"רוצה מציצה?"  היא שאלה

חייכתי ואמרתי: "בוודאי"

שרון התכופפה...  שלחה יד...  ונתנה לי...    את הסוכרייה על מקל האחרונה שהייתה בארון.

אני איתי, בן 22 , גר בקיבוץ דגניה א'.

שרון היא החברה הכי טובה שלי. היינו ביחד עוד בבית הילדים הישן.

אני לא אשכח את היום שבו היא הגיעה לקיבוץ - ילדה קטנה ויפה עם צמה ועניים ענקיות.

המילים הראשונות שאמרתי לה היו: "היי, אני איתי ואני המלך של הקיבוץ".

היו לי חיים די רגילים בשביל קיבוצניק.

בגיל 6 התנשקתי בפעם הראשונה

בגיל 9 גנבתי אופניים בפעם הראשונה

בגיל 12 הצצתי למקלחות של המתנדבות בפעם הראשונה

בגיל 15 זיינתי בפעם הראשונה

בגיל 16 עישנתי ג'ויינט בפעם הראשונה 

בגיל 19 ראיתי חבר קרוב עולה על מטען צד ומתפוצץ לי מול העניים בפעם הראשונה

ועכשיו, בגיל 22 אני מתכנן לטוס לארה"ב כדי לעשות את המכה...   בפעם הראשונה...

מאז שאני זוכר את עצמי שרון ואני היינו צוחקים על כל העולם.

פעם היינו בטיול שנתי לירושלים ושמענו בחור אחד מבקש מהמוכר במכולת "מציצה", רק אחרי שנקרענו במשך 5 דקות הבנו שכך הירושלמים קוראים לסוכריה על מקל. מאז אנחנו מתבדחים על זה.

תמיד הייתה בינינו כימיה כזאת, אבל אף פעם לא היה משהו רומנטי. ידידים כל כך טובים, למה להרוס???

זה לא שלא חשבתי על זה, אבל זה המקרה הקלאסי של הדברים שקורים תמיד בתזמונים הכי גרועים.

היה מקרה אחד שכמעט קרה, אבל הנאמנות שלה לחבר שלה באותם ימים מנעה זאת.

לא היה לי ממש קשה להתגבר על זה כי אף פעם לא היו חסרות לי בחורות, אני מאמין שזה גם מה שהרחיק אותה מלהתקרב אלי כשהיא הייתה פנויה.

"אז מה, ארצות הברית הא?!?!" היא שאלה

"כן. למה את לא באה איתי תזכירי לי?"

"כי אני הולכת ללמוד. כבר היינו בשיחה הזאת, לא?!" היא אמרה

"אה כן, שכחתי שאת הולכת להיות פסיכולוגית מדופלמת שתרוויח 400 דולר לשעה רק מלהגיד: -ומה אתה חושב על זה?-"

"אל תגזים, יש גם: -ואיך אתה מרגיש עם זה-" שרון הוסיפה בציניות

"עזבי אותך עכשיו ללמוד, כאילו שזה לא יכול לחכות שנה, שנתיים, עשר"

"איתי, תעשה לי טובה ולך תפסיד לעצמך בסודוקו" היא עקצה

"לפחות תעשי לי הנחה כשאני אבוא אלייך לקליניקה, כולי שבר כלי מהגירושים השניים שלי?"

"איזה הנחה?! תגיד תודה שאני לא גובה ממך כסף על כל שיחות הנפש שעשינו עד היום"

רציתי ששרון תבוא איתי. בכל זאת, לא הייתי ממש לבד אף פעם.

שרון שאלה אותי אם בא לי לראות את הסרט החדש של וויל סמית' ואני כמובן עניתי בחיוב.

סרטים תמיד היו המחלה שלנו. עשינו דרכינו לטבריה, המקום הכי קרוב שמקרין סרטים שלא כלולים בערוץ המקומי של הקיבוץ. כשהגענו למקום גילינו שיש תור כל כך גדול שהוא מצטרף לחומת סין בדברים שרואים מהחלל.

