ממצאים מתוצאות מבחני פיזה הבינ"ל - 2006 תוצאות המבחנים מחולקות על ידי ארגוןOECD (האחראי למבחנים) לחמש קטגוריות: גבוה מעל הממוצע ממוצע מתחת לממוצע נמוךבמבחני 2006, הגיעו תלמידי ישראל (בגיל 15) למקום ה-40 מבין 57 המדינות המשתתפות במבחנים. בשנת 2002 הגיעו תלמידי ישראל למקום ה-31.מלבד ההתדרדרות הכללית של ישראל בתוצאות המבחנים, ראוי לשים לב לתופעה מדאיגה נוספת: רק 17% מהנבחנים הישראליים דורגו מעל הממוצע (כולל הדירוג הגבוה). 83% מילדי ישראל השיגו תוצאות ברמת הממוצע ומטה. נתון זה מעמיד את ישראל בעמדה נחותה ביחס למדינות אחרות:1. קוריאה: 54% השיגו ציון מעל הממוצע או גבוה2. פינלנד: 48% מעל הממוצע3. קנדה: 42%4. ניו זילנד: 40%5. אירלנד: 37%6. פולין: 35% משמעויותאם מקבלים את ההנחה שמי שיקדם את הכלכלה והחברה בעתיד הם ילדי ה"מעל הממוצע והגבוה" (ובמיוחד אלה שבקטגוריה הגבוהה – "הקטרים"), הרי שאת הרכבת הישראלית ימשכו 17% מהאוכלוסייה, בעוד שאת המדינות הנ"ל יימשכו בין שליש למחצית האוכלוסייה. לאן כל זה יוביל את ישראל בדור הבא? 1. התוצאות העגומות בישראל משקפות הקרבה של המצוינות על מזבח "סגירת הפערים". מורידים משנה לשנה את רמת הלימודים ואת הקושי של בחינות הבגרות, כדי ש"כולם" יצליחו, והתוצאה היא ירידה כוללת בהשוואה למתחרות, והחלשת שכבת התלמידים בעלי היכולת הגבוהה. במדינות המערב, תלמידים יהודים מגיעים להישגים גבוהים באחוזים גבוהים ביותר, תוצאה של מסורת יהודית של לימוד והשכלה. לא כך בישראל. 2. קידום המצוינות בחינוך חייב לקבל עדיפות, ואסור שיוקרב למען השוויון. סגירת פערים צריכה להיעשות ע"י דחיפת החלשים כלפי מעלה ולא ע"י הורדת החזקים כלפי מטה, כפי שקורה כיום. 3. דרושים בית ספר ותכניות לימוד המכוונים לתלמידים בעלי היכולות הגבוהות והמוטיבציה הגבוהה ללמידה. בתי ספר דוגמת "חברותא". שאם לא כן נהיה כולנו טיפשים, עניים ושווים. |