את הדבר העצוב והמחאתי הזה
ב.זה ממש דוחה העניין שבארץ כל האנשים משתתפים
במסע עידוד הילודה, כמו מעודדות באיצטדיון כדורסל
אם לא תהיי אמא אז תפסידי אם תהיי אמא אז אגיד לך מה טוב
ג.אם תעשי הפלה אז תענשי שלא רצית בגחמה מאוחרת:למה לא השארתי את התינוק?
וגם מחקרים משתלטים לבקרים על הרחם והוגינה באיזו יומרה מה יקרה אם כך או כך.
אז הדיבוק הזה של עשיית ילדים כמו ספורט לאומי
"מעיפה אותי כל פעם לקיביני מאט",כי אני מספיק כנה
עם עצמי למרות שאני אוהבת ילדים כי הם חמודים
אם לא היתי מייצרת את בתי בגיל 21 בוודאי שלא היו לי ילדים היום
גם אני עשיתי 3 הפלות אחריה.
ד.בכלל לא מעניין אותי מה כולם אומרים.
ה.הפוסט שלך אמיץ ואני אוהבת את היושר שלך בנושא.