כמובן ששרון לעולם לא תמתין בתור כזה והיא החלה צועדת בשוליים, בלי לאותת מנסה לעקוף מימין ומשמאל. כשהיא הגיעה לראש התור, היא הביטה בי וקרצה. אני כבר ידעתי מה הולך לקרות, הרי עשינו את זה כבר מיליון פעמים. שרון פתחה כפתור בחולצה, כיככחה בגרון והחלה בתוכנית.

אני תפסתי את מקומי ליד כוסית שעמדה בצד.

Maybe u can help me?" "Excuse me,

שאלה שרון באנגלית רהוטה את שני הערסים שעמדו בראש התור.

"כן, בטח, אמממ, יס שור, וואט דו יו וואנט??? "

ענו הערסים באנגלית עם מבטא מרוקאי.

me and my friend over there need tickets, maybe u can buy us two???" "

היא אמרה והצביעה על הפצצה שעמדה לידי.

שני הערסים העיפו מבט חטוף בכוסית ששרון הצביעה עליה וחייכו אחד לשני.

הנה אנחנו הולכים "לעשות" שתי תיירות שוות, זה מה שהם חשבו כשהם נתנו לשרון את זוג הכרטיסים.

thank u very much""

היא אמרה וחייכה חיוך ממזרי.

שרון החלה צועדת לכיוון הכוסית ואני רק מביט בערסים כדי לראות את התגובה שלם כשהם רואים שאני בעצם ה- friend  ששרון דיברה עליו.

שרון מגיעה אלי, מנפנפת בכרטיסים ומסננת"piece of cake, כמו תמיד".

והערסים?!?! כדרכם של ערסים, טיפש אחד מרביץ לשני...

התיישבנו במקומות אחרים כדי לא להיתקע ליד הערסים.

על המסך כבר התחילו להקרין את ה"בקרובים" אבל לי הציק משהו, לא ממש ידעתי מה זה היה.

לי ולשרון היה מנהג כזה, תמיד כשלא היה לנו מה לעשות, היינו מתחילים לחקור במבטים אנשים תמימים שהיו בסביבה. היינו מנסים להבין מי הם, מה הם ואם הם בכלל אוהבים אחד את השני או סתם עושים כאילו.

"אתה רואה את הזוג הזה" היא אמרה והצביעה בלי בושה על זוג שישב כמה שורות מתחתינו.

"הם כבר כמה שנים ביחד, רואים. הוא כבר לא אוהב אותה, אבל הוא לא חושב שהוא יוכל להשיג מישהי יותר טובה והוא נשאר בכל זאת. היא לעומת זאת, עדיין אוהבת אותו, תראה איך היא מחזיקה לו את היד. כל פעם כשהוא הולך לעבודה כסוכן מכירות של שואבי אבק, הוא מנסה להתחיל עם הבחורות שפותחות לו את הדלת, אולי יהיה לו מזל".

"חחחחחח, מת על השטויות שלך, עכשיו תורי. אמרתי...

"הבחורה בחולצה הצהובה", אמרתי והצבעתי על בחורה צעירה שישבה משמאלינו.

"היא מקנאה בטירוף בחברה הכוסית שלה. ביום ראשון היא מתכוונת להתחיל עוד דיאטה והפעם היא בטוחה שהיא תצליח לרזות ואולי מישהו יסתכל גם לכיוון שלה לשם שינוי. החברה שלה יודעת שהיא נראית ממש טוב לידה וזה ממש לא מזיז לה שגברים מתחילים רק איתה ומתעלמים מהכונפה שקוראת לעצמה חברה שלה".

אחרי עוד כמה חקירות צולבות שעשינו לאנשים תמימים, החל הסרט.

בערך עשר דקות אחרי תחילתו, באחת הסצנות וויל סמית' הוריד את החולצה.

שמעתי בזווית האוזן את שרון לוחשת: "איזה חתיך"

ואז הבנתי מה הפריע לי כל היום.

אוי לא........  רק לא זה..............

