אנשים-הם בני אנשים- מקולקלים-

הפרידו אותם מרכות, עוד בתחילתם.

הרביצו בהם בינת ימין ושמאל-

עמוד דום. לא נוח.

חסום בטרם תיפגע-

דיברות נתנו , המון חוקים:

לא תרגיש

לא תתרגש

לא תקשיב,

ככה לא יכאב.

לא תבכה

לא תאהב

לא תחלום,

זה לא מכובד.

מגירות מבטון

משוריינות ואטומות

בנה בית לתפארת.

הגן על המולדת של נשמתך. 

היה היו זאבה, וחתולת קיפוד פראית-

הן ראו את מגיפת המגירות.

כאבן היה עצום.

הן יודעות שיש אבק אבקנים

באיפה שהו

שיגלה לאנשים המקולקלים- 

את הפתח לעולם הישן,

מחוץ לאוטמי מגירות הלב- 

שם מתרחצים בדמעות,

שם בוראים חלומות-

חלומות....שאפשר לראות.

שם כואב וגעגוע ורוך,חיים ביחד .

שם לא פוחדים מהפחד.

שם-הן יושבות .

מקשיבות,

-"אני רואה לך את החלום"

-" אני יודעת. גמני רואה לך. הוא יפה!"

-" באמת? גם שלך! הם נפגשים. את רואה?"

-" בטח.  בטח שאני רואה. " 

במסען- הן אוספות להן-

כל מיני חברים .

ב-"שם" יש עוד יצורים.

מצוינים. לא מקולקלים. 

איפה זה –איפה שהו?

האם מישו יודע,  היכן ניתן למצוא 

את אבק האבקנים-

אנא ספרו. 

כלכך זקוקים לזה כאן. 

אנשים הם בני אנשים- מקולקלים.

חמלה לי בלב.

כמה סבל להם וכאב.

קילקלו אותם-!!!

אם רק יתנו לו-

לזאב..להתקרב.