המפגש הראשון עם המנדלה היה בשנת 2001 (מזמן!) עת נסעתי לצפון הודו ושהיתי כחודש וחצי בלאדאק ולאחר מכן בדרמסלה - אזורים בהם חי ופעיל הבודהיזם הטיבטי. באחד המנזרים הצטרפתי להתבוננות בחבורת נזירים שיוצרים יחד מנדלה. ראו תמונה שצילמתי שם.

התהליך הוא כזה: הנזירים יושבים סביב משטח, בונים תכנית ראשונית ומציירים את המנדלה באמצעות חול צבעוני שמפזרים בעדינות מדוייקת. המנדלה נבנית מהמרכז החוצה ומתארת סיפורים וסמלים מהמסורת הבודהיסטית וכן סמלים המתארים את התפתחותו האפשרית של האדם.

יצירת המנדלה היא פעילות מדיטטיבית והמבנה העגול שצומח מן המרכז אל המרחב שמסביב, יוצר תנועת צמיחה והתרחבות מעגלית גם בתוך היוצר וגם בתוך נפשו של המתבונן. 

מדי יום באים הנזירים ויושבים שעות ארוכות בדממה, והמנדלה גדלה ומתרחבת ונעשית מפוארת ומרשימה מיום ליום.

מדי ערב מעמידים מעל המנדלה מן פרגוד, השומר עליה מפני משב רוח פתאומי, דריכה מקרית של נזיר או אורח חסר מזל, ומרעין בישין אחרים - שהרי זה חול...אחרי הכל.

תהליך ציור המנדלה הטיבטית נמשך כשבוע. לפעמים שבועיים. בתום מלאכת יצירת המנדלה, מוזמנים כל נזירי המנזר, לפעמים אורחים ממנזרים אחרים ואורחים ומתעניינים אחרים, מוזמן גם הלאמה, הגורו או הגשה, תלוי מי בעל הדרגה הנמצא באזור.

נערך טקס פוג'ה המשלב ברכות ותפילות. בסיום הטקס מפורקת המנדלה היפה, מתערבבת ומטואטאת לתערובת של חול חסר זהות וייחוד.

אם אתה בר מזל, תוכל לקבל למזכרת קומץ של חול צבעוני שיזכיר לך...

מה יזכיר? שהכל בעולמנו ארעי ובר-חלוף. ככל שנתאמץ וננסה לאחוז ברכוש, בידע, באהוב, אהובה, מוניטין או תהילה - הכל סופו להתפרק ולהיעלם. הכל משתנה וחוזר שוב ושוב לצורתו המקורית, הראשונית והפוטנציאלית.

קשה להרפות. קשה לשחרר וגם אין צורך. לפחות לא בבת אחת. אנחנו אנושיים וחלק מהאנושיות שלנו הוא לרצות שיהיה לנו ולפחד שיילקח מאיתנו. לפחד משינוי ולחפש יציבות.

המנדלה, יצירתה והריסתה - מזכירה לנו את העובדה הבלתי משתנה - גם זה ישתנה!

(המנדלות שאנו יוצרים כאן - מצויירות בצבע מים ועפרונות - אפשר לשמור, לאסוף ולשמר את הסיפוק וקורת הרוח על היצירה מרחיבת הלב שעשינו. אנחנו כאן במערב ולא בלאדאק)

 עד הפוסט הבא - שלכם באהבה יסמין