alvin lee הוא הדמות המרכזית בהרכב הבלוז רוק הבריטי ten years after (סולן השירה והגיטרה והכותב המרכזי) ומאוחר יותר סולן עצמאי ושותף לפרוייקטים עם אחרים. ההרכב שהקים לי פעל תחת שמות שונים כבר מתחילת ה-60. בשנת 66 התייצב שמה של הלהקה ל ten years after. אלווין העריץ בין היתר את אלביס פרסלי. אחד ההסברים לשם הלהקה, שנקבע סופית ב -66, הוא התייחסות לשנת 56 , מעין שנה מכוננת לרוק אנ' רול שהגיע מאלביס.(גרסה אחרת טוענת שהשם נלקח משמה של תחנת רדיו אנגלית ). לי שמע בבית הוריו הרבה ג'אז ובלוז, אך היה זה הרוק אנ' רול ששבה אותו, אשר בו שילב גם את ההשפעות הנ"ל. הוא נחשב לגיטריסט מעולה וקיים איזה סיפור (שהאמת רק שמעתי עליו אך לא ראיתי כל אימות בכתובים ) שהוא שבר פעם את שיא הנגינה הרצופה בגיטרה וניגן ברציפות, ללא הפסקה, 25 שעות !, מנגן בדרך כלל בגיבסון האהובה עלי.
בדומה לזפלינים שעשו זאת באלבומם הראשון ב-69, טן יירס, שילבו, כבר ב67, באלבום הראשון שלהם, חומרים של יוצרי בלוז שחורים כגון ווילי דיקסון ונוספים. טן יירס פעלו, פורקו ושבו לפעול במהלך השנים. הופיעו בהרבה פסטיבלים (לרבות הנחשבים ביותר אז, וודסטוק והאי וייט, וגם פסטיבל ניופורט לג'אז) ויצאו להם מספר אלבומי הופעות טובים . בשנת 73 הוציא אלווין, בשיתוף עם יוצר רוק נוצרי דרומי אמריקאי בשם Mylon LeFevre, אלבום פרויקט קאונטרי רוק בשם On the Road to Freedom שבו מתארחים חברים "זניחים" כגון- ג'ורג האריסון, רון ווד, סטיבי וינווד,בוז בארל, ג'ים קפאלדי (מתופף טראפיק), מיק פליטווד ועוד. http://www.amazon.com/gp/product/images/B000056P9X/ref=dp_image_0?ie=UTF8&n=5174&s=music בערך בתקופה הזו חש לי שהחברות בלהקה קצת מגבילה אותו ופרש ממנה. בהמשך הקליט אלבומים שנושאים את שמו או תחת השם Alvin Lee & Company . אני חושב שהוא הוסיף להקליט דברים עם טן יירס קצת בהמשך. טן יירס פועלים גם כיום, אבל לא עבורי, כי אלווין has already left the building!" " . בהמשך הקליט לי אלבומי ריתם אנ' בלוז ורוק בלוז,( יש אלבום הופעה כפול מצוין מהז'אנר הזה, בו הוא גם נותן טריביוט לאלביס), ניגן עם בו דידלי, הופיע בשנות ה-80 והוציא אלבומים עם סולן rare bird, סטיב גולד, ג'ון מאייל ומיק טיילור (לשעבר גיטריסט הסטונס). שני אלבומים שלו בשנות ה-90 כללו את ג'ורג האריסון כאורח ועל הדואט שלהם ל Bluest Blues מ-94 (לא מצאתי את הביצוע כאן בטיוב) , כתב אחד מעורכי עיתוני המוסיקה כי הוא "שיר הבלוז המושלם שהוקלט אי פעם". באלבום מ-2004 "אלווין לי בטנסי" הוא הקליט עם אגדות הרוק אנ' רול שליוו את אלביס פרסלי בתחילת דרכו, סקוטי מור הגיטריסט ו- די גי פונטנה המתופף. אלבומו האחרון של לי Saguitar יצא ב-2007.
הקליפים. הראשון The bluest blues הוא מהאלבום Pure Blues משנת 95. http://new.music.yahoo.com/alvin-lee/albums/pure-blues--20398
הקליפ השני - וודסטוק 69 I’m going home חברי כאן ob חידד באחד הפוסטים שלו משהו שתמיד הזדהיתי איתו, הנוגע לקורלציה בין הפרצופים שעושה נגן הגיטרה לאיכות קטעי הסולו , דבר שבא כאן מאד לידי ביטוי . יש משהו בהבעות הפנים האלו , בהופעות חיות, שהוא סוג של מימד נוסף למוסיקה. אפשר להבחין שם גם בקטע טריביוט שהוא עושה שם למלך אלביס. לא יודע, היה משהו בהופעות בתקופה ההיא, אולי הנאיביות של ההתחלה, הפוריות, היצירתיות והחידוש שהגיעו מכל כיוון אפשרי, אולי כי חוויתי אני את נעורי שם ואולי עוד כל מיני אולי-אים.
הקליפ השלישי love like a man מ-70, כששמעתי אותו אז לראשונה הייתי המום מריף הפתיחה החוזר והמלווה בבס, ומה שבא בהמשך . ניתן לראות בקליפ חברים נוספים מהתקופה.
אוהב אותו/אותם. |