לפתע  הפריע לי שהיא פתחה כפתור כדי להשיג לנו כרטיסים, למרות שזה לא הזיז לי כעשינו את עשרות פעמים לפני.

לפתע הפריע לי שהיא בחנה שני בחורים שריריים שנכנסו לאולם.

מפריע לי אפילו שהיא מסתכלת על כוכב קולנוע ואומרת עליו שהוא חתיך.

אני פשוט לא יכול לסבול את המחשבה לטוס בלעדיה.

הסרט נגמר, ועשינו את דרכינו חזרה לקיבוץ.

שרון אמרה שיש לה מלא דברים לעשות מחר בבוקר והיא הולכת לחדר שלה כדי להתקלח ולישון.

ליוויתי אותה לחדר שלה והתחלתי לצעוד לכיוון החדר שלי.  הליכה ארוכה של...  23 צעדים.

כל "הצעירונים" (החדרים של החברים הצעירים) נמצאים מטרים ספורים אחד מהשני.

הגעתי לחדרי והתיישבתי על המיטה, כשמהחלון יכולתי לראות את האור נדלק בחדר הרחצה של שרון.

לא ממש ידעתי מה לעשות עם עצמי.  עוד שבועיים הטיסה ואין מצב שאני טס בלי להגיד לה מה אני מרגיש.

אבל מצד שני ידעתי שבחיים לא תהיה לי התעוזה לעמוד מולה ולהגיד לה את זה.  היא בכלל תחשוב שאני עובד עליה.

החלטתי ללכת לחדר שלה ולראות איך העניינים מתפתחים.

23 צעדים שארכו 10 דקות.  בכל צעד אני משנה גרסה ומנסה להישמע פחות דביל.

הגעתי לחדר שלה ועוד שמעתי את המים זורמים. נכנסתי מבלי לדפוק אפילו.

"שרון"  צעקתי לכיוון המקלחת

"איתי???" היא ענתה מופתעת מעט

"כן, אממממ, אני חייב לדבר איתך" גמגמתי

"טוב, אני עוד שתי דקות יוצאת"

"לאאא, עדיף שזה יהיה ככה, יהיה לי יותר קל" אמרתי

"איתי, הכל בסדר?" היא שאלה

"כן, הכל בסדר... בעצם לא כל כך...   תהיי שנייה בשקט ותקשיבי לי. החלטתי לא לטוס. הסיבה שבגללה החלטתי לא לטוס היא...   אממממ....    וויל סמית'..."

"וויל סמית'?????????????"   היא צעקה בתדהמה

"שתקי שנייה!!!!  היום הבנתי משהו, היום הבנתי שהקטע הזה שלנו כידידים ממש מיצה את עצמו. נמאס לי להיות החבר הכי טוב שלך שמקשיב לכל הסיפורים על הגברים המעפנים שאת יוצאת איתם. שנים הייתי עיוור, אבל עכשיו אני לא מוכן לוותר.  Fuck ארצות הברית וfuck- כל העולם, אני רוצה אותך!!!"

שתיקה רועמת אפפה את האוויר.

"שרון???"  צעקתי

"איתי, מה אמרת? נכנס לי סבון לאוזניים ולא שמעתי, איבדתי אותך בוויל סמית'" היא השיבה

"מה????????????????????  את צוחקת עלי???????????"   צעקתי ביאוש

"למען האמת כן... אני צוחקת.... שמעתי כל מילה. היא אמרה בזמן שפתחה מעט את דלת המקלחת. הגיע הזמן שתגדל זוג ביצים ותגיד לי את זה" היא הוסיפה.

חייכתי. כל כך אופייני לה שבייחוד ברגע כזה היא לא תוותר על האופציה לשגע אותי.

"אז מה את אומרת???" שאלתי בזמן שנכנסתי למקלחת.

שוב שתיקה, חיכיתי שהיא תגיד משהו.

ואז משום מקום היא שאלה: "רוצה מציצה"

חייכתי ואמרתי: "בוודאי"

כשאני יודע שנגמרו לה כל הסוכריות על מקל...................................