לפני שנתיים ביום הולדתי ה-40 קיבלתי מתנה פלאפון, מחברים שמכירים אותי היטב.

הם יודעים שבאופן עקרוני אני חושבת שהקדמה היא המידרוניזציה שלנו בני האדם על כדור הארץ.

אם הייתם רואים איזה פלפון יש לי, בוודאי דור 2000 - , שמן כזה עם כרטיס "טוק-מן" ואין בו את התוכנה

של העברית, ובטח לבטח שום פונקציה. אני אפילו חושבת שהוא איננו רוטט...

אני מסתדרת איתו מצוין, טוענת אותו פעם בשבוע בערך והמון פעמים משאירה אותו בטעות דלוק ,

כנראה להאיר לי את התיק בלילה..

רציתי להשתמש בנפלאות הטכנולוגיה בכדי להיות זמינה לילדיי כל רגע ורגע או לסרוגין לדעת היכן הם

בכל רגע נתון, שאינם בבית.

רציתי להיות בטוחה כשאני בדרכים ובום פנצ'ר בגלגל, ואני יכולה לקרוא למישהו שיעזור לי, או כל סיטואצית חירום אחרת.

בשום פנים ואופן לא להיות זמינה לכל דיכפין כל היום או לקבל שיחות של "איפה את?" בדיוק כשאני בתור בסופר או השד

יודע איפה.

בשום אופן להסתרטן בגלל שיחות חולין מטופשות שיכולות להעשות גם בטלפון הנייח.

אך הכי הכי חשוב זה האויר שאנו נושמים.  אותו אויר שנשאיר לילדינו ונכדינו וניננו שיצרכו להתרגל למראה נוף של אנטנות

בכל מקום ובכל חור, שיפרו כל איזון שניתן לנו במתנה וכל זאת בגלל אנשים שחיים עם המכשיר הזה שמושתל להם

עמוק עמוק בתוך האוזן והרבה פעמים יותר משתל אחד .

לאן הגענו שאיננו מצליחים להסתדר בלי הצילצולים האלה שמלווים אותנו 24 שעות ביממה, בלי כל פלוץ שישיג אותנו

בכל רגע ורגע ומבלי שנדבר שטויות בכל מקום ומקום גם אם בטוח בטוח בטוח שאף אחד אינו מעונין להיות שותף ולשמוע

מה יש לנו או להם לומר, ברחוב , בסופר, ברכבת, באוטובוס, במסעדה רומנטית, בטקס הסיום של הילד שלך,

או מול פקידה או זבנית נותנת שירות שמאלצת אותך להמתין ....

אני לא רוצה לראות בכל פינת רחוב אנטנה מוסתרת בקישוטים , מעל כל בנין מרכזי או כל 5 מטר בכבישים.

יש לי דרכים אחרות למצוא משהו שירטוט לי בכל פעם שאני צריכה שקט...