המשך מהפוסט הקודם על הריח (חלק 1) גן עדן, סבון מתוק, כביסה נקייה, חלב טהור, ריח של מי מעין בתוליים, ריח חמוץ, התחדשות, טרי, חדש, ערבוביה של ורדים, ריח משכר, ממכר, טלק של ג'ונסון, צמר, נעליים קטנות סרוגות, תיבת נגינה, מגבונים לחים, ריח פלסטיק רך או גומי של צעצועי תינוקות. אלה מקצת המילים שזרקו לי סטודנטים, אבל אם תבדקו תיווכחו ש'חמוץ' ו-'מתוק' אלה תיאורים השייכים לחוש הטעם. 'טהור' 'גן עדן' 'בתוליים' 'חדש' ו-'התחדשות' מקורם בעולם המופשט זו תכונה ולא משהו שנתפס בחושים. 'לחים' 'ממכר' 'משכר' מילים שקשורות להרגשה, או למישוש. 'תיבת נגינה' לחוש השמע, 'ורדים' לחוש הראייה, והנה אנחנו בבעיה. אין בשפה האנושית הרבה מילים שמתארות ריח.
הפתרון הוא כזה בדיוק: א. רשימת רכיבים, סך כל הרכיבים מקרבים אותנו אל ריח התינוק. ב. מותגים, לזרוק את הקורא אל המאגר הקולקטיבי ג. דימויים ד. צבעים, צלילים, כלומר הפעלת כל החושים כדי לקרב אותנו אל הריח. נכון הוא שבסין יש (כנראה) מאגר ריחות קולקטיבי אחר וג'ונסון זה לא מותג שעושה להם את זה. אבל חוץ מסינים כל העולם מכיר את ג'ונסון לתינוק.
ועדיין פתוחה בפני הכותב עוד דרך לתאר את מה שלא ניתן לתיאור במילים וזאת על דרך השלילה. למשל: ...ואנחנו, בינתיים, נושמים חול, אוכלים חול עם לוף וחול עם פלחי אשכוליות וחול עם כל דבר, כותבים על נייר מחוספס מחול, מנגבים חול מהעיניים, יורקים חול מבין השינים, מוחטים חול מהאף ... והריח של החול, ריח יבש, מגרד, מחוספס. הוא אינו דומה לריח האבק שבבית, לריח החול שעל שפת הים, לריח דיונה, לריח אדמה חרושה. הוא לא מריח טריות, רעננות, אך הוא גם אינו כבד. אני לא יכולה לסיים פרק על ריח מבלי לצטט טיפה מהפתיחה לספר "הבושם" של זיסקינד:
"בימים שאנו מדברים בהם עמד בערים סירחון שאנו, גברים ונשים מודרניים, איננו יכולים לשער אותו בדמיוננו. ברחובות עמד סירחון הצואה, בחצרות עמד סירחון השתן, בחדר המדרגות סירחון העץ המרקיב וחריוני העכברושים, במטבחים סירחון הכרוב המקולקל ושומן הכבש, בחדרים הלא מאווררים עמד סירחון האבק המעופש, בחדרי השינה סירחון הסדינים המשומנים, הנוצות הלחות וניחוחם החריף-מתקתק של סירי הלילה. מן הארובות עלה סירחון הגופרית, מבתי המטבחיים סירחון הדם הקרוש. בני אדם הסריחו מזיעה ומבגדים לא רחוצים, מפיהם נדף סירחון של שיניים רקובות, מקיבתם סירחון הבצל, ומגופם, אם לא היו עולי ימים עוד, סירחון הגבינה העבשה והחלב החמוץ והגידולים הממאירים. הסריחו הנהרות, הסריחו הכיכרות, הסריחו הכנסיות, סירחון עמד תחת הגשרים ובתוך הארמונות. האיכר הסריח כמו הכומר, השוליה כאשת בעל הבית, כל האצולה הסריחה, הסריח אפילו המלך עצמו, הסריח כמו חיית טרף, והמלכה כמו עז זקנה, הן בחורף והן בקיץ. [...] וכמובן לא היה סירחון קשה יותר מבפריס, שכן פריס היתה העיר הגדולה ביותר בצרפת. ובתוך תחומי פריס היה מקום אחד ששרר בו סירחון שטני במיוחד, [...] הלא הוא בית הקברות לעניים. שמונה מאות שנים הובאו לכאן המתים מבית החולים 'הוטל דייה' ומסביבותיו, שמונה מאות שנה הובלו לכאן יום יום תריסרים של גוויות על עגלות והושלכו לתוך שוחות ארוכות, שמונה מאות שנים נערכו כאן עצם על עצם בכוכים ובחדרי המתים. רק ערב המהפכה הצרפתית, כיוון שמקצת הקברים ההמוניים התחילו מתמוטטים וסירחון בית העלמין העולה על גדותיו [...] רק אז נסגר בית העלמין [...] ובמקומו הוקם שוק של מזון.
ובמקום הזה ממש, במקום המבאיש ביותר בממלכה כולה, נולד ב-17 ביולי 1738 ז'ן באטיסט גרנוי. אחד הימים החמים ביותר בשנה היה. החום רבץ כעופרת על בית העלמין והפיץ את תפלצות ריחו לרחובות הסמוכים, ושם התערב בריח מלונים רקובים וקרן שרופה. כשאחזו את אמו של גרנוי הצירים עומדת היתה אצל דוכן של דגים ברחוב או-פר ומסירה את קשקשיהם של לבנונים שעתה זה הוציאה את קרביהם." (עמ' 8).
הנה קטע ארוך שכולו תיאור, אבל תודו שלא השתעממתם לרגע. תוכלו למצוא בו את הרשימות של מאגרי הריח הקולקטיביים (גם כשזה מסריח עדיין זה קולקטיבי) ותאמינו לי החלק הזה הוא רק קצה קצהו של הגועל בספר הזה. החיים שלי נחצו לשניים לפני שקראתי אותו ואחרי. גם אתם נגעלתם? רק אל תתבלבלו בבקשה כשספר גורם לכם להרגיש רע, זה סימן שהוא ספר טוב. כשספר לא גורם לכם להרגיש משהו זה ספר רע.
התרגיל: כתבו קטע על זיכרון שקשור בריח. הקטע יהיה כמובן קשור לדמויות, למקום, לזמן, לעלילה. אבל אל תשכחו לפזר פה ושם משפטים המוקדשים רק לריח. בטכניקות שלמדנו כאן היום. אפשר לכתוב טיוטה ראשונה ואז לפזר אותם בטיוטה השנייה. כמו שכבת צבע נוספת לאחר שהראשונה התייבשה